|
אני רוצה שאיפשהו
משהו יזוז
כמו שפעם היה עובר בי רעד
|
ברגעים כאלה -
חשק עד לקחת עפרון ולשרטט
|
כל הרמזורים הירוקים מתנכלים לי
זוממים ומשאירים אותי במרחק נגיעה ממך
|
ביום גשום הכל עלול לקרות
ושום דבר אינו קורה ביום גשום
|
כשהשמחה אוכלת את הפחד
אני קופצת בתוך עצמי
|
בחיוך רחב, המתפרס מגדה לגדה
אני משתדלת תמיד לפוצץ גשרים
|
כמו בומרנג עצום
שניים בתנועה שוב מאיימים להתנגש
|
רק מעטים מאיתנו ישכילו לעתים
פשוט ללכת ברחוב
|
רגע לפני אני בוערת
והרי שוב לא יהיה לי רגע כמו זה
|
אין כל פחד בלבן הזה
אין כל חיוורון
לא צמצום של עדשה
לא אוושה חוזרת.
|
אתה אבן שואבת
עודני חגה סביבך ללא הכרה
|
בעיר הזו,
אנשים מוציאים עשן מפיהם
נדמה שזו כל תכליתם
|
רק האנשים הרצים
ותיקיהם בידיהם
מאמתים את הדברים הבוקעים מן הרמקול
בקולו הנעים של הכרוז
|
דנה ישבה בגן הציבורי וחשבה:
יום יבוא ולא יישארו כאן כל משחקי הילדים הללו.
|
א': אני לא רוצה להתרחץ! מה תעשה?
ב': אבל כך תישאר מלוכלך.
|
הזמן הוא בומרנג
הוא רפליקה
של רגע אחד
ורגע אחר
|
אני וודאי החזקתי גיטרה, או מיקרופון, או לכל הפחות עט נובע.
אתה אחזת בוויסקי שלך, מקשקש מפעם לפעם בקוביות הקרח, כאילו
מודד הסתברויות.
|
|
|
נראה לי שאני
מתחיל להבין את
זינזאנה. הקירח
הוא לסבית
מרוקאית שהטריד
מינית את הכלב
של הספרית.
חצי תימני מקצר
את כל הפרקים של
זינזאנה, חוץ
מהקטע עם הכלב
שצונזר לטובת
ילדינו והעולם
בכלל |
|
