|
 
קלוז אפ -
אגן הסהר
כעוגן הצלה.
|
If a rain had a name I would write him a letter.
Dear Michael or Johnny or Peter
Whoever you are
|
הירח נימוח על עלה הלענה.
באישון הלילה
|
אנקור קטנטן
מחייך את המדרכה
כגלגול חדש של לואי דה פינס.
|
נשתה קצת יין כלניות
בין יש לאין, ובעיניים
יפליגו ענני נוצות
כמו ציפורים, בעצלתיים.
|
אדבר עם האש
במילים לא מילים.
אפשיט את נפשי
עד עירום.
|
רוח בוקר חומדת לצון.
עיר קטנה בשולי המרכז
משתדלת לשמור על פסון
מול הכביש שלוחץ על הגז
|
במרתפים מדושני החושך
של אדמה
כלוא בין הסלעים
בלילה יהלום
|
כאב ישן שנת זאבים טרופה
שרוי בחלומות אל חלד -
כאב ישן שאין נגדו תרופה
שלא מרפה ומתגרה בגלד
|
פייג' אפ פייג' דאון במעלית
וירטואלית. בקספייס דיליט.
בנדודי השינה דוט קום
משורר סלש צל מדשדש במקום.
|
גיר בשמאלך פחם בימינך -
עכשיו את מציירת גשם.
שברי ברק מהבהבים סביבך
ומעירים ברקת על הדשא
|
בוזקת מלח כוכבים על פני הים.
באין רואים באין שומעים נרדם
כורכר ההבטחות המתפורר
|
אבנה לי בית בארץ החציר.
זר חרציות באגרטל יאיר
את הקירות. לא אפספס אף רגע.
|
האופק מפהק את עצמו לדעת
כמו תייר מרומה.
רוח רוקמת לה מקרמה
מצמרות קרות.
|
דמעת טל על לחיה -
אקוויפר השקט האלוהי
|
איקליפטוסים שומרים על אדישות הנוף.
אוויר כבד צמא לרוח
|
מבט השחר שט בין השיטין
של יום חדש.
צל התריסים מסעיר את הסדין.
את ישנה
|
בצהרי הגוף אור מתייקר.
כדוריות הדם עדיין מנקות שאריות החושך
|
ענבר של ברנדי מתעורר.
געגועיי - רק הערות שוליים
על דף שחור. הלילה משורר
את נדודיי ומתארך כפליים.
|
יום גשום. באזיקי עופרת
חוף הים מובא למעצר.
ודקות חולפות כבדות כמלט
מכבידות על שולחנות בבר.
|
בשמי הבוקר כאבי נשרף.
העננים כמו חרוזים בשיר.
דבורים שמנות אך נועזות כנף
רוקדות ומרקידות את האוויר
|
בשמים
ארמונות להשכרה
חדרים ריקים ורוחות פרצים
|
שעון לוהט מוזג את השגרה.
הבוקר מתגלגל על האספלט
|
אדמת הלס שרה רוחשת.
ברק רוקד כמו דג ברשת.
בתיאבון מהול בזעם
|
השמים מכים על חטא
תשובתם מצטלצלת בגשמיות שברירית
מעלה את מפלס נשמתי
בסנטימטר וחצי.
|
הד צעדייך
כמו סטירות על לחי הפסנתר
ליווה את צעדיי
|
בדבש המתחנף של פזמוני לבנט
מדוזת השרב גוועת
מעל הרחוב ששוב יטען, מסכן,
לאי שפיות זמנית, ללא הועיל.
|
הידר הידר לציפורים
המצייצות עברית,
לפרדסים להדרים
לאי שפיות זמנית.
|
מעלית השמים תקועה בקומת החניון
בבטן הבטון של הקניון.
אואזיס זעיר בורגני באמצע שום מקום.
|
הלילה התקרב. הייתי ער.
מבלי לזוז, כמו אמפורה שבורה,
שכבתי על החול המתקרר,
הקשבתי לסיפור של מדורה.
|
הייתי במידבר המדבר
שמעתי שם דברים נפלאים
על האבנים הבוכות
על הציפורים בשמיים
|
נמשכת הסיאסטה האינסופית
שלושים שש נקודה ושש בצלה -
טמפרטורה של התלקחות הזמן .
דיזנגוף זורם לו
לעבר ההיסטוריה ים התכונית ...
|
השחור הזה מלחך פצעים זוהרים.
