|
 
בעבר הסתתרתי (כאן בבמה) תחת הכינוי "במה שקטה". אבל
הצלוטייפ שעטף את הקופסא שהתחבאתי בה כבר התפורר
מרוב הזמן. והנה אני כאן אתכם בשמי האמיתי - מתחיל
מהתחלה, עדיין בגדר ההתיימרות (לייצור, לכתוב,
להלחין, לעבד ולנגן).
לאט לאט כל החומר שהיה בדף יוצר הקודם, יעבור לפה.
- - - דרושים - - -
גיטריסטים, בסיסטים, זמרים, קלידנים וכנרים
יצירתיים.
הרקע המוזיקאלי פחות מעניין - פרטים במזכירות
המודעה מיועדת לשני המינים
כבר כשהיה במדרגות אמרתי לו שילך הוא והכומתה הכחולה שלו. לא
רציתי להאמין.
|
בקיצו של החלום מתעורר, לא במפתיע קולך עדיין אוחז בי, החלום
נכנס אל תוך המציאות, עיני רואות באפלוליות והד קולך נמרח עם
האופק.
|
המנגל שורף לו עוד כמה סטייקים - "כולסטרול זה בריא", הוא
אומר. הוא אוחז בידו מיץ תפוזים שעשוי מבנזין, אוכל סלט שעשוי
מגראס. שומע מוזיקה שנשמעת כמו פצצות מרגמה - שמורידות לך את
הלב כל פעם מחדש.
|
הוא החליט לעמוד דום. הוא יודע... רק עוד שעתיים הצפירה. אך
הוא החליט לעמוד דום עכשיו.
|
הוא מתקרב לדלת ביתה, מסדר את הצווארון של חולצתו, בטנו מעט
רוטטת מהתרגשות, עוד צעד קטן... דפיקה בדלת - הנה היא פתחה.
- "היי", עמדה ובהתה בו.
|
עכשיו בטלוויזיה, מסיבת עיתונאים. ראש הממשלה מקשקש כל מיני
מילים שאף אחד לא מבין, הוא חושב שאנחנו לא יודעים שהוא מפחד
יותר בכל אדם אחר.
|
כמו בספר ריגול ישן, כך בדיוק התנהגתי. עקבתי אחריה, צותתי לה
לטלפונים, סיכמתי צעדיה ולבסוף גרמתי לכך שהיא תואשם ברצח של
פלור כלור, סוחר עתיקות מוכר באזורנו.
|
לפעמים נמאס לי מ"הוא", "אני" ו"היא" שבי. אני רוצה שהם יהיו
כבר "הם", שיהיו מילה אחת. בעצם כשאני חושב על זה הם על באמת
"הם". כלומר, "הם" באמת "אני", אבל לא ה"אני" שבי, אלא ה"אני"
עצמי. הם מרכיבים אותי לאדם אחד.
|
הנשים ילדו ולדות מתים. כל חיות הפרא השתוללו באחו. השמיים
הכתימו באמצע היום. חום עז תקף את הכדור. הרי געש פרצו
בפתאומיות. הקטל בדרכים הפך אחד גדול מעבר למה שהיה.
|
אוויר כי בלעדיו אני נחנק
בורח דרך דלת מסתורית
אל המקום שבו את לא היית
ולא הצבת לי אבן
|
הנה נער, מחכה כמו ילד, שרוצה להיות לבן.
לאהבה שאין לה מנוח
|
כתבו את זה כבר -
אבל אני הראשון.
|
כדמות ללא סיפור -
אין זיכרונות, אין רגשות.
העיקר שאני דמות.
|
כמו ציפור.
אהיה כמו ציפור.
קל, חופשי, אדאה אל על.
|
לא רוצה שתגלו אותי,
לא רוצה שתבקרו אותי.
|
מילותיך אינן תמו ואינן
חקוקות על אבן - שמורות וישנן
שטות בשמיים בין רקיע כענן
אל לב כל איש יפנו בשירן
|
נאחזת בכתפו
ביטחון ממלא אותך
שוכן בך
אינו עוזב
|
איה תוגתי? איה עיצבוני?
שמחתי פזורה בארץ דמיוני.
כה צחה נפשי וכה מלאת שאלות -
כמו ילד קופצת לה בשדות התמימות.
|
"מנסה", ענה לו הקול.
"מנסה", לחש לו הקול.
|
שלוש. שתיים. אחת.
הנה, המנועים החלו לדחוף אותנו אל-על. הלחץ באוזניים גובר,
כאילו הראש מתמלא במים החוצים דרך האוזניים. מביט במסך, כדור
הארץ נראה מתרחק.
|
נער: סוף כל סוף חזרת.
כל כך התגעגעתי
חשבתי שלא תשובי לעולם
התקווה: סוף כל סוף אדם מבחין בשובי
|
לדחוף אותי לתוך בקבוק,
לסגור עלי עם פקק עץ המצהיב עם הזמן?
לעזאזל כולכם!
מה אתם מסתכלים עלי ככה?
מה אתם מסתכלים עלי ככה?!
|
תן לחלוף, לראות עולם
אף פעם לא מאוחר לשאוף גבוהה
תן לחלום, להפליג לשם
יש בך משהו מיוחד - אל תרגיש לבד
|
קר לה עכשיו.
היא בוכה.
היא פוחדת -
להפריע.
|
|
|
וואו!!!
איזה כייף לחזור
לכתוב סלוגנים!
חזי מ-144,
בקאמבק מטורף
חוזר ובגדול! |
|
