|
דברים רבים עברו כאן בעבר
דברים רבים יעברו בעתיד
חלקם אולי יחזרו אל עצמם, על עצמם
אבל למה שיהיה למישהו אכפת?
כל הדברים שהיו ויהיו פה הם שלי
הניחו לי לעת עתה
ואחזור אליכם כשאתגבר על עצמי
אופטי מיסטי - מקווה לטוב
אופטי מיסטי הוא יליד השנה בה נולד
ושמו האמיתי הוא אכן השם אותו נתנו לו הוריו
יש לו חוש הומור גרוע, אבל זה בסדר - זה בגנים
יוצר נוסף שהוא אני: אמונה תמימה
http://stage.co.il/Authors/8622
אהה... ועוד אחד... כמעט נשכח מהלב.
http://stage.co.il/Authors/9161
הייתי שמח אם הייתם נכנסים לכאן:
http://stage.co.il/Stories/206568
ד"א... יש שם למטה למטה יצירת מוזיקה שמשתוקקת
לדיעה... הדרך ארוכה - אבל... זה חשוב לי...
בבקשה?!
הממ... כן.
וקוראים לי ניר.
נערות הולכות בסתר
ציידות של נשיקה
|
אחרי שהלכת
ואני כבר שוכח
אבוא בריצה
מהמילה בורח
|
תחת עץ קטן
יושב לו איש גדול
מהרהר בבלתי ניתן לתפיסה
|
אובדן נעורים
מול קץ השלווה
|
כעץ ראשך יונח בחיקי
צמרתו כבויה וחסרת כל עונג
פריו רקוב ומצחין מיושן
ושורשיו הבולטים מעוכלים מהנגע
|
ואני מנתק
גם כשיש צעקות מהמטבח
וסבא משתגע
עוד מעט יקום ויברח
|
יש לי עודף רגשות
אני טובע
בסחרור של אשליות
|
אני אוהב
אך את בורחת
לא רוצה יותר לרקוד
|
תעביר אותי
לזמנים אחרים, קדומים, מתקדמים
|
אני בוחר בקבר
עם פרח רענן
לבן וצחור כתומתי
|
כבובה בידייך
בין שעות ערנות
|
כמה זמן לוקח?
אני עודי בורח
זכרי באור זורח
לאן ברחו רעיי?
|
וכשאני מתעוררת לצידך
ורואה את עצמי בעינייך
מרגישה פליאה על עצמי
|
אצייר לך בית קטן
עם איקס בתוכו
נוכל לגור בו יחד
|
כולם נסעו רחוק
התרחקו ממוקד המגפה
|
שדון אכזר שלח מתנה
בשם שמיים
|
הגידי לי כן ואפול לרגלייך
אלקוק אצבעות ואטהר ירכייך
לטפי השיער ואהיה רק שלך
|
זוחלים אל הרוח בשדה הקמה
עיניים לתכלת, מדים בירוק
היד עוד מורמת, רועדת מקור
|
ראי אחות
אני עומד שלם
מסגרת שחורה - עם כלום
|
בתי, מדוע עכרו פנייך?
שבתי ממרחקים לבקשך
הבאתי מתיקות, דבלים ויין
נשתה ונשמח, לשיכרות לחיים
|
דם קולח, דם רוצח
איש אחר היה בורח
|
קריצה ועוד איום
בנשיקה שהיא לא כלום
|
הדפים שהצהיבו
נשארו חלקים
אין סיבה לפתוח מחדש
|
חלום צעיפים בערבי הסתיו
מוביל אותי אל סגולת מעיינות
|
וקללות יורמו מעם
וברכות מפי מקלדת
ושנאת רבים חינם
והאהבה תמיד תהה אחרת
|
הקרעים על עורך
החזה הדומם
והבטן המשתרעת
|
השמים קוראים לי, ואני בא
אז מה אם אני גם מתחיל לפול?
לפחות אפסיק לתפקד כבובה
האם זה אני? או שהעולם עגול?
|
אינו בוחר להיות
מאבד את הלהבה
|
עמום האור שלפני עיניי
וקולות עלומים נשמעים באזניי
|
את לא סומכת עליי
כי אני "רק ילד"
והפרחים שלך קטפתי
|
חבל לשיר, וחבל לכאוב
חבל לסבול, חבל לאהוב
חבל להרגיש ולראות חיים
|
מה שאני אומר - אינני מרגיש
מה שאני מרגיש - אינני מראה
מה שאני מראה - איננו אמיתי
|
הוא רק מנצל אותה
והיא שוכבת עם כולם
מה אכפת להם?
