|
"הלילה לא תשכון בי השלווה
אקח את שפיותי
אכניס למגירה
הלילה יצאו כל הטורפים
לעיר האסורה
הלילה תזרוק את האקוסטית
תפרוט לי חשמלית"
(ליה ליה זצ"ל - 'נגן בי חשמלית')
יליד 1982.
עוד מעט עשור בבמה.
כבר לא כותב הרבה כמו פעם. רק מנגן.
פעם הוא עוד היה פעיל, כותב, מנהל סדנאות (היסטוריה
עתיקה) אבל כיום בוחר להשאר בצד הפאסיבי. קורא מהצד
מדי פעם וכותב למגירה, אם בכלל. מעדיף למקד את
האמנות שלו בתו המולחן, ואת האהבה שלו, ביפעה.
חבר בלהקת רדיאטור ( http://www.radiatorband.net)
יוצר, מלחין, מנגן, מצלם.
"לפעמים השירים נכתבים מעצמם
והאירועים, החוויות, האנשים
יגיעו אחרי שכבר הרכבתי
את פאזל האותיות"
(אור גת- 'טשרניחובסקי פינת אלנבי')
http://stage.co.il/Stories/189195
אני לא מתיימר להיות סופרמן. שלא תבינו לא נכון. אני לא צריך
שאיזה 200 אלף איש יסגדו לי בזמן שאני אציל את העולם מהכחדה או
משהו בסגנון. מספיק לי שהילד הקטן שלי יאהב אותי וזהו. ואם הוא
רואה בי גיבור אז אני מרגיש ממש מאושר. רק שקשה לדעת מתי בדיוק
ילדים מרגישים
|
ניסיתי לא לחשוב עליה יותר מדי במשך אותן 6 שנים, ניסתי להדחיק
אותה, ובאמת שהשתדלתי חזק, אבל קרה הרבה שהלכתי ברחוב וחשבתי
שאני רואה אותה מתקרבת אלי. כמה התאכזבתי כשגיליתי שזו רק
פנטסיה.
|
לפני הרבה הרבה שנים, בתוך יער עבות ,היה כפר נסתר שבו חיו
יצורים כחולים קטנטנים. קראו להם דרדסים. הם היו טובי לב.
ואם תהיו ילדים טובים, אולי תצליחו גם אתם לראות את הדרדסים.
|
"אה, סליחה, אני מתנצלת, חייגתי את המספר הלא נכון." היא אמרה
ושתקה בערך עשרים שניות, כאילו מחכה שאני אגיד משהו, אבל אני
הייתי בדיוק שקוע בהצלה הגרנדיוזית של השוער שלנו, כפי שטרח
להלל אותה השדרן.
|
נגה היתה הידידה הראשונה שהוא העריך. מה זה העריך - אהב מילה
יותר מדויקת. הוא הכיר אותה בכיתה ז', היא ישבה לידו כל שיעור
ספרות. הם דיברו המון, גם אחרי השיעור, גם אחרי בית הספר. היה
לו כיף איתה.
|
אחרי עשרים שעות של המתנה מייגעת, בחינות מפרכות, שאלות
נוקבות, תרגילי הדמיה של מצבי מצוקה, אסף אשתר אחד וסיפור על
הפעם שעזרתי לדודה שולה, הודיעה לי המפיקה של התכנית שהתקבלתי.
|
מסביב לשולחן ישבנו אלוהים, השטן, משה ואני. במשך השעה האחרונה
שיחקנו פוקר.
זה הסתמן כסיבוב האחרון במשחק, לי היו שני ז'יטונים של מאה,
לאלוהים שלושה של חמישים, ולמשה היה ז'יטון מסכן של עשר. לשטן
לעומת זאת היה רכוש מוערך בשווי של תשע אלפים שש מאות וארבעים.
|
בהתחלה כשאמרו לי את זה לא האמנתי להם.
מי היה מאמין?
הייתי בקושי מלש"ב שלא מבין את דרכו בצבא כשהוא בכבודו ובעצמו
התקשר ואמר לי שאני מועמד לתפקיד.
