|
אותה אישה איבדה את אמונתה באותו כוכב נופל,
ויצאה לה אל השוק לקנות פירות לקינוח של ארוחת הערב.
היא קנתה לה אבטיח והמשיכה לכיוון ביתה.
|
Anna is raised in Israel until she is 16 years old, then she
wants to find out where is the rest of her family.
She goes to the dorm minister and asks him to give her
Liora's phone number in Spain.
|
אבל עכשיו הכל אחרת.
עכשיו אנשים יכולים להבין את זה.
שרגשות צצים בכל מיני רגעים לא צפויים, ועם אנשים בלתי צפויים.
|
מולם היה המגדלור.
כן, אותו המגדלור שבדיוק באותו התאריך לפני שנה תינו בו
אהבים.
כאשר הסתכלו על המגדלור, שבעיניהם היה קסום ומופלא, עלו בהם כל
הזיכרונות של אהבתם החושנית.
|
התפללתי שיבוא יום ואצליח לשכוח אותך, אבל לשווא.
אף פעם לא חשבתי שאם ארפה מהדיבוק האובססיבי שיש לי כלפיך אהיה
מאושרת או לפחות אחזור למוטב.
ואז...
|
המון של אנשים עומדים בשקט, חלקם מרכינים את הראש, חלקם מביטים
למעלה במבט מלא ייאוש וחלקם לא מפסיקים לבכות- כמו אמא שלי.
זה די מוזר שהבכי הזה מתערבב בקולות הציפורים. אבל אולי יש
משהו מיוחד בזה שקולות החיים מתנגשים עם קולו של המוות. זה
מזכיר לי את
|
"אירעה תאונת דרכים על גשר ההלכה בתל אביב.
אין הרבה פרטים הידועים בקשר לנפגעים והרו... אנחנו נאלצים
לקטוע את השידור- האזעקות הופעלו בנהרייה, שלומי..."
|
- "היי, את רוצה לברוח איתי?"
|
אני הרוסה מגעגועים, ממחשבות עלייך בכל לילה, ובעיקר מכיוון
שדמותך אינה ברורה לי ואיני יודעת מי אתה.
|
להיות איתה במקום אחר כרגע.
|
בראשונה לא כל כך רצתה לבצע את המשימה... ושאלה את מורתה אם
היא יכולה לוותר לה על המשימה.
מורתה ענתה לה בשלילה, ונעמה בלית ברירה החלה לצייר את בני
משפחתה.
|
ניסינו אי אפשר לומר שלא
ציפינו ואולי יותר מדי
אחרי הכל, שיגרה חוזרת
ואנחנו בשלנו- יותר ביחד מביחד.
|
You can push it and hear me scream
I told you and not once that pain is pleasure
You have to see the obvious
Look forward, you'll understand
The pain you cause me pleasures me
|
ימים, שבועות, חודשים
מתאגדים לתקופה,
תקופה שבסופה תנופה.
|
מנסה את כולן עד שיגידו כן,
ואני חושבת שאתה מסכן...
אני רק רוצה לכתוב שיר שלא עליך...
שיר שלא ידבר עליך...
אני רק רוצה לכתוב שיר שלא עליך...
שיר שלא יזכיר לי אותך בכלל.
|
you think it's for me but it's actually for you,
what is it all about?
you can't face the things that you said you will do
and now, it's just too late for you.
|
And it is you that I want and it is you that I need
More than all
|
Now, at the end of our day,
I have this, thing to say
This isn't, that easy
I like you, yeah, I like you.
|
Almost every night you write to me words of fight and love,
but tonight you were tired and you went to sleep while I am
now awake.
|
and no one will ever break it!
|
הוא כבר לא יראה אותך
רואה אותי
יודעת ש
הכול התחיל
|
נכנסת לחיים
בהתראה של תשעה חודשים
קיבלתי אח קטן
שינה לי את הזמן
אוקטובר שנת 93'
|
תנו לי לפרוש כנפיים לעוף
לעוף רחוק אל החיים שלי
אל המציאות
תפסיקו להחזיק בי כמו בעבד תפסיקו!
|
כאשר נפגשנו בבית הקפה,
כאשר נפגשו עינינו והביטו בלהט,
ידעתי שזה לא סתם.
|
לכל חלק יש קבוצת אנשים,
לפעמים אנשים בודדים בכל חלק.
