[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אחרי תקופה של עצבות, בדידות, דיכאונות, דמעות ושאר ירקות,
יצאתי.
התלבטתי, חשבתי ונפלה החלטה.

אני אלך לפאב המקומי, חמוד, קצת הזוי, קצת שפוי.
ישבתי על יד הבר, שכחתי איך מתנהגים כשיוצאים.
רק שהפעם הייתי לגמרי לבד. יצאתי בלי חברים.
התחלתי עם כמה כוסות יין, לא הייתי בררנית, נפתח לי
התיאבון...
אז הזמנתי לי כוסית ליקר "סאוטן קומפורט" כדי להמתיק את
האווירה, השתדלתי להתעלם מהמחיר...
לפני שהכוסית הגיעה לסיומה, קראתי לברמן והזמנתי לי כמה כוסיות
וויסקי מפנקות ומשובחות של ג'וני "ההולך" (Johnny Walker) בשלל
צבעיו.
גם אז השתדלתי מאוד שהמחיר לא יניע אותי מהנאתי...
אצלי, בטח כבר מבינים... אני הייתי ממש בעננים.
לבד ללא חברים ובכל זאת עשיתי חיים משוגעים!



השגתי את המטרה... משכתי תשומת לב, ככה בפשטות, ללא מבטים
זדוניים, ללא התנהגות שעלולה להשתמע לשתי פנים.
אני שבאת לבד, לא ידעתי עם מי ללכת.

התלבטתי, חשבתי ונפלה החלטה.

אני אלך עם הבחור הצעיר. הוא לבש חולצה לבנה, מגולח בקפידה,
ג'ינס משופשף, מגפיי עור ועיני תום. הוא היה ממש נחמד. החמיא
לי על החולצה השחורה, הצמודה והמחטבת שלי, תמיד אמרתי שהיא
עושה את העבודה! אפילו החמיא לי על המשקאות שהזמנתי. הוא אמר
בטון ספק מתחנף ספק מתכוון: "אני אוהב בחורות החלטיות, שיודעות
מהן רוצות לשתות". חייכתי בהסכמה. והוא הוסיף: "איזו קיבולת יש
לך". אני מלמלתי לעצמי עוד לא ראית כלום... שוב חייכתי,
בהכנעה.
הוא אמר משהו מוזר, לא ברור... שתק, חייך ובהה בי כאילו מחכה
לתשובה.

התלבטתי, חשבתי ונפלה החלטה.

הוא אחז בידי, כאילו אני מרכז העולם, חילץ אותי מהפאב המקומי
בגינוניי כבוד וג'נטלמניות לשמה. בדרך מהפאב לרכב, הוא תמך
בגבי עם ידו השרירית, כאילו נוגע לא נוגע. חייכתי הרגשתי כה
שברירית.
פתח לי את הדלת, עזר לי לעלות אל הג'יפ שלו, סגר אחרי את הדלת
בטריקה שנשמעה אז ממש נעימה לאוזן.
משהו עיכב אותו מחוץ לרכב... אז הוא עלה, הניע, הסתכל עליי
ודהר לכיוון הכביש הראשי. רעש הנסיעה היה בלתי נסבל. הוא דיבר
איתי אך לא הצלחתי להבין ולו מילה אחת. הרוח עשתה לי טוב. ראשי
היה סחרחר. הוא שוב הסתכל עליי, חייך, אני חושבת שהבנתי...
חייכתי לו בחזרה. עד מהרה היינו אצלו בדירה.



ראשי הסתובב, שאלתי היכן השירותים, הוא הצביע לכיוונם ובינתיים
ניסה להנעים את אוזנינו בשירי אהבה צפויים ודביקים במיוחד.
הבטתי בראי ולא האמנתי שזו באמת אני, נראיתי טוב במיוחד או שגם
לזה האלכוהול גרם... חייכתי וחשבתי לעצמי - יצאתי לבד ללא אף
אחד והנה אני כאן עם??? נבהלתי, אני נמצאת אצל??? זה בטח בגלל
ששתיתי הוא בטח אמר לי את שמו... חזרתי והוא חיכה שם, ישב כל
כך נינוח על ספה כחולה בלויה וישנה.

התלבטתי, חשבתי ונפלה החלטה.

התקרבתי, הוא הבין... החל לקלף מעלי את החולצה השחורה שכל כך
החמיאה לגופי, אך גם באותה העת הקשתה על נשימתי, גלש בעדינות
לאזור הכפתורים בג'ינס שלי, נגע, חיפש הצטלבות מבטים
והמשיך...
חילץ את גופי ממכנסי הג'ינס... נשארתי רק עם תחתונים. הייתי
נינוחה להפליא. אז הוא התקרב ושוב נגע לא נגע... הוא הפשיט את
עצמו באותה נשימה... הפשיל את תחתוניו, חייך, הפשיל את
תחתוניי, חייכתי.
הוא העניק לי חיבוק מלא בחום, כל כך קיוויתי שזה לא האלכוהול.
הוא נשק לצווארי, העניק לעורפי חיים, ידיו פרטו עליי כאילו
הייתי גיטרה, הוא נשק לכל חוליה וחוליה בגבי. רעד עבר בי. הוא
חיבק אותי. התעלסנו שעות... הדיסק מאס מלהתנגן.
ואז הוא עיסה את שדיי ולחש לי מחמאות ישר לתוך אוזן ימין, הניח
את ראשו על שדיי והאזין למנגינת ליבי הפועם. הוא לא התעייף,
נישק את טבורי בתשוקה רועמת, ידיו כמו לא שובעות מהמגע. הוא
החל להדרים ולפלוש לגופי, כל כך קיוויתי שזה אכן אמיתי. פיו
ניווט בין רגלי הרוטטות, הוא לא חדל מללטף, הוא לא נתן לי
להרפות... רעד עבר בי. הוא חייך. לא הייתה חלקת גוף שהוא לא
טעם ממנה.
ואז... כשהרטט והרעד חלפו, הוא נכנס לתוכי, מלא רגש והתחשבות.
רגש עמוק וחם אפף אותי, מין כאב חד, נעים, כואב פילח את גופי.
הוא מילא אותי בחום ובתשוקה, הוא פשוט מילא אותי...
אהב אותי כמו שאף פעם לא נאהבתי, קיבל אותי ואת גופי כמושלמים
בעולם.
וגם כשפרץ התשוקה הגיע לפרקו, הוא המשיך לחבק ולעטוף את גופי.

התלבטתי, חשבתי ונפלה החלטה.

נרדמתי בחיקו כמבקשת מקלט, הראש הסתחרר. הוא ליטף את שערי ללא
הרף, ישנו צמודים, עירומים ומחובקים, נושמים זה את השנייה.
השמש עלתה, הוא קם התלבש והתיישב על הספה הכחולה הבלויה
והישנה, התעוררתי מיד, אספתי את בגדי, עיניו עקבו אחרי, בוחנות
כל תנועה. כל כך פחדתי, מהאור, מהשמש.
הוא קרא לי: "טל,טל, אני... אני... מצטער..." קטעתי אותו,
דמעות הציפו את עייני, ברחתי משם. לא רציתי לשמוע, לא רציתי
לדעת, לא רציתי שיראה אותי נשברת.

למרות שהסקרנות עד היום בי מכרסמת,
לדעת את שמו ולמה נתן לי ללכת כל כך נסערת?!?!?!







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
איה איה
במה חדשה
נפלה לי על
הראש

-ג'וני
והפרעושים


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/2/06 8:15
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אורית טל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה