|
 אריחים בפתח ביתי. ביצוע: מירי פאר, גיסתי האהובה. |
דפנה בר תור (גינוסר)
מעשה בפלוני שהיה נושא מרגליתו בכיסו ונתגלגלה לבור.
רכן וצימצם מבטו שתפגע בה קרן אור ותשיבנה. ראוהו שרוכן על
בור, נקבצו והקיפוהו כטבעת זו.
|
עכשיו תורם של נרקיסים
לרשת מלכויות עולם
|
Oh brown eyed curly burning witch,
Take me on a ride
To all those wonders scattered, which
From thine eyes cannot hide
|
משולל יהירות
מתערטל אל מצחו של ערב
|
אבא שלי המת
החי
דבר כבר איננו רוצה.
אבנים לבנות
גלעד לשנותיו
הוא זורע קצה עד קצה.
|
אובדי אדמה צעקנו
והיה מילמול היערות בערב
נזהר כנהר חד לרגלינו,
כשביל העצה הרעה
|
האף שלי קפוא.
להק בהונות מרקד על שלי.
|
איזה טעם יהיה לך
כשאגיע
איך אדע שנגעתי
עמוק
מבפנים
|
שתבוא בהם שירתי ותשתהה
תתבשם ברוקם, בהבל הפה.
בשירים שלי ינוגבו משוררים.
|
פיך דובדבן רך
אישונך דולפין אפור.
|
אולי קריסת הגוף
תקרום בי
הדים
|
בדבקות הוא משלחו מעליו -
לתור באצבעותיו
מנוחת עולמים.
|
במותו לא ציווה דבר
שהיה נופח נשמתו.
רק שדה חרציות היה בוער בלהט זר
|
עיניי קינים נטושים
כתונת אבק נטרפת
ברוח מזרחית
|
רהיטות לשון משחזת בחורים שלך
אותי כלבה נועצת בירכיך עקבים
|
אצבע בפה רטובה מנחמת
עיניים תלויות בוילון
|
בחדר ההמתנה של המחלקה
לאשפוז יום
קשישה על כיסא גלגלים
ולצדה פיליפינית.
|
והילדים מה
(רכים, עגלגלי פיות, קפלים, מכונפים
קמוטי כפות רגליים, אגרופים
רכים, יונקים, חפרפרות שדיים,
|
בימינו אלה, ימי זכוכית שבורה
היסוסי רוך ננעלים בטריקת מגירה
|
סחרחרת עלים על מדרכת,
משב בעורפו של שרב,
סימן, סימן ששלכת,
עונות מתרגשות
וגם סתיו.
|
ממעוף הציפור לא ניתן לזהות
כתם אי-נחת באגם שלי.
|
ממה מיה יונה! את
אצרח ואגנח
אני נוגע בך -
|
לא שביקשתי זה
ולא שחייבתי כך
וממילא מלל תמונה
בראש מהמגע זה
איך שלא נשכח
|
מעתירה
נעתרת
בלילות בהם אני מותרת.
|
טעם המילים בשפתיים של אברם
מלחלח את הלשון.
מחווה מקדמת מכווה,
|
לפעמים למרות הרטט
האוזן לא שומעת,
רק הרוח באה
|
באדיקות אני פורמת
צמת כוונות מהודקת שפג תקפה.
|
תחרת אור וקווי מתאר
לנפשי המבקשת
|
בהגיע זמנך
ללכת,
נדנדה נטושה תחרוק
על צירה
בטני תימלא שלכת.
|
הסלון בבית הוריי היה ספרותי.
ערבוביה מונחת, אי של נחת,
ספרותי.
כרכים שמוטי עפעף ומאירי עיניים,
מסך לנפש חפצה ותאבת איי-ביניים.
|
מטמינה מטבעות לשון שלך
בקופת חיסכון
|
ומעל הבמה ביכו משוררים
אהבות אבודות וגלות
וביקשתי לי אי בימים סוערים
ביקשתי דרכי מילוט.
|
שחלה וצלקת
נעטפת
אבק געגועים
|
לכל איש ריבונו של עולם,
מרמלדונו הדבשי,
|
הנני פרי.
אומר
הייתי אבקנים, צלקת, זרע
אומר
|
השמן האתרי שלו מסוכן, אומר חיים,
במינון לא נכון הוא עלול להרוג
טיפה אחת, כמו בקבוק טבסקו שלם.
|
רבים ידעו לומר
ואחדים אף הוסיפו.
|
אזי
אנחנו אירוע גאולוגי,
מכרה עתיר פוטנציאל מורפולוגי,
גופים בהתמרה.
|
אולי הייתה זו האנונה שקראה לה
או עץ הזית המסרב להיבהל
כך או כך חלפה לה
|
|
|
"נו, ואחרי כל
זה לא מגיע לי
דף יוצר?!?!"
אלוהים מתרעם
לאחר שסיים
לברוא את העולם
בשישה ימים. |
|
