[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ענבר סתם
/
שבורה

הרסת אותי,
ואני לא שונאת אותך.
כיבית בי
את הדבר החי,
החם והרוטט
שהיה לי.

אבל אני לא שונאת אותך.

לפעמים נדמה לי
שאיזה ניצוץ חזר
זכרון לאש
שבערה בי.

אך הניצוץ כבה במהירות.

אני מתחננת לדמעות
שיבואו
וישטפו
את הנפש המאובקת,
הצחיחה שלי.

אולי אפילו לא דמעות
רק דמעה אחת,
רטובה.

רק דמעה אחת.

אני כבר מעדיפה
להיות כועסת
או עצובה
או מיואשת.
הכל,
חוץ מהריקנות הזאת
שאוחזת בי
ולא מרפה.

אני הפסקתי להרגיש.

אני מסתכלת מסביב
על חפצים ומקומות,
געגועים וזכרונות,
ואני מבינה:
משהו בי נשבר, השתנה.

אבל אני לא שונאת אותך.

זהו רגש
חזק מידי
בשביל החלל
הריק
שנפער בי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
רבים שואלים
אותי, כמה-כמה?


ואני עונה, נו
בחייאת אנשים,
אני היחיד שרואה
כדורגל בימינו?


האפרוח ורוד,
והשופט בנזונה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/6/04 16:59
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ענבר סתם

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה