יפה שלי...
http://stage.co.il/Authors/20406
הסיגריה הייתה מונחת חצי על הרצפה חצי ביד שלה.
כמו צלובה. רק
כאילו סובלת.
מלודיות מפוצצות אוזניים וריח העשן שכבר מזמן למדתי להכיר,
השתחררו אל חלל השמיים.
כל-כך הרבה שחור. חשבתי על אושר, ועל אחד שאמר לי בשיחה
בצהריים
שהוא קיים, אני עדיין בטוחה שהכל אשליות.
רציתי למצוא כוכבים אבל היה לי ריק מלמעלה.
חשבתי שהיא תקפוץ, ושזה יהיה נמוך מידי לנזק ממשי.
לא יכולה לנשום.
חשבתי על קנאה ושלמות ואיך נדפקנו בלי שתיהן, בלי יכולת
ההתפרקות,
או לפחות אני.
בכחול ושחור ואדום היא קופצת על ריבוע משבצות לבן
וכלב כתום מביט בה בעיניים גדולות
כאילו לא מבין. מהי אש??
היא מבעירה כף יד כחולה, מוקסמת, כמו ילד קטן,
תמיד כמו ילדה קטנה, רק הכי גדולה בעולם.
רוצה להסביר לה איך נדפקנו בדרך, אבל אני יודעת
שהיא לא ממש תבין, תיאוריות משונות לילדה של אפור שחור.
אני מתגעגעת לכל הקסם שמעולם לא יצא לי להכיר,
רק לחזות.
נזכרת באחר צהריים, אש ומים ואני כאילו מתנצלת, לא מסוגלת
לאהוב את הצלילים באותה המידה.
השאיפות המטומטמות שלי חונקות אותי, בכפות רגליים קטנות,
מלוכלכות.
2 ילדות יחפות במעילי צבא גדולים, את מבינה את העולם
הרבה יותר ממני... או יותר נכון לא מתיימרת להבין.
רק לחיות. כמו שאת כמעט מושלמת. לנשום.
4.1.03