המדוזה הענקית בולעת כוכבים נופלים.
כמו יד של בחורה - חומה טרם נספג בחול -
משתרעת הטיילת הארוכה ...
|
עלה יבש רודף נוצה,
משתעשע במשב פרוע,
אך מטרייה נוטה להתעלף
להתרסק כמו עטלף פצוע
על האספלט. עופרת הצללים
נסדקת מתפוררת בשמים...
|
לחייך מריחות לחם חם וחלום
על הבוקר.
השמים פתוחים לרווחה.
|
חלומותיי - שיני החלב של לילה -
נשחקים, נשכחים, נושרים לנצח.
|
החלון - תמונת רנטגן של יום חורפי
הצל שלו - עופרת בדיל כספית -
זומם את הרצפה
|
ציפור נבהלת מטביעה כנף
באובך הלוהט
ומצייצת -
|
השקט הלילי נטווה
מחריקות צרצר וזיכרונות.
טל ומטר של כוכבים
זורם על דף עירום
|
המנגינה שוב באה באיחור
כמו קול של ירייה.
חצי סיבוב, סיבוב, עווית,
|
בעולם הצללים
שמחליף את צללי העולם
בלילות בודדים
רק ניסיתי
להרכיב מחדש את שברי צימאוני
|
יום בלי שירה הוא יום שלא שווה
להתעורר ולהציץ בשמש
ולפרגן לה ולצמוח ו...
להיות שחקו על תנאי בטלן ונמש
|
ליום ראשון תמיד יש טעם רע
הזמן נמס כמו סוכרזית במים
על במת הציפיות
|
דיבוק היער השחור
כבר בעינייך, מון אמור.
כוכב נופל - רסיס שאור.
עיסת הליל כבר בתנור
|
יש שעות אחרות
שבהן נהמת השעון
לא מספיק חלודה וצורמת כדי להרתיע.
ואני מתגרה בתקתוק גלגליו הרעב
|
אני והיא - כלים שלובים.
שרדנו בגאות ושפל.
אוקיינוס חם בתוך הספל
מעיר אותנו בבקרים.
|
כמו נער נאיבי אביב מתעורר ושוכח
חלום אהבים אקראי ובוהה בשמיים.
שדה מתמתח לאורך השביל, וחרצית
כמו שמש קטנה מקניטה את החושך
|
כרוח חורפית השומרת על זכות השתיקה
ציפור מחליקה בשמים מוכי עיוורון.
השמש קפצה לביקור ועזבה בטריקה
השאירה אותי עם חתול ועווית בגרון.
|
הצייר שמברשתו עוסקת
בצבעים - אין סוף
מעמיק טיפה בכחול בשקט
את קמטי החוף
|
על פני הים המתגלגל של הגגות,
על פני בשרו הנא של האספלט,
על פני הדיסוננס המתמשך
של אמבולנסים ופיצוציות,
|
בעיר הלובשת ביקיני של קיץ
על חוף האוקיינוס
בטעם דגה וטקילה
|
היום לא כתבתי שיר,
ציפיתי לבידור של בין השיטין.
שתיתי אספרסו ארוך בפינת הרחוב
בבית קפה שלא זוכר אותי.
|
מבהילה את הלילה
במבט מתנזר
בשתיקה שכפית על עצמך
בכפית הירח.
|
מדבר, שקיעה, תהום שותקת.
אדמת הלס שותתת דם שחור.
החושך מתקרב בשקט
כמו כלב שתוקף רק מאחור
|
מדבר הבוקר בעיניי, (midbar)
כל רגע - אור.
על קצות קרניה
שמש מציצה
למטה
|
בצד השחור של מראה
קברתי עלי כלנית.
תרגמתי ריקוד של דבורה
לסדק עמוק בזכוכית.
|
משורר שברי העבר
גר ברחוב בן בלי שם
בבית אלמוני
מול רמזור
|
ציפורים דורסות
תופרות את השמיים
בתפרי זעמן
|
תנופת שרביט קלה -
צמרות עצים
מתפוצצות בסקרצו חד כנף.
|
חלב נדודי השינה החמיץ ...
המצעים סתורים, המחשבות סתורות.
על אדן החלון ירח בעציץ.
החושך מיתמר תימרות עשן כבדות
|
נומי נורית קטנה בעיני הפחם
הפקוחים לרווחה של הלילה החם.
