|
מין סיור מוזר על הרגשה שלי שגרמה לרגש שלה להתפתח. היא חשב
אכזבה אני הייתי אמור להפטר מחברה שלה שהטיפה בי בטלפון. חברה
שלה נרגעה וקבענו להיפגש ולדבר על זה. אך... במקום זה יצא
סיפוק, הרגשה של פריחת אביב בבטן.
|
ברגע של היגיון הוא ברח.
לקח את הרגליים והסתלק.
|
כמו בספר ריגול ישן, כך בדיוק התנהגתי. עקבתי אחריה, צותתי לה
לטלפונים, סיכמתי צעדיה ולבסוף גרמתי לכך שהיא תואשם ברצח של
פלור כלור, סוחר עתיקות מוכר באזורנו.
|
בפסנתר קטן מתגורר אדון הצלילים.
הוא בין התווים ישן, את המפוח מזרים.
מנגינות בליבו היו עד אין סוף,
אך את האחת והיחידה אינו ניגן עד הסוף.
|
שיר אשיר בגשם, ארקוד ואפנק
כל טוב לך אתן ואת שפתייך אנשק
כשגופך אותי חובק ובעיניים עצומות
אלחש שלוש מילים רכות וענוגות
|
ראיתי את השקט בעיניך, המבט התמידי והמתוק
תמיד היה חיוך על שפתיך, איך אלוהים אותך רצה לחבוק
|
היה לי איזה חלום קטן,
על איזה מישהו קטן
שאמר לי משהו קטן
על זה שהסיכון קטן.
|
מילותיך אינן תמו ואינן
חקוקות על אבן - שמורות וישנן
שטות בשמיים בין רקיע כענן
אל לב כל איש יפנו בשירן
|
לקראת תום העצרת - שיחזור.
מירי אלוני שרה את: "שיר לשלום".
בכל רטט צליל שלה... צמרמורת.
|
נער: סוף כל סוף חזרת.
כל כך התגעגעתי
חשבתי שלא תשובי לעולם
התקווה: סוף כל סוף אדם מבחין בשובי
|
לדחוף אותי לתוך בקבוק,
לסגור עלי עם פקק עץ המצהיב עם הזמן?
לעזאזל כולכם!
מה אתם מסתכלים עלי ככה?
מה אתם מסתכלים עלי ככה?!
|
נו, עכשיו אתה שמח?
תגיד, עכשיו אתה שמח?
לעזאזל איתך!
אתה אף פעם לא עונה לי!
|
איש שוק : הלא לי ? תן לי !
מלך האדם : לך אתן...
רק קש ואולי מלבוש דל...
איש שוק : טוב לבך... כה רב הוא!
|
אל הארכיון האישי (18 יצירות מאורכבות)
|
|
שירה לא חכמה
במיוחד... לא
ככה?
|
|
