|
ציפורים דורסות
תופרות את השמיים
בתפרי זעמן.
ריח סערה באוויר
כמו בושם של אישה.
דנדון עכסים מרקיד את החולות -
היא מתקרבת בצעדי ריקוד
עטויה בכנפי משי אפורים.
על כתפיה סביב צווארה
אפעה זיכרונותיי.
מבטה אומר - תפסיק
לשחק אותה מבין... |
|
|
מי שנכווה
ברותחין,
לא ישתה מי
קולחין.
לובה אליאב |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.