[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אורית טל
 talamami

אל היצירות בבמה האהובות על אורית טלאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי אורית טלאל היוצרים המעריכים את אורית טל
"...הוא פחד מעצמו, וחשב לעצמו
שכולם פוחדים ממנו
תמיד הייתה בו איזו חולשה
אך הצורך להגיע לפירושה
היה הופך לתשובה קשה
שזה ישנו ופתאום זה איננו..."
(ארכדי דוכין)

ילידת 1984.
כותבת בעיקר שטויות, לעיתים קרובות מתחרטת בסוף.

תגיבו, אשמח לשמוע אם מצאתם טיפת משהו בכל הבאלגן
שלי שהוא, בדרך כלל אמיתי...





הFavorites שלי:
אישי שלי: http://stage.co.il/Stories/537333703
טבילה טהורה: http://stage.co.il/Stories/537333707
ג'וני ההולך: http://stage.co.il/Stories/525395
קפיצה לסיני: http://stage.co.il/Stories/529057
שוטרת שקרנית: http://stage.co.il/Stories/525693
אני ואני: http://stage.co.il/Stories/539344




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
זוגיות
לא חשבתי שהמשפט הזה יבריח אותך.
סיפור אהבה מהאגדות אנחנו. כולם מקנאים לנו. כולם משווים
אלינו. כולם פשוט בנו.
מאהב נפלא, שותף חלומי וחברי הטוב ביותר.
לא חלמתי מעולם להרגיש כה מיוחדת, לחוש מושלמת, לשמוע בכל בוקר
כמה אתה מעריץ ומעריך אותי.

מכתב
"אביא לך" של אהוד בנאי היה שירו האהוב ביותר. הוא אפילו אמר
שזה "שיר החתונה" שלו. הכרנו דרך חברה משותפת. היא היתה בשבילו
אחות ובשבילי היתה עמוד האש.

מכתב
רציתי לפגוש את עיינייך הנוגות, המרגיעות, הממיסות, החודרות.
להסתכל לראשונה בעייניך, ולא להיות זו שמשפילה מבט...
להיות זו שחודרת, שממיסה - את אי הודאות בעיקר.

געגוע
אי שם, על הגבול הדק והפשוט בין הונג קונג לסין...

יומן
ואז הוא עיסה את שדיי בנעימות ורכות אין סופית. הניח את ראשו
על שדיי והאזין למנגינת ליבי הפועם. הוא לא התעייף, נישק את
טבורי בתשוקה רועמת, ידיו כמו לא שובעות מהמגע. הוא החל להדרים
ולפלוש לגופי, כל כך קיוויתי שזה אכן אמיתי. פיו ניווט בין
רגלי הרוטטות....

התבגרות
היינו שנינו, חברים טובים. שתי נשמות תאומות שמפחדות להודות
ברגשות. חיפשנו סיבות להתרחק ולהימנע ממפגש. ידענו הכל אחד על
השנייה. הכל. תמיד הייתה מבוכה כזו בינינו. האמנו אחד בשניה
כמו שאף לא האמין אפילו עד היום.

אנחנו היינו חבורה של שלוש בנות וכמה בנים שכל פעם היו באים
ומתחלפים. זה התחיל ממשחקים תמימים. ניסינו להרוג ת'זמן.

שברירית כבובות חרסינה לבנה העומדת בתנוחת בלט מקצועית וגמישה
שכזו. שיערה ארוך חלק וגולש כצבעו של דבש טהור. עיניה ירקרקות
וצרות כאילו נולדה בסין עצמה. צווארה ארוך, אם לא היה שם ראש
בסופו היה ממשיך לנצח-ללא סוף. כתפיה קטנות אך חזקות, גופה צר
ודקיק כדחליל. רג

אהבה
מצאתי את שאהבה נפשי....
ואז קצת לפני היום שבו הופכים אחד,
טובלים במי טהרה קסומים.

זכרונות
הוא אסף את עצמו, ריכז את כל האומץ שהיה בתוכו, נשם נשימה
עמוקה ואמר: "אני רוצה לנשק אותך". סירבתי.

