|
מיקי פותח לי את הדלת, מחייך. אני נכנסת אחריו לחדרו, למיטתו,
הוא אומר לי: "בדיוק קראתי משהו שהזכיר לי אותך." הוא פותח ספר
באנגלית וקורא בו. אני לא מצליחה לשמוע את מיקי, אולי רק את
המבטא המלוטש שלו. "אני רוצה לשכב אתך," הוא אומר "נורא מושך
אותי שבאת עד הנה.
|
אני אוהבת ללטף את הכדור הזה. אבל אורי מתרגז. הוא אומר שאסור
שהאהבה תנוון אותנו.
|
מה אעשה עם פלפי, מה יהיה עם אודי שלא מתקשר, אין לי תשובה
לשום דבר. החלטות שבאות עם רוח הים, זה מתאים אולי לסצנה בסרט,
אבל לא לחיים. בחיים אני פשוט בחורה שהולכת לים לבד, בורחת
מהטלפון שלה.
|
בתוך הפאב אור צהבהב וערפל של סיגריות. הקוורבו צורב בגרון
וחום מתפשט מהבטן לראש, המילים עפות ומתנפצות כמו בועות סבון.
אני מבחינה בשירי שיושבת ממולי, מחייכת חיוך ספוג באלכוהול
וחוט שקוף של אושר נמתח ממנו אלי.
|
שבוע וחצי לפני כן, באור הקריר של הבוקר, אורי ואני יושבים אחד
מול השני על הכורסאות שבמרפסת, השולחן הרחב בינינו. עדיין לא
התאפרתי ואני חושבת על איך שיזכור אותי ככה, בפעם האחרונה
|
וגם כאן, בעיר הזרה הזאת, הרחובות מלאים בו, הכל שייך רק לו
ונראה שכל העולם מחכה לבואו - גלויות תלת ממדיות, נרות
מאורכים, פסלים מחרסינה, הולך על מים, שוכב בזרועות אמו, צלוב.
|
בתוך המראה מופיעה צללית כהה ומטושטשת שמתבהרת והופכת לגוף
המבוהל של אורי. העיניים שלו מביטות אליי בפראות אפורה "לאן
נסעת? למה לא אמרת לי שאת הולכת? בכית?"
|
ואני מאושרת, שרה איתה את שיר האהבה העצבני והחורק בכל הגרון,
מתענגת על הכאב של שירי, הכאב שמדקדק לי בקצות האצבעות כמו
הבטחה מאחורי האושר המתפקע הזה, האביב הזה שבא לחיים שלי כמו
איום, אלים וחמקני.
|
אסור שהעיניים יהיו אדומות, אסור לאיפור לזלוג בפסים כהים על
הלחיים, אבל סבתא לא יוצאת לי מהראש, שוכבת במיטה של בית
חולים, מחוברת לצינורות, משרבבת לשון רטובה מתוך פנים מעוותות,
כילדה מפגרת.
|
אני מדמיינת את אורי ואותי יונקים משדיים לבנים ענקיים וחושבת
על השדיים הקטנים והביישניים שלי, שרק לו נתתי לראות. אל תיסע,
אני רוצה להגיד לו, אולי אתה חושב שאתה כבר גדול ויכול להסתדר
לבד, אבל אתה טועה, אתה בסך הכל ילד קטן
|
ככה זה. לפעמים לאהבה אין שום תפקיד והיא נשארת שם, כמו פצע
שאסור לגעת בו, כי צריך להיזהר, לשמור שלא יזדהם.
|
אני דואגת להתיישב במקום שבו יראה את הפנים שלי מהזווית הטובה,
שולפת שקיק סוכר מריבוע החרסינה, בוצעת אותו ומפזרת על הלשון
מהמתיקות המוחלטת, זה לא עוזר, רק מחדד את חוסר הטעם. אני
מדליקה סיגריה, מתפללת למלצרית זריזה.
|
הגב כואב לרני והוא שוכב במיטה. השיער שלו דביק ומלוכלך, על
השיניים שלו יש שאריות של אוכל בצבע חום. אני מלקקת לו את
השפתיים והשיניים, מביאה לו למיטה תה ובמבה. רני מדבר עם החבר
שלו בטלפון בשפה צבאית ואני לא מבינה כלום, אבל גאה בו נורא.
|
נצנוץ הפנסים חודר אלי דרך הוילון, כרמזי מתיקות האושר הנגלים
לכלה מבעד להינומה. תכף יבוא אורי וייקח אותי במכונית של
הקיבוץ ואני ארחף לי שם בשמלה הפרחונית הקצרה והיפה שלי, כאילו
החגיגה הקיצית נועדה לי.
|
|
|
בחופשים יום שבת
נהפך להיות סתם
יום פושט.
בוליביה. |
|
