|
מקס. קצת אחרי שלושים, לא יודע עדיין צרפתית למרות
ה'משהו' הזה שם למעלה, יוצר מוצרים, פותר בעיות,
מסייע לאחיות, מקווה לגאולה, מתחיל נובלות סדרתי,
ינשוף.
רוב הקטעים כאן נכתבו לפני שלוש שנים. מתוכם יש
סיפור אחד שרודף אותי ואני מאמין שהוא ימשיך לרדוף
אותי לנצח. משום מה קוראים לו "לא שווה כל כך את
ההשקעה". כל השאר זה צל שלו.
כאן יש חתיכות של ספר שאני דמות משנית בו, משהו
שקורה לי לעתים מזומנות.
http://stage.co.il/Authors/DeleteSapphire
כאן יש בלוג שהרצתי לפני כמה זמן שכלל ביקורות
שיקריות על סרטים (כל אחד צריך תחביב) :
http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=9688
קרלה קמה. היא מושכת סדין אחריה כדי שהשכנים ממול לא יראו
אותה. ביישנית. אני מנסה לתפוס את הסדין אבל היא זריזה מדי.
'נו, פורטרופו" היא צוחקת. הניסיון חישל אותה. בהתחלה הייתי
משאיר אותה עירומה והיא הייתה רצה בחזרה למיטה. היא מחייכת
חיוך שובב והולכת להתקלח. א
|
חתיכת דגנרט. לא הייתי צריך להתייחס אליו. רק לספר אותו ושילך
להשתין בבית. אבל אני אדם טוב לב. תאמין לי, אסור להיות טובי
לב במדינה הזאת.
|
היא עזבה, חשבתי. עכשיו היא השעה. הזזתי את השרפרף, פתחתי את
הדלת והצצתי החוצה. 'יואב' שאלתי. 'הכל בסדר ?'. 'כן.
אוריאלה". "התרצה לנוח קלות בדירתי ? יכולה אני לחלוט תה
למענך". "אוקי. למה לא ? מה זה לחלוט תה ?"
|
תיקח אותי טרמפ, בבקשה. אני לא מחבלת. אני גם לא שודדת. אפילו
מחנויות אני לא גונבת שום דבר. גם קר לי עכשיו כי מתחיל
להחשיך. אתה חייב לעצור. אני בחורה. תמיד עוצרים לי טרמפים.
תחשוב על זה שאם אתה לא תעצור לך תדע מי יעצור.
|
אני חייב פעם אחת בחודש להירגע. אני חייב להרגיש את התחושה
הזאת של הסיפוק שהביקור במחלקות של חולים סופניים נותן. זה
משהו שאני תמיד עושה לפני ההקרנות. יש לי אחר-כך כמה ימים של
סבל וזה מקל עלי, הטיול הקטן הזה.
|
"אני רוצה שתוציא אותי מהגינה שלך. יש בעיה בשמים. מסתבר שצריך
לקבור אותי כמו שצריך אחרת אני לא יכולה להמשיך הלאה". "זאת
בעיה, נילי. אם אני אוציא אותך אז ישימו אותי בכלא וזה גם
יהרוס את הגינה".
|
אני לא תמיד שקופה. כשאני עם החבר שלי אני לא שקופה. איתו או
עם אחרים שדומים לו. כשאני איתם כולם שמים לב אלי. הם מתרגשים
לראות אותנו. הוא ממלא אותי בנוכחות ואני אותו. אחר-כך כותבים
עלינו בעיתונים. החבר שלי סגור עכשיו בתא שמעלי. הוא לא יכול
לעזור.
|
עוד מעט יחזרו הילדים מבתי הספר והגנים. הם שישה ויש עוד שביעי
שזה עתה התחיל לגדול בבטני. אתמול הם חגגו לי שלושים ואחד
אביבים. היום בבוקר כבר הסרתי את הקישוטים מהקירות ושוב אני
חוזרת לשגרת יומי.
|
בלב המשחטה היה קרוואן ובתוכו נמצא מאיר קדוש. לקח זמן למצוא
אותו כי הזכרון של קיומו אבד מלבד מאשר בליבותיהם של כמה
מעטים... רבים לא מודעים לקיומו היום, אבל פעם אוהדי בית"ר
ירושלים ראו בו את שחקן הנשמה מס' 1 שלהם.
|
התעוררתי עירום, לבדי, בגן לא מוכר, מלא עצים, ליד בריכת מים
קטנה
|
היא עלתה לחדר שלי. ניסיתי להיות מארח טוב והלכתי להביא שתייה
מהמטבח. כשחזרתי שמעתי אותה אומרת 'מחר בערב. אתה תזהה אותי.
קשה לפספס אותי. וידעתי שכבר יש אחרי מישהו ושלא יהיה המשך
לערב, בלילה או אחר-כך.
|
אני אחזור אלייך בסופו של יום
כשנתעייף מהחיים הצעירים
ונחיה ביחד כי נועדנו זה לזו
|
הבוקר יבוא ואת תלכי
וכל מה שיישאר לי זו הקבלה של המלון
|
האביב מגיע
ויש את ההרגשה הזאת באוויר
של דברים מתחדשים, של פריחה
של שמועות על חתונות וחדרי לידה
|
את מעדיפה אדם אחר
בעיקר כי אני לא שם
|
עם רדת החושך עם רדת הלילה
הגיעה העת לומר פה שלום
דמיינתי אולי זה יהיה קצת אחרת
אבל הפנטזיות נשארו בחלום
|
אתה קם בבוקר, הזריחה מעירה אותך
הצרבת אוכלת עוד חלקה טובה
|
אל תוך אפלת היום נצעד
מוארים כנגד רצוננו
הציפורים מגרשות את שלוותנו הלאה
|
תשכחי מהכל, לא איכפת לי
אני רק רוצה לשקוע לתוכך בתוך אמבטיה מלאה קצף
|
מדינת ישראל החליטה לתת לי הפסקה מנהיגה למשך שלושים ימים.
המונית הפרטית שלי תישן לה בחניה, מחכה ללילות טובים יותר. וזה
רק אני והעליה בדרך לאוטומט הוידאו.
|
דף FAQ שבזמנו תכננתי שיהיה חלק מאתר מסודר והחלטתי לתת לו קצת
חיים כאן.
|
את רן דור הכרתי ביסודי. הוא עדיין היה רני עטיה אז. אבא שלו,
ויקו עטיה, היה לוקח אותנו למשחקים של הפועל תל-אביב בשבת.
היינו יושבים לראות את משה סיני ושבתאי לוי וחולמים שיום אחד
נהיה כמוהם.
|
|
|
בכל פעם שאני
קורא ספר חסר לי
הכפתור של
ה"הגיבו" בסוף
והסלוגנים
בצד...
צרצר |
|