בסיפור זה אני רוצה לספר על בן-אדם מדהים ששייך לחלק מסויים
בליבי, אדם מסויים שאני מאוד אוהבת.
|
אתה היית...
היית עד שפתאום,
ללא שום אזהרה - נעלמת.
|
אוויר טהור.
צמרמורות.
כפפות.
מעיל.
|
יש לך חיוך מפלסטיק
וזה צורב לי בלב.
יש לך חיוך מפלסטיק
או כמה שזה כואב.
|
זמן כה רב אני נושאת את העול
ואיני מתפתה אותך עוד לשאול
על פארק הירקון על מועדון ג'אז גם
כי האיש שהיה שם נעלם כבר מזמן
|
ככה קמת, יצאת מחדרי
נעלמת מחיי ומחלומותי
מהתקווה שאולי לא תשתטה ותעשה מעשה מטורף.
|
"Rain drops are falling down... "
משפט התחלה לאיזו יצירה בבמה חדשה.
אני קוראת את זה וחושבת מה יהיה איתי?
|
אם זה היה תלוי בי,
הייתי נמצאת איתך בכל דקה ספורה,
בכל מקום ובכל זמן.
אם זה היה תלוי בי,
היית נמצא עכשיו איתי, ולא איתה.
|
התגעגעתי אז באתי
ידי בשיערך,
לשבת לצידך.
סדינים עפים,
|
תחילת הדרך נראית מבטיחה
חיוך מתבייש ורגעי מבוכה
זה כמו להיות הקצב
ולא לדעת מה המנגינה
|
30 יום עברו מאז ש...
30 יום ואני עדיין לא מעכלת.
30 יום עברו ואני לא מבינה.
30 יום עברו ואני לא יודעת למה, למה עכשיו?
30 יום עברו והשאלות מתרבות מרגע לרגע.
|
"אחטא את פצעיי, אקום ואמשיך ללכת". כאשר אדם חזק נופל ברביעית
ונפצע בינוני אומרים לו חבריו:
"אל תדאג, קום ותמשיך ללכת".
|
ושוב עטו עליי מחשבותיי, ואינני יודעת מדוע. המרוץ האידיאלי
קשה מדי לאדם אחד בעוד השני עייף.
|
נכנסתי - אתה לא שמת לב.
דיברתי איתה קצת,
אתה קראת לי לעלות למעלה.
עליתי. לבשת גופייה ומכנס קצרצר.
נכנסת להתקלח,
יצאת עם בוקסר.
שאלת: "בהיר או כהה?"
אמרתי "כהה".
|
אהבה - כבר שכחתי איך זה כשיש לך אותה.
שכחתי את התחושה את הרגש, את האושר והשמחה.
|
את חלקה כמשי וצבעך כהה, צווארך הארוך כה נעים למגע.
ובל אשכח את גופך המשגע, הגוף שאיני חדלה מלגעת בו ולאמץ אותו
אל גופי.
|
אנחנו או לפחות אני רוצה קצת שקט חיים רגועים
בלי כל המזימות שלך
בלי העצב שאת גורמת פה לאנשים בלי זה.
את חושבת שמה שאת עושה הוא נכון- הוא לא
את חושבת שאת מבינה- את לא
את חושבת שאני עיוורת- אני לא
|
חשבתי שנחיה יחדיו לנצח...
וככה הוא גם אמר לי...
הוא אמר לי שהוא תמיד יהיה איתי בטוב וברע...
שתמיד אהב אותי ותמיד יאהב...
הרגשתי ריחוק בנינו...
אז רציתי שנדבר...