|
אני עצמאי
אני כלוא
אני חופשי
|
היא ילדת השברים
השוברת והמאחה
מגבסת לבבות
|
שאני כבר לא אני
שאני כבר משונה
ואין סיכוי שאתרגל
אל הלחץ המשתנה
|
תקראי לי כשתסיימי
שאוכל להצטרף אלייך אל המשחק
לפתות ולהתפתות
|
כשאמות ואקבר
יזכרוני (אם בכלל)
|
מזרון על רצפה מתמלא בכתמים
כתמי אהבה לבנים, מלוחים
שלווה ניסכת על פנים יגעים
|
מנסה לפתוח את הדלת
עומדת שעות ליד, ומחכה
|
ראיתיה הולכת ברחוב
וביקשתי ממנה לכאוב לי
|
כשהמלאכים צונחים
והשמיים מתרוקנים
והאדמה הומה
אנשים בדממה
|
מילים, הכל מילים
שיחות ארוכות
|
קנאת דמים אחרוץ לנו
שיניים ולשון אמסוך
|
מי שמסתכל עליי מאחור
רואה ארבעה תפרים
|
לא רוצה לגעת
בדבר על השולחן
הוא קורא לי, וצורח
הוא רוצה להיות מושלם
|
צבעו אותי בירוק
ושלחו אותי לחזית
כשנפצעתי - לא היה חובש לצידי
|
רואה את החיים שלנו יחד
במצלמה דיגיטלית
|
אין לך מושג כמה אני מקנא בו
בהוא שעוד לא פגשתי
שאותך סחף מהרגליים
|
רוצה להכיר את אותה ילדה-אשה
|
משוגעת, מטורפת
רצה ברחובות
צועקת בקולי קולות
|
כך יגידו מחר
הילד תכול העיניים
בקצה אצבעותיו - ציפורניים
|
אין לי
וזה חסר
כשהחום מתגבר
מבטי לא עוזר
בוהה בך
|
הניחיני על סדינך הלבן
הטהור בטרם מעש
|
קולות שחיקה
טבעות השרשרת החלו להקרע
|
נכנס אל הבית
טרופים אך טורפים
|
מפרידים ביני לבין ארץ קדושה
משלבים אותי עם דת נדושה
מובילים אותי אל חלקת אדמה
מפילים אותי ארצה
|
לו רק ידעה
שמעבר לפינה
מחכה פיה טובה
|
תני לי כח לחיות
נשיקה על המצח
רפרוף שפתיים על הריסים
|
קראתי לאל הרחום
שאותי כבר מזמן שכח
שלחתי לו דרישת שלום
כי גם מזכרוני הוא פרח
|
מדוע קשרת קוצים לרסן?
ולמה הצלפת בו עם סכין מוארך?
ולמה השקית אותו שתן?
|
אמרי את דברייך
גלגול בין עלים
רומנטיקה של בוקר
|
לתת לה נשיקה
או, איזה דבר מתיקה
חבוק אוהב
|
מקלל את היום בו שערותי ארכו
נתפס, נתלה
נופל
|
שירי חרטה לאורך כל הדרך
שנמשכה ללא כל מכשולים
והגיעה לצוק אותו אין לעקוף
ופתאום התרסקה לרסיסים
|
(שלושה שירים שכתבתי לפני כמה זמן ומצאתי בגרעין)
מילים שאומרים ולא שומעים
מול כאב שמתחיל ללא מילים
|
דמעות ניצחון נוצצות
בעיניהם של מלחיני המלחמה
|
נקישות על החלון
בחדר לבן ומבולגן
תיקתוקו של השעון
|
שקט
פנימה, למטה רועש ומרעיד
|
מה את מסתכלת עליי ככה?
באמת לא שמת לב?
|
היא בקשה ממני להסביר לה איך אני אוהב
|
אם רק הייתי יכול לפתוח את העיניים
שלי
שלה
שלו
שלכם
========
יום טוב רבותי
כרגע הצצתם ללב
|
אהבה זה לדבר איתה על מין וכל מיני כאלה
ולא לחשוב כל הזמן על איך היא נראית עירומה
אהבה זה לישון איתה באותה מיטה, ועדיין לא להפריע לשנתה
אהבה זה לאכול את מה שהיא מבשלת
|
איש/ה יקר/ה
הסיפור שלך נגע/פגע בנקודה רגישה מאוד לליבי
אני משער שאת/ה מבין/ה... הרי בעצמך היית באותה סיטואציה...
(חחח מן הסתם... הרי כתבת על זה).
|
אין מקלט בחיים האלה
ואין חיים במקלט
|
בוקר טוב, יום חדש
הגיע הזמן לצאת
|
מילה במילה
בתוקף
באיבה
נקרא לעצמנו
ללא שם
|
לוקח כדור ראשון בשביל אמא
|
גברים בוכים - כי גברים חלשים
למרות כל טענות השווא של הנשים
גברים הרבה יותר רגישים
|
שובר את הקליפה
וחתיכה, חתיכה
מפורר מהגוף המתפרק
|
מה לא כואב בהתבגרות? אנחנו במהלך כל הגיל הזה של 9-17 סובלים.
בהתחלה מהצקות של ילדים בבי"ס, חטיבת-ביניים, תיכון. אנחנו
מתחילים להתפתח. אנחנו משתנים מכל בחינה אפשרית - כמעט.
|
החלטתי שמשום מה מתחשק לי לכתוב בעצמי על אנשים שמצאתי בדרך זו
או אחרת כאן בבמה. את חלקם יצא לי להכיר פנים אל פנים, חלקם
נותרו בשבילי רק שמות וירטואליים וכשרון.
|
קצת אירי, קצת אחד מצלצולי הטלפון שלי.
נפלאות הן דרכי המחשב.
|
אל הארכיון האישי (133 יצירות מאורכבות)
|
|
"מצחיק
מצחיק
מצחיק
מצחיק"
בוליביה עוברת
על השער האחורי
עם פילטר. |
|
