|
"איש אינו מועד על הרים;
על חלוקי האבן הקטנים אתה מועד.
עבור את כל חלוקי האבן בדרכך -
ותגלה שעברת את ההר."
הזמן לא עוצר בעבור אף אחד, כח חסר צורה הממשיך
להתקדם ולסחוף אותנו עמו מבלי שנרגיש, מבלי שתהיה
לנו האפשרות למחות.
כאן אצורים חלק מחלוקי האבן שהרמתי בדרכי, מנציחים
רגעים ורגשות שהיו ועודם, חוקקים סימני דרך בנתיבי
חיי.
אז שתהיה לכולכם קריאה מהנה
אשמח לקבל משוב, ביצירות עצמן או באימייל
תודה
אני לא יודעת לאהוב אותך מעט,
או כמעט,
או במידה הנכונה.
|
Don't you know
What you are missing,
Don't you know
What I am worth?
|
מאבדת את עצמי
לאט לאט, טיפין טיפין
פיסה אחרי פיסה שנושרת
שנתיים כמעט, והכול כמו הלבין
בבואה דהויה, פחות ממוכרת.
|
אור הירח חיבק אותי
עטף את כולי בחומו הקריר
שהרי הוא אינו מאיים כמו השמש,
רק מזהיר.
|
בתחתית של כוס מנת ויסקי כפולה
עם קרח בצד,
בפינה הקרה של המיטה
בהצמדות לרגש שהיה ונכחד
|
המקצב הדוהר של פעימות הלב
נשימה הרודפת אחרי חברתה
השתיקה הענוגה
או המנסרת עד כאב
|
המדע המדויק של
שינה באלכסון
זו אמנות נרכשת -
לפרוס את הבדידות
|
להשלים משפטים
אחד של השניה
|
צללים של ירח
וריח
של אוויר רטוב
ושוב
|
קוראת אותו נופל
בשקיקה
לרגע
כמעט שבקנאה
|
העירום כה טבעי
וכה מסוכן.
האמת מתעכלת
במנות קטנות
|
כל השירים כולם
מזמזמים סביב האוזן
|
כשמישהו
מתישהו
בטח כבר יגיד לך פעם ש
|
בין האני שהייתי אז
לאני של עכשיו
|
כן, כבר לא כואב
כמעט שלא צובט אפילו
|
תחושה אמורפית
יתומה משיר
אם המילים רק יתחברו לי
אוכל אולי להסביר
|
כשחורים שחורים
פוערים בי חללים
של חושך
|
במבט היחיד, המסוים
המרחק כמו נעלם
ואני שומעת
את לחישתך מפעפעת
דרך חושיי
|
אולי כאשר אחרון העלים ינשור
|
להניח לך להתבונן
בשד שמציץ, מתעגל,
בפגיעות שנחבאת,
במשחק שלל האורות
|
זה בטח לא אומר הרבה
ברור שזה לא יגיד לך הרבה
הרי נפרדת ממני כל כך מזמן -
כל כך מזמן שהזמן כבר נאגר בשנים.
|
אפילו כלבים חולמים
מרטיטים כף
בלהט המרדף
מנסים לשווא לתפוס
|
כמו דמעות של אש
כמו דם
זעקה
|
למדנו טוב מדי
איך לשתוק את זה ביחד
ועכשיו הדממה
|
מה יש בה
בעקשנית המטומטמת הזאת
מה מקים אותה מהקרשים
מגרד אותה משלולית הדם והכאב
|
אולי אחרי מותי
אורה אותם לשלוח
|
נורא מכל הוא האין
השקט הסמוי מעין
אך חודר כל לב
|
משהו בדרך שבה אתה
הוגה את שמי
אוחז בידי
מהדהד בעצמותי בטון מדויק
|
רק על עצמי לספר ידעתי
צר עולמי מעולמה של רחל
|
כשבאמת אוהבים,
אוהבים בלי חשבון
|
כה רחוק, הריק שואב
אוויר מריאותיי
כה קרוב, הניחוח
משכר חושיי.
|
אני מתחננת לדמעות
שיבואו
וישטפו
את הנפש המאובקת,
הצחיחה שלי.
|
והשיר נפרש כמו כף יד
מותח אצבעות ארוכות אל מעבר
והמרחב פרוש עד קצה האינסוף
עד קצה המיטה
|
שירים הם הוכחה
שכאב לי מספיק
לדמם.
|
עוד הד שמך שורף את השפתיים
עוד צל נשימתך נושף בריאותי
עוד מתגלגל צחוקך בין האוזניים
עוד מגעך חרות על קצות אצבעותיי.
|
הניחי לעיני הבבואה
לשזוף באמת העירומה
שמשתקפת -
|
שתיקות ששתקתי נואשת, כואבת
בשעות מצוקה ואובדן
|
ישובה אל הבר, משלבת רגליים
מערבלת משקה בחיוך מסתורי
אם ראית לה משהו מאיר בעיניים
זאת רק הרכבת מהכיוון השני.
|
לא לעצור, לא לחשוב.
לרפרף מעל פני השטח, כמו ציפור הדואה מעל המים,
נוגעת-לא-נוגעת.
|
אל הארכיון האישי (43 יצירות מאורכבות)
|
|
יחס זה דבר יחסי
!
אלברט איינשטיין
מדגים את
האוניברסליות של
תורת היחסות |
|
