[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 adi

אל היוצרים המעריכים את דידי בר
2004- התחילה לפרסם פה, בעיקר מפוחדת ובעיקר
קטנה2009- עוד קטנה למדי, בכל זאת, אבל הסתובבה קצת
יותר.

הגיע הזמן לשנות פה קצת, כי באמת השתנה הרבה,
בעיקר היא:
ביקורתית להחריד, צינית, בעלת מצבי רוח, קטנה, לא
ברורה, צוחקת, מחייכת, לא בורחת כבר, מאושרת,
אופטימיסטית.
לא מתנצלת יותר, אז אל תצפו.

פרטים ממצים נוספים:
מידת נעליים 34, הצעדים מהירים-
אך עדיין קטנים.

תוספת של הרגע:
http://stage.co.il/Authors/34624?sortby=created#type2
יסדר את היצירות בסדר כרונולוגי.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
התבגרות
האישה הרעה שדקרה אותה בשביל להוציא ממנה דם כדי להתאים את
המרשם כמו שצריך, האישה ההיא נראתה לי לא בסדר, גם לאמא שלה לא
- אולי בגלל זה היא בכתה.

היא תמיד תהתה לגביי כוונותיו, מדוע הנאמנות חסרת הפשרות
הזאת?, הנער טרם הפסיד הופעה שלה.


לרשימת יצירות השירה החדשות
ידע הוא ערך עליון,
אפילו אם לא תורם לנושאי שיחה.

אולי היינו מצטיירים בעדינות ודיוק
לו לא היינו נחרטים.

הייתי רוצה
לא להעיר את השכנים.

אני תרוץ שסוע ומלא חורים
לסימני השאלה הצורבים הללו.

אנקותיך חותכות
פסוקיי לקימורים

סימנים מוסכמים שנספגו על עור
ואלו שלא, כתמים שביקשנו לתלוש ולטשטש

תמיד אוכל להיות אישה מרירה
עם חיוך או בושם מתוק

המון דרכים להבעיר אש כעס, עדיין יש
אך רוב הזמן כבויה היא, חנוקה בין שיניי לאגרופי המהודק.

הייתי משוכנעת כי איבדתי
אותך

אנשים הנושאים זיכרונות חשובים, לטענתך;
בוערים להם אותם המשקלים במבט - כפי שצרובים בתוך הבטן.

מתרפקת למראה שאריות
ומתפרקת בהווה

אל תאשים את המערכת
כאשר הסדינים נספגים בדם

חונקות אותי וחופרות לנו קבר
המילים המלוכלכות העדינות והאסורות הללו
כל כך יפות על הדשא לפני השקיעה

רוקדים בין נקודות עיוורון, מקומות בהם
קצרות זרועות התודעה וההיגיון מלהגיע ולחנוק

מצב
ואולי זה עדיף
לא להוריד
הגנות.

ואתרפק בחיבוק
ובמילות שעות קטנות של לילה
ולמה אני לא ישנה עכשיו?
ידעתי שתצלצל, העברת בי צמרמורת- אידיאלית

הפכנו כלי חינוכי: 'רגע היו למעלה
והקריז הזה מנפץ להם פיסות קטנות מעמוד השדרה עכשיו
מתופף על הקליפה עם כפית,
זה לא שווה את החיוך הזמני, אז אל תתחיל'

געגוע
לילה לבן
של כוונה משותפת
מאחד זוג שונים
בלילה השחור
הזה.

כן; פה; אתה
פיסת הזכוכית שעוד פוצעת
מתחת לעור שלי.

בחצי מחיר או מבצע מהפכני
שביתי את עינך, עכשיו תשבה את לבי

וכל התותחים נהיו שקטים
מלחמה פסיכולוגית, מותר לקחת שבויים.

מתעבה לפרקים
אך
נוכחותי חלקית

רק תאר לעצמך כמה סבל נגרם לי
מלפספס דווקא את עצמי

עיתון טרי
על השולחן ש
ממנו אתעלם ב
נימוס.