(הופיע בגליון 89 של עיתון "במחנה")
|
היא שאלה אם אני זוכר שהוידיאו שלנו היה מקולקל אז שלחנו אותו
לתיקון אצל חיים המתקן וידיואים ואז אמרתי שכן ושאלתי מה סבא
מקולקל והיא אמרה בערך.
לא הבנתי מה זה אומר שסבא מקולקל.
|
פקחתי את עיניי בבהלה למראה ילדה צעירה עומדת מעלי, מחייכת
לעברי. הפסקתי את המכשיר והתרוממתי כלפיה.
"מה אתה עושה?" שאלה.
"אני סתם שוכב כאן, שומע מוזיקה," ניסיתי לפטור אותה בתשובה
לאקונית.
"אף פעם לא עושים דברים סתם," היא השיבה.
|
על הדוכן עלה אדם שאני מכיר, חיים.
"שמי חיים, ואני תשומי" הוא הכריז. כל האנשים שבקהל פרט לי
שאגו מין שאגה מוזרה כזו, כמו שמשמיעים כשהגיבור הראשי בעוד
סרט רומנטי זול, מנשק את הבחורה.
|
עזרי לי
לסלול מחדש
השבילים שהרסנו,
אין תחליף
לריחות הבוקר
אליהם התרגלתי.
|
אל תלחינו לי בלדה
באקורד מינור
גיטרה שבוכה
בצבעי פסטל
מספיק עם
כל אותם שיריומזיכרון
|
אנשים משתנים
פנים מתחלפות
ואני
נשאר
בדיוק אותו הדבר
|
ואולי מרוב תחושות אני סתם מבולבל
או שאולי זו רק תחושת החג
ובעצם אפלטון היה הומו בכלל
אבל אני חייב לו תודה, ולו רק על המושג
|
תודה שהיית שם
בשבילי
כשלא נותרתי
בעצמי
כשלא ידעתי
אף אני
כיצד עלי לשחות
|
בבוקר ט' ניסן
הופתעתי לגלות
במסדרונות נפשי
עיניים בוכיות
דמעות חמץ שקטות
|
ביום של הזריחה
אשיל מעלי עור נחש
ואגלה תחתיו
מעטה חדש של פחד
אותו לא הכרתי
|
בימיו הטובים של מביא הבשורה
הוא מוחה רק דמעה מלחיו
הוא יודע, עצוב זה כל מה שקרה
והזמן רק עושה את שלו
|
לא ירא מסכנת הטביעה
כפי שצויין בשלט האזהרה
|
בקושי ניכר
מתיישב על אבני השפה
נאחז ברסיסי מחשבות אחרונות
ונותן לדיו להכתב מעצמו
|
ברקים בעינייך
בעוד אצלי
רק מעונן
הגשם שהחל אצלך
|
מול חופי תומתי,
מחוץ לשאון ביתי
מצאתי לי,
גן-עדן פרטי
|
היום ירד גשם
כך אמרו בתחזית
הרוח תנשב
כדאי לקחת גם מעיל
דיברו על זה בחדשות
גם כתבו בעיתון
ידיעה שלמה הם הקדישו
למצב רוחות לבי
|
תני לי את הכוח לעבור
עשרים ושניים צעדים
כבדים
תני לי את האומץ לנשום
עשרים ושניים חבלי לידה
|
כל המילים כולן
נאלמות למולך
עת דמותך מתרחקת
מסתכל מבעד לברד
במרחק, שם נמצאת
המילה האחת שחיפשתי
|
כל שאבקש
לדבר,
מבלי שיתפס המשפט
כחורץ גורלות .
