|
נירוסטה הייתה טיפוס די מוזר.
היא ילידת 88 (יותר נכון סוף 88).
היא עשתה הכשרה של חצי שנה בצבא וכיום היא מתכנתת
בחיל האויר.
הדף השני שלה הוא:
http://stage.co.il/Authors/30380
היא שונאת לכתוב בגוף שלישי.
ולא, נירוסטה זה לא באמת השם שלה...
שאיפה ארוכה. רגע. עדיין לא. עוד קצת...
נשיפה ארוכה.
מבט עולה מעלה מעלה. תוהה עד כמה רחוק הוא יכול להגיע.
ממשיך לעלות. זווית של 90 מעלות.
אין יותר למעלה מזה.
|
היום כשיצאתי מביה"ס נתקלתי בחבורה של ערסים. אחד מהם צעק לי
"לכי תשחטי חתולים על קברי צדיקים יא כופרת" והצטרף בצחוק רועם
לאחרים. הגברתי את צעדי אך לא יכולתי שלא לחייך.
|
אך לי יש לי מגן מיוחד משלי
יש לי מגן בסגנון בית-ספרי
לבן כמו השלג, הוא זח וטהור
אך בדרך אלי מתלכלך בשחור
|
פעם הייתה ילדה שבאמת יישמה את כל הדברים הללו. חיוך תמידי היה
מרוח על פניה, לא משנה כמה קשים היו התנאים סביבה...
בגיל 40 היא מתה מאושר והשאירה אחריה בעל אוהב ושני ילדים
מכוערים.
|
מה שהיה שלי, פרי בטני, ניצוץ חיי - כבר איננו עוד.
עכשיו הכל חשוף, אך אני איני מסוגלת להגיב.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אילו שטויות,
משחקי מחשב לא
משפיעים על
ילדים. תחשבו על
זה, אם פאקמן
היה משפיע עלינו
כילדים, כולנו
היינו מסתובבים
בחדרים מוחשכים,
בולעים כל מיני
גלולות ומקשיבים
למוסיקה שחוזרת
על עצמה. |
|