בציפורניים שלופות
חפרנו החוצה גופות מתפוררות -
שלדי נחמה.

גן עדן
המקום על הרצפה הקרה
אשר שמור לגופי התשוש

היא לא פרח יפה
או פרפר מיוחד
היא עצמה

וקמת לי-בי, הוקמת
מבין הריסות ושברים
ולפניך הכל עוד היה בי שלם
בינתיים בכיסאות שלידי כבר התחלפו האנשים

ראה, אני טובעת

כמה קל זה-
ברגע אחד רעמת גבריות מתבדרת
ובשני מחלפות גבורתך כבר אפר לרגליה

געגוע
אהוב נושן-כואב טרי,
מעולם לא שלי.

ייסורים
חתך ועוד חתך.

גם מחטים הופכות קהות

הייתי שורטת לך את הגב תוך כדי
ושורטת לך את הבטן אחר כך

לא כמסננת, שולה אותם
גרגרי רגעי חסד

עם כל פריחה
שלי

עושים הכל על מנת
להרגיש

רק החול יעיד על הזמן אשר עבר
מאז בערתי באמונה שלמה

כן, כך אני לומדת
לאהוב אותך

כאילו עקרתי את שיני
ואני כבר לא מעזה לתקוף

פחדתי עד מוות
עד מוות פחדתי
להפיל אותנו.

אהבה
ואם לא, כאשר תשב במרפסת
לצלילי השירים שנהנתי תמיד לשמוע לידך
ותיזכר אולי בתקופות בטעם מסטיק מנטה ומיץ תפוחים

סורגי החשש החלודים
עשויים עוד להיפער
לצוהר הזדמנות

תרקום לה גוויות, חוטים חוטים מבגדיה
עד אשר תישאר עירומה מכל צלקת שהייתה עליה

הרהור
המראה שבחדרי אולי כבר התעייפה מקרבות האיגרוף כנגד המציאות
ונשברה לי
כפי שאני לא העזתי מעולם.

ויהי ערב
ויהי לילה
ותהיה שם שעה נוספת רק לנו
בהקשר לא הגיוני במיוחד
ויהי בוקר
יום אחד.

יכול להיות קצהו הפרום של רעיון
כמו נבואת זעם שלמה.

קטנטונת
הביטי סביבך
ראי עולם מלא כאב

בעוד אתה עומד בחלון
אני לא מסתובבת -
אם עינייך ניבטות
מבין וילון השיער שנפרע

עוד מעט יפסיק לרדת גשם
והתריסים שעל חלון חדרי
יתייבשו
ויעשו את תפקידם

ברגע בו רפתה האחיזה
זכית מן ההפקר

הומור
אתה אז תשאל אותי מה השעה
או אולי אם יש לי אש,
אני מצדי אענה לך שאין לי שעון
או שאני לא מעשנת.

מחייכת חיוך מבוייש
כל הזמן חייבת

זה לא אומר שכואב לי

לא ישנה מספיק כדיי להעניק את הנחת הבסיס
שאני מקבלת מנוחה.

משקולות היו לנו
מצבות שכול ושאול בתוך המבט

ערפילי
שפתיה בצבע אדום טבעי
לא מתאפרת, לא צריכה.
לשם מה לה צבעי הסוואה
לילדה.

ביקורת
מה אתה חושב
את מי אתה אוהב
הלילה?

עדיין רוקדת למנגינות שכולם הפסיקו לשמוע
כדי לבער את אשר יש לשרוף
להכחיד את אשר יש להכחיד
למחוק טעויות לתקן עוולות
ואני המילים והצבעים והצלילים

אלו שהמציאות משלימה עמן:
יום אחד הן צצו,
האל יודע מניין אלו -

מכווצת כולי לכדור של עור וציפורניים ושיער
ומדמיינת מה אגיד לך ומה תלבש
ואיך הפעם דבר לא יצליח להשתבש

אם החדר הזה לא יחדל להסתחרר
אקום ואחפש אותך

בשש כנפיים ושכינה אחת ממעל,
ממלכתך בצדו האחד;
אני מעברו השני.

