התפצלתי. חזרתי. שוב התפצלתי ושוב חזרתי.
כרגע בצבא אז אין יותר מידי זמן לעדכן ת'יצירות.
אם אתם מעוניינים בדברים קצת יותר רציניים כנסו לדף
השני שלי בבמה: http://stage.co.il/Authors/49042
או שתבדקו את היצירות שהוספו החל משנת 2006.
אם אתם כבר פה אני מזמינה אתכם להיכנס ליצירה שאני
הכי אוהבת (ומסתבר שעוד אנשים אוהבים)- אדוארד
ואני.
תמיד הייתי שונה מיסודי. הייתי מתהלכת בבגדים שחורים, רואה
סרטים מוזרים, תולה עגילים ממקומות שבחיים לא הייתם חושבים
עליהם (כמו מהציפורן למשל), ובכלל הייתי עושה הכל כדי להיות
שונה.
יושבת בסלון, שואפת את הריח המשכר של הבלינצ'ס טחון השמן של
אמא ומפנטזת על פרנק נ' פורטר בזמן שאבי ואחותי בונים ארון.
לפתע אנה (או יאנה או שאולי בעצם קוראים לה אליאנה, אף פעם אני
לא זוכרת) מתקשרת לפלאפון היונדאי-ספיריט שלי ומודיעה לי שעלי
להתייצב במקדונלד..
בהתחלה היה לי קשה להסתגל למצב החדש (הפרידה מהמראות הייתה לי
קשה במיוחד), אבל אדוארד עזר לי להתגבר על הכל. הוא תמיד דיבר
על גורל ונהג לומר שהמפגש בינינו לא היה מקרי, אלא מכוון בידי
כוחות נסתרים.
מסיבת פארק. מגי אף פעם לא הבינה מה עושים במסיבות פארק, אבל
בגלל שסוזי (חברת ילדות) רצתה מסיבת פארק היא הייתה מחוייבת
לבוא. השעה 23:30. אנשים מתחילים להגיע. סוזי מגיעה ראשונה עם
כיבוד קל בצלחות מפלסטיק שמונחות על הדשא.
כשהייתי קטנה היו לי חברים דימיוניים. כן, אני מודה, פעם סבלתי
מפיצול אישיות. היום אנחנו מרגישות הרבה יותר טוב עם זה...
יש לי גם בעיה עם הרגליים - אנחנו לא מתקשרות. הן כל הזמן
נופלות לי!
16. ידיד שלי שאל אותי אם חתול יודע שהוא חתול.
17. אולי הוא חושב שהוא סוג של בן אדם נמוך.
18. אולי הוא חושב שאנחנו סוג של חתול גבוה.
19. אולי אנחנו בכלל לא בני אדם אלא משהו אחר ואף פעם לא עלינו
על זה.
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