לעולם אתייסר בנסיון
לדעת,
מדוע בחירותי היו למרצע
שחרץ את חיי.
|
מנסה לספר לדף מה אני מרגיש
מה עובר ומתרחש אצלי בלב
מסתגר עם עצמי, לא שומע איש
רק שומע כמה זה כואב
זה כואב לי שאת כל כך רחוקה
ואוזל לי הזמן בשעון
האהבה שלנו מרגישה כמו סיכה
וליבי כמו כרית, של סיכות בטחון
|
כשתבוא,
אצייר לך במטפחת לבנה
נרכב יחדיו על סוסי פרא
ששיערם מלטף את הרוח
כך הבטחת, ואני - הלכתי שבי
|
אתה זוכר
איך היינו הולכים
להסתכל על השקיעה
שם בקפה העצוב ההוא
לא מדברים מילה
|
אני רוצה לכתוב
לומר את אשר על ליבי
אבל זה לא יוצא
המילים כמו נתקעות
נעתקות מפי
מבלי שאוכל להתבטא
|
מביט על
איי חרפתנו ועל
תמונות ישנות
דרכן עוד ניתן
להעלות
זכר חיוכך
|
מדוע זה ארגיש משותק
כשניתן לי הדרור
להתעופף בחופשי
ולצאת לבנות לי
עולם משלי
|
כל צלצול חולף
מעיר בי
רגשות
שתכף נשכחו
תמונות ורודות, כחולות
|
בספר זכרונותי
כתבתי מילה אחר מילה
ומנסה להמנע
משימוש לא נאות
במילים הגדולות
|
גם הם כמונו, גזענים
מבדילים בין ירוק-עד
לבין שלכת
|
כבדות העפעפיים
מסרבת
להסגיר
שגם הפעם לא
פסחה עליי
תחושת בדידות.
|
אנקדוטות קטנות
מעלות חיוך זהוב
על שפתיי הצמאות לעוד קצת
מאותה השלווה המוכרת
|
מריחים איך הרוח נושבת
מעיפה היא עלים יבשים
מנקה רחובות בשלכת
מקבלת צבעים חדשים
|
כנגד ארבעה בנים דיברה תורה:
אחד חכם
ואחד רשע
ואחד תם
ואחד שאינו יודע לצעוק
|
אני נזכר איך אני הייתי כשהייתי בן 13, וזה היה רק לפני 15
שנה. איך אני התחלתי לגלות את המיניות שלי והתחלתי לצאת עם
בחורות. איך הצתרפתתי בפעם הראשונה ואיך זיינתי בחורה בפעם
הראשונה. אני נזכר גם בכל הבנות שהסתובבתי בחברתן ואני מפחד
שהבת שלי תהיה אחת כמוהן.
|
בכל פעם שאני מדבר איתך, ליבי פועם אלף פעימות יותר ממה שהוא
רגיל, ואני חושב שעוד דקה הוא יתפוצץ, אבל הוא לא, כי הוא פועם
לכבודך, הוא פועם למענך, הוא פועם למען מה שלעולם לא יהיה
בינינו.
|
לא עשינו שום דבר, פרט לשינה ארוכה ועמוקה אחד ליד השני.
כנראה שהנוכחות שלנו אחד בקרב השני היא שיצרה את ההרגשה הזו
שחילחלה בתוכנו כל פעם שישנו. היא זו שנתנה את התחושה המדהימה
הזו.
|
היה לו קשה לקבל את העובדה.
הוא סרב להאמין למשמע אוזניו; הוא לא רצה בכלל לחשוב שזה אמת.
הכיצד יתכן הדבר? איך זה יכול להיות? זה ממש לא הגיוני. חסר כל
קשר למציאות.
אבל למרות הכל, זאת היא המציאות המרה.
והוא ידע שמתישהו, יהיה עליו לקבל אותה. אם זה היום, אם
|
אין דבר יותר מעצבן מלמצוא שותף. מי שהתנסה בכך פעם או פעמיים
בחייו ודאי יודע, שהתהליך הוא ארוך ומייאש. המודעה היתה
מפורסמת מזה שבוע בעיתון אבל עדיין אף אחד לא פנה בכלל לבוא
ולראות את הדירה
|
אני חושב שזו פעם ראשונה שהיא דפקה לי על הדלת בכל תקופת
ההיכרות שלי איתה.
|
אל הארכיון האישי (76 יצירות מאורכבות)
|
|
צמחונים...
זה לא אלה
שאוכלים את
האוכל של הארוחה
שלי? |
|