שתיים נושפת
אחד סוכר?
ומנסה פעם רביעית
לקפוץ מהחלון

תחושתי
עשיתי את כל מה שאסור לי במשך עשר דקות
וביליתי את יתר הנשימות שלי
בלכפר על זה

התפשט והשתחווה אל מולי
מלא אותי מילים קדושות

ובין החג שמבעיר שמחה
לנרות הזיכרון שלהבתן מבהירה דרך
לנשמות אבודות
הייתי רוצה לדעת

כל זה דרש רק שתנגן
אט אט על צלעותיי
ברוך, בעדינות -

יין
לו הייתה אישה -
היו נחסמות לה הריאות.

לא באמת מסוגלת לשמוע עוד:
מתוקה בואי ניפגש הערב אם את עייפה
רק אני מבין מה את צריכה

הרהור
לגחך על העבר שלי ולא לברוח יותר
אני רוצה להרגיש יפה בהזמנה
רק מיוחדת קמעה בשבילך
אבל שהיחודיות שלי לא תחנוק אותנו בינתיים

לא עמדת ומסביבך תשעה מאות רכבי ברזל
כשצעקות מכל עבר.

וגם אני כבה

יש דברים שרואים טוב יותר בחושך
וחוסר התאורה היה מבריח פחד

אין מנוחה לרשעים, לעמלים
או למוחי הקודח

לא תמיד הרגלים מגונים
מהווים משענת הגונה
למציאות שלי

הדופק שלך ברור בחיצון האגודל כאשר
אתה מקמט את היד, אני יודעת מה גודל המרחב שנותר לי
עד אתקל בדופן.

לכשיבוא החורף, האמן לי
אני כבר אדע.

בדידות
אני בוחרת מתי להאמין באמירות השחוקות שלי
מתי להאמין לסיסמאות השכנוע העצמי שלך
יהיה עדיף לכתוב אותן על כרזה

אנו משחקים בכדורי עופרת מילים יצוקות
שכבדות יותר מהמחשבות שלי
גבוהות יותר מאשר אעז לנשום
מתמסרים במשפטים וזורקים

מצב
אולי בגלל זה
הם שוב,
ניתקו.

הומור
מונע מילים וזעקות
כבכוונה תחילה.

שבנקודת המפנה ההיא
יהיה לנו ים

על חלקת שמים, כשהוא חורץ גורלות
ידו הארוכה מכול מחזיקה ראשי
בתוך המים, עד יעבור זעם

ואתה ואני על גג העולם או בקרקעית של תהום עבשה
מדממים וחבולים הרחק מכל נסיבות מקלות או רחמים
נבכה ונכאב גם כלפי חוץ

עולל רך בריח דבש
שקד-עיניים בורקות
ושפתיים זבות חלב

הכל לתמיסה אחת
מערבבת, תרכובת משונה.

ריח אבק שריפה מרחף פעמים רבות

לבדוק אם הוא עובד.

געגוע
וכשריקדת בין הפלנטות
נסיך שלי
האם זכרת אותי?

אחוז בי בזמן מחול מגוחך
שבו נעמיד שנינו פנים
שהמוזיקה הגרועה
יפה כשמלתי המצוייצת

סוף כל סוף קצת אנושיות
מגע רך, איזו נחמה

שהצבתי על מנת להזהירך:
אל תטפס
עד העיניים שלי

קצרצר
לפני שהבית
הפך להריסות

נסה לכתוב את זה
כל החושים מתערפלים לי
בין ארבע לשתיים- זה יוצא עשר
אבל בינינו, נמאס לי להעמיד פנים

נוסטלגיה
חזרתי לבקש
שלום נפש תועה

ידך מעולם לא הייתה מחמיאה
סביב צווארי

יחסים
ואני משתכנעת:
מגב ידו הלאה - שוכן קור
הגבול שמהווה אמתו

(וזה בכלל שילוב
של מקום, זמן, מצב
ונכונות בהתאם למציאות)

ארבעים שנה מאוחר מדיי
למחול האינסופי
הסתחררתי לבדי

אז צפית בי נשברת
אז ראיתי אותך נגמר

וכל שניה מעבר לזה
היא זמן מסך מיותר

אהבתי אתמול בבוקר
אבל פתאום זה מתגמד

אני נמחצת
בין כפות ידייך.