זכרונות
ואז כשסוף סוף נפתחה הדלת המסדרון התמלא גועל. גועל שהגיע עד
לאפי... ריח חריף של גומי, ריח של סקס באוויר, ריח של שני
גופים שבאו במגע סתמי ומבוזבז. איזו מין אחות???
ריח של של מוות באנחות.

סופני
הטרנזיט פילסה את דרכה אל החוף המיועד דרך הכבישים הצרים והלא
ברורים, החום היה בלתי נסבל, עיניו לא הרפו וגרמו לטמפרטורה
במונית לטפס.
היא שהגיעה לבד, כל כך רצתה את השקט רצתה למצוא את שלוותה.

בלשי/מתח/ריגול
הודבקו לי ציפורניים ארוכות, עגלגלות, משוכות בלק המעניק להן
מראה מחריד וזנותי. אדומות מזעזעות כמו השטן. הולבשתי בחצאית
מינימלית בצבע שחור מבריק, את רגליי עיטרו גרביונים שחורים
קרועים ובלויים.


לרשימת יצירות השירה החדשות
בדידות
שוכבת עירומה על הגב.
הקור מטפס במעלה גופי
עכשיו אני יודעת,
זה סופי.

כמעט כל ערב, היינו נפגשים.
הייתי יורדת אל החוף, בכפכפים.

בדידות
בכי, מהו בכי אם אין אותך שתנגב את דמעותיי?
מהו עצב, אם אין אותך כאן שתעדן את רגשותיי?
מהו חום, אם אין אותך כאן להתנחם בזרועותיך?
מהי בדידות? - בדידות היא רגש חזק שאני חווה בלעדיך.

מצב
זה היה מין יום כזה עמוס,
היא כבר חיכתה לרגע תוכל פשוט - לעוף.

אהבה
נסענו באוטו, הרדיו ניגן את Michel, שנינו התרגשנו...
הרגשתי כל מילה ומילה בשיר הזה וידעתי שגם אתה.

אכזבה
הוא שחנק אותי
הוא שנישק אותי
הוא שגחן מעליי,
הוא ששכב איתי.

אהבה
שפתייך קוראות לי בתום להגיע אלייך ולטעום...
מתקרבת אל גופך ללא כל מגע ומרגישה את החום.

נגעת, ידעת,
אל ליבו נכנסת.
הוא פרס את קלפיו בפנייך,
חשף את פחדיו
סודותיו, אהבותיו.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
זוגיות
אין אנו זקוקים למילים, רק למגע, כשיורד הלילה ואיתו השינה שלך
והנדודים שלי, אני מבינה. מנסה להתעלם, קולך חודר אליי, קורא
לי להקשיב. נמנעת מלדובב אותך, נמנעת מלהאמין שזה אכן אמיתי,
שאלו באמת מילים ועלילות שיוצאות מפיך.

חוסר אונים
ואז כשחשבתי שהכל מצוין, השמיים נפלו.
עשיתי טעות, הייתה תחושה של חוסר ביטחון ועצמתי עין.
אמרתי לעצמי, מה כבר יכול להיות.

היפרדות
עכשיו אני עומדת מול גוף מתכת לבן וגדול, המנועים כבר משמיעים
רעשי הנעה...

הרהור
הלואי שהוא יגמר כבר ואני אוסיף עוד "איקס" לאוסף האיקסים שלי
על לוח השנה בדיוק מעל המיטה שלי...

אהבה
נכנסת לחיי, זוהר, קורן שופע
גרמת לי להתחבר לצד האמיתי והאיכותי שבי.

תמיד חשבתי שבגידה היא משהו שמרגישים רק אם הוא באמת קרוב.
לצערי ולשמחתי, אני לא מכירה אותך כלל ובכל זאת חשה אני את
הרוע.




אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
כל קשר בין במה
חדשה למציאות-
מקרי בהחלט.


תרומה לבמה





יוצר מס' 57392. בבמה מאז 12/12/05 9:57

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאורית טל
© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה