|
אני רוצה שאיפשהו
משהו יזוז
כמו שפעם היה עובר בי רעד
|
ברגעים כאלה -
חשק עד לקחת עפרון ולשרטט
|
כל הרמזורים הירוקים מתנכלים לי
זוממים ומשאירים אותי במרחק נגיעה ממך
|
ביום גשום הכל עלול לקרות
ושום דבר אינו קורה ביום גשום
|
כשהשמחה אוכלת את הפחד
אני קופצת בתוך עצמי
|
בחיוך רחב, המתפרס מגדה לגדה
אני משתדלת תמיד לפוצץ גשרים
|
כמו בומרנג עצום
שניים בתנועה שוב מאיימים להתנגש
|
רק מעטים מאיתנו ישכילו לעתים
פשוט ללכת ברחוב
|
רגע לפני אני בוערת
והרי שוב לא יהיה לי רגע כמו זה
|
אין כל פחד בלבן הזה
אין כל חיוורון
לא צמצום של עדשה
לא אוושה חוזרת.
|
אתה אבן שואבת
עודני חגה סביבך ללא הכרה
|
בעיר הזו,
אנשים מוציאים עשן מפיהם
נדמה שזו כל תכליתם
|
רק האנשים הרצים
ותיקיהם בידיהם
מאמתים את הדברים הבוקעים מן הרמקול
בקולו הנעים של הכרוז
|
דנה ישבה בגן הציבורי וחשבה:
יום יבוא ולא יישארו כאן כל משחקי הילדים הללו.
|
א': אני לא רוצה להתרחץ! מה תעשה?
ב': אבל כך תישאר מלוכלך.
|
הזמן הוא בומרנג
הוא רפליקה
של רגע אחד
ורגע אחר
|
אני וודאי החזקתי גיטרה, או מיקרופון, או לכל הפחות עט נובע.
אתה אחזת בוויסקי שלך, מקשקש מפעם לפעם בקוביות הקרח, כאילו
מודד הסתברויות.
|
|
|
גם אני ראיתי
אור היום בבוקר,
אז מה?
עוד סופר כושל |
|