כל הידיים בעולם לא יצליחו לאחות
צלקות שנפערו בין העיניים שלנו בנשיקה
מילים שנורו ולא יאמרו עוד

ומבקשת ממך בשקט
בקול מהוסס ורועד
שלא תדע

גורל
או שמא
רק בידיי מונח
העלי האיום הפעם

מצב
אני מתרחקת מאנשים מספיק כדי לפגוע
או מתקרבת מספיק כדיי לא להרגיש את הפגיעה
כשהחום שלהם נטמע לי בנפש
אני מרגישה טיפה חזקה
אז בינתיים הכל בסדר

זה בסרעפת שלי:
בתקופות אחרות
מצב זה היה מטיב עמנו

קובץ שירים
אין לי דקה יתרה להעניק לך.

(מקבץ שירים)

ואולי זה מספיק, הידיעה
גם בלי מילים.

ולי שם לא היה, אך חיבקתיך ואספתיך -
כפי שטרם דבק בי ריח האחר
מעולם.

והרגשתי לפתע את נשימתי נעלמת וחוזרת
אבל דבר לא קרה

מתפללת לאלי המורפינים בליל
וחיה להתחרט עוד יום באדי הקפאין

ואנו צבע חדש, ססגוניות הכובשת את כל הכיכרות

אם לא לפחות שקט
לא לפחות אויר לנשימה
יש לנו אחד את השניה

אמרתי לך לא פעם,
יש משהו מאד לא בסדר בי.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
וכשתשאל אותי שוב,
בקולך המתוק,
ועיניי הילד שלך
יפערו ויחשפו ברקן.
תקבל את אותה התשובה.

לכבוד מבזק מהיר או הסבר על השיר, מטומטמת -
למה את חושבת שהמאזינים שלך מבינים פחות ממך?
בייחוד כאשר את פשוט מקריאה באלגנטיות מעוררת התפעלות,
עוד עשרים דקות לא תזכרי את שם הגיטריסט של הלהקה הזאת
("שבדיוק היום חוגג יום הולדת!").

רק העצב והעלבון מוחלפים
ברגש נקי ומצוחצח.

זוגיות
וכמעט אז ברחתי
אבל חששתי מרעש
טריקת הדלת.

הרהור
בעיקר כי המילים שלך ריקות והידיים שלך,
הידיים שלך לפעמים פשוט כל כך קרות עד שבא לי לצעוק.

חוסר אונים
קופצת, פורשת כנפיים.
כדי שלנו בסוף לא יכאב.

חלום
פשוט, להניח לדברים ליפול
אט-אט בין הידיים
על הרצפה לפזר את הכל.

ביקורתי
את שלושתן לך אמרתי
באותה הנימה.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
פארודיה
מכתב מאישה אחרת
עם כתובת מצורפת וחתום בנשיקה.

הוא מופתע לגלות שרציתי להיות רקדנית או זמרת, דווקא לא נראיתי
לו הטיפוס, דווקא מעניין אותו לחשוב עליי בחצאית מתנפנפת ורודה
ונעלי בלט עם סרטים צבעוניים.




אל הארכיון האישי (31 יצירות מאורכבות)
-אבאש'ך
ערומקו?

-כן.


-פחחח... גועל
נפש. ואחרי זה
עוד שואלים למה
המדינה שלנו
נראית כמו שהיא
נראית.


אפרוח ורוד.


תרומה לבמה





יוצר מס' 34624. בבמה מאז 26/4/04 17:31

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לדידי בר
© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה