|
הפעם
אני בודקת
את מידת ההיקשרות שלי
מדי יום
|
אני
לא זוכרת
איך אתה נראה
|
פעם
האריחים בתקרה שלי
נהגו להזכיר לי עד כמה
היחסים בינינו
אקראיים
|
להקיץ לקריאות עגורים
המרפסת שלי
היא גלויה
קורנפלקס ואוויר
|
לסיום
הייתי תופרת לנו חיוך על הפנים
|
ההרגשה הזו
היא חייבת לנשור ממני
ובמהרה
|
לאחרונה
הצלילים שלי
נאספים
למנגינה אחת
לא מכוונת
|
כל הלילה
היה לי חם
אדי קור מתכנסים
מחוץ לחלון שלי
|
אני מחנה את עצמי במקום מוצל
ומפשילה שרוולים
בבוקר ארצה לזכור
אולי רק לדקה
|
הסוף הזה
לא אמור להיות שונה מקודמיו
לא מאלו שלחצנו עליהם יד
לא מאלו שקרו בתוכי
|
באוקטובר הקרוב אני עוזבת אותך
ותהיה לי גינה
|
שאני מתגעגעת אליך
אז זה כל מה שאני
אין לי יותר.
זה עבר לי
|
אני כותבת פשוט.
בהווה שלי המילוליות איבדה מכוחה
אני עכשיו אשת מעשים.
|
אני רוצה להקדיש לך
את מנת הגשם
שמחוץ לחלון שלי
עכשיו
|
זה נשמע לכם דומה
אבל
זה
לא
|
ארבע בלילה
בבוקר
הקולות מעומעמים מתמיד
או ש
אף אחד לא קורא לי
|
אל הארכיון האישי (10 יצירות מאורכבות)
|
|
הי אתה!
כן אתה!
אני מדבר אליך!
תסתכל עלי כשאני
מדבר אליך, שב
ישר, וסדר מייד
את ערימת הזבל
והניירת שיש לך
על שולחן המחשב.
כן, אני יכול
לראות אותך! זה
ממש בושה איך
שאתה חי. שקם את
עצמך, ומיד. צא
החוצה לשאוף
אוויר, אתה פה
כבר כמה שעות,
נכון!?
אני מכיר אותך,
זו לא הפעם
הראשונה שאני
רואה אותך פה
ככה. יאללה,
תתארגן!!
צרצר, האח הקטן
צופה בך. |
|