בין מלקוש ליורה, בתרדמת הקש,
|
בסקיצה שברירית של רוח
עלה בודד הקיץ, ואחריו
העץ כולו, פרוע ומתוח,
קם לתחייה מאפר ענפיו
|
נתחיל בדף חדש. ספירות עד עשר
יישארו בקיץ. נדבר.
וכל מילה שוב תישמע כמו מסר,
וכל שתיקה תהיה חמה כמו נר
|
עלים קמלים לא מפסיקים לרעוד.
תראי בהם ובי כניעה לסתיו
|
מסכות החורף
תלויות על קו הרוחב של אלסקה,
והיא בוחרת בשלג רטוב נטול חיוך
|
בדידות היא סרט רע. תדליק כבר את האור.
תמדוד חיוך קטן, תצחיק את המראה,
|
היום הראש שלי - מטריושקה.
את תמצאי בו בקלות
שפיות בטעם של קרטושקה
או שיגיון בטעם תות.
|
עצמתי את עיניי כדי לראות.
ברחתי
מעצמותיי ומבשרי רחוק,
רחוק מדיי בדרך יחפה חפה מסוף.
|
הירח טובע בכוס עכורה
הכלואה בין שלוש אצבעות.
כוכבים רדומים - רק חורים בכברה.
תענוג להרגיש אידיוט
|
הייתי מחובר
לפוליגרף של הגיטרה.
רציתי רק לצאת דובר אמת
|
הייתי צבעי בירושלים.
לילות שחורים כפיח של נרות
ויללות של תן רעב עדיין
אורבים לי בפינות חלומותיי.
|
האופק נחת על החוף ונשבר לרסיסים.
חכות ארוכות רעדו כמו ריסים באוויר.
על מצח המזח הכבידו קמטי הגלים,
ודגל שחור התנוסס כמו כותרת של שיר.
|
יללה של תן בלילה - יאללה ביי!
חצי חיוך של סהר
מתגרה בשפתיי
|
צלקת הלילה קורמת אור חדש
השמש מאנישה
את שלוליות הבוקר
|
ברינגטון של הקיץ הנייד
הדליקי לי את ממבו איטליאנו.
|
רציתי להקפיא דקה בקרח
לאורך נשיקה וקצת מעבר,
להתפתות בכל פתיתי השלג
שנחתו באומץ על ריסייך,
|
רקדנו צמודים
כמו מכנסי ויניל לירך
|
פרינט על גבי פרינט של חלומות צעירים,
ספרינט אחרי ספרינט של רחובות,
ויטרינות צמאות ניאון,
ויטראז' ומיראז' של פנים מלאות עיניים
|
הירקון שוב מזרים חלומות עירומים
ישירות אל הים בזרימה עצובה.
משאלות מבשילות במטע הגלים,
מחשיכות את החוף. אין לרידינג תשובה.
|
עוד ניסיון לפענח את טעם השוקולד
ברבור שחור מחליק על לשוני -
|
הוא עובר ברחוב בשקט העירום,
נעלם מעיניים ממבטים.
נתקלים בו רק בדרך לשום מקום.
תל אביב של מטה מלאה בתמהונים.
|
הלילה לא מפסיק לתעות
באפלה שלופת קוצים.
הלילה משחק בווילונות
עם עכברי רוחות פרצים.
|
כל זה שטויות שתויות בטעם ברנדי.
הלוואי וגשם לא יפסיק לצחוק
|
נושכים אותנו חרולי הקיץ.
גם המדבר אינו מרבה לסלוח.
המבטים שוב נתקלים בחיץ
של הרקיע ונופלים בלי כוח.
|
תגלו לי אנא עננים
מה הסתירו שמיים. היום
זיכרונות מסבירים לי פנים
וצובעים את לבי באדום.
|
שתינו תה חזק
מול שער השקיעה
המסרב להיסגר.
ההבל המריר קפא לו באוויר
|
מלאכים פלחים חורשים את השמים.
כל ענן בחורף - שור מלא עיניים.
|
בתקופת תמוז
המוזה המזיעה
מחפשת מקלט
|
שרוי בתרדמת החורף
תפרתי שמים קפואים
בחלון - רפפה רפפה ...
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
הבעייה באנשים
של היום היא שהם
חושבים שרע זאת
הגרסה היותר
כיפית ומשוחררת
של טוב.
אודיסאוס
באמיתות על דור
האיקס. |
|