אז דיברנו... וכמובן זה נגמר.
|
הזמן, ככה הוא עובר, חולף...
אמנם הוא חולף - אבל מותיר אחריו המון געגועים ומחשבות.
|
יכלתי לספר להן הכל בידיעה שזה לא יצא מפיהן.
אבל בסוף התייאשתי, ידעתי שזה חייב להעשות,
כי זה הזיק לי, ולהן.
|
היכן הם אותם האנשים שרוצים לשנות?
היכן הם אותם האנשים שרוצים לאהוב ולהיות נאהבים?
|
ברגעים קשים של משבר,
כולם מורידים את המסכות ונחשפים לאמת,
בין אם הם רוצים ובין אם לא.
|
בשנתיים האחרונות סבא עבר המון דברים,
אך למרות הכל תמיד יכולנו לראות את שמחת החיים שלו ואת אהבתו.
הג'ינג'י הזה נשאר ולא הולך, וגם לא יעזוב לעולם.
|
פתחתי את הבוקר עם כוס קפה טובה מלאה בחלב כמו שצריך, סלט
בריאות וכתבתו השבועית...
|
שמתי מוזיקה שתמיד נותנת לי השראה בכתיבה, התיישבתי על הכיסא
בצורה כפופה, פתחתי את החלון והיה אוויר נהדר...
הסתכלתי על השמיים, על העצים שבגינתי, על הגינה של השכנים
שנשקפת מבעד לעצים...
|
סקרנות שאין להשוותה לענייו של מה בכך,
כי אם חשיבות גדולה לדבר.
|
אני חושפת פה את כולי ויכול להיות שזה אפילו קצת יותר מדי בשלב
הזה
|
אף פעם לא תקרא את המכתב שלא אכתוב לך
|
כשעברתי לגור איתך חשבתי שנקום כל בוקר מחובקים צמודים
צמודים...
אתה יודע...
יחד...
|
לפעמים אתה יושב וחושב..
לפעמים אתה יושב וחושב מה מצבי? איפה אני עומד?
|
את השאלה שלי, אתם זוכרים?
אם לא, אז אני אזכיר לכם.
שאלתי את עצמי האם אני והאי השני התחברנו,
אז מסתבר שכן...
|
להיגנז למקום הזה שבו דוחפים את כל הדברים האלה שאנחנו לא
רוצים לסדר בארון.
|
אני חייבת לבקש ממנו שיסלח לי, הוא חייב לסלוח לי ולשכוח
מהריבים הקשים והמעצבנים שהיו בינינו, הוא חייב!
ומה אם לא...
|
את כל השנים היפות אני חבה לך,
אתה כל כך מקסים ומוכיח זאת על הצד הטוב ביותר,
אני ממש לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך,
לא אנחנו לא מאוהבים (לכל המעוניינים...)
וגם לא חושקים אחד בשני (והמבין יבין...)
|
טוב זאת לא אהבה רגילה,
זאת אהבה של קשר דם...
אבל אתה מבין...
|
יום אחד אתה תבוא,
ותעמוד מאחורי ביתי, מול החלון שלי.
באותו היום אתה תיקח אבן ותזרוק,
ואולי אפילו שתיים, כי אני קצת חירשת.
|
אני יושבת בצד המדרכה
מחכה שהרכבת תגיע.
|
איך אנשים מצליחים לשמור על קור רוח?
איך אנשים שומרים על שפיותם?
איך אפשר לחיות כך?
איך? תגידו לי איך?
|
תמיד ייחלתי לזה שהזיכרונות יתחדשו בזיכרונות אחרים... יותר
טובים...
ועכשיו נשאר לי רק לקוות...
|
מגע, מתנה אלוהית.
לא ידעת לנצל אותה.
המגע שלך מבלבל, הורס ובונה באותה עת.
|
הלוואי שידעת
איזה שינוי תהומי
הלוואי ששמעת
שעכשיו זה תורי
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
שלום לכם חברים,
מה שלומכם...
עמיקו וחבריו
הדלוקים |
|
