|
 316947453 avia06@gmail.com
   
כל כך היתה הנסיכה רחוקה. עד שגשם שירד עליה היה נופל והולך
ומצטרף לאבק ואבקנים
|
אני ממש בטוח שאף אחד לא יאמין לי וזה בכלל לא משנה. אני,
רבותי ותחזיקו חזק, ביקרתי בממלכה הסודית.
|
תבין היינו חייבים, השירה מתדרדרת למקומות נידחים. בספרות
שולטים רם אורנים וסופרי נוסחה מוצלחים ופחות מוצלחים.
|
כמעט תמיד הפסדתי בסטריפ פוקר את הגרב האחרונה
והקור הירושלמי לא עשה לי הנחות ובטח לא העניק לי בונוסים
|
זה מהבדידות הקשה
והמחוספסת כאספלט
|
מילים מסגירות
אותי.
שוברות שמירה.
|
מתוך חלון הזמן שאין לנו
את מסתכלת עלי
בעין שרואה אותי ואלי
|
רוצה את אהבתך המאוגרפת
אולי אומר אהבתך קפוצת היד?
|
קשורים אל הרציף
עשן הארובה
כותב צערנו השלם
|
צליל נשיקת שלום
וקול הפעלת מפסק תאורה
|
והוא יאלץ לדבר אלינו
כאדמ לאדמ
|
ואין לך נמשל תחת לשונך
ובטח לא דבש
|
אם אכתוב את שמך
על קו החוף המתפתל
|
ידייך הרועדות יסירו חוט דמיוני מחולצתי
רק כדי שתוכלי ללטף את כתפי הכואבת
אנחנו כבר לא נדבר
|
אני אכתוב
את שמי
על קירות לבך
|
האם יפנה האיש שבבול
מבטו פנימה
|
בני עלי מנזר
השקי אותי
עד שהעציץ
ירטיב את השטיח
|
אפשר היה לסרוק
את פרוותה של השתיקה
|
ויודעים שהיא בשמלה
מלובן ירכיה
|
לבוקר פתאום יש ריח
של משהו ישן
|
ישבתי בערב אחד מול שקיעת הים
על צינור הנפט אבו רודס.
|
כרית השינה
מבוישת מלילה סוער
|
ענף אחד
חוכך בהם עם רוח
סורק את בשר הקיר
המעורטל.
|
אשיר לך שיר
שלימד אותי העץ השקט
ילוו אותי בשקט
העלים הפזורים בחצר
|
ביומני
ממתין בוקר
השט על אדוות יופי.
|
בחצר האחורית הישנה
העולם מצטמצם לעצי רימון ולימון
חלקת תירס ירוקה, לול תרנגולים מחליד.
ומשוכת יסמין הפורחת רק עבורי.
|
אין דבר שנשכח.
ואין דבר
שייזכר מכל אלה
|
ביום הראשון של סיוון
אני מרגיש
כמו נמל מנייר.
מחשבותיי
|
בינתיים היא נהנית מן המבטים המסמררים
את חמוקיה
בינתיים היא שוקלת במבטה את אשכי הבחור השרירי
העומד במרחק שתי זרועות ממנה
|
כמו תינוק בלידתו, היית
פנים סתורות.
|
כל לילה
אני מדליק מקטרת שכחה
באורו של הירח
|
האם פעם חבקת
את גוו אהובך
ממושב אחורי של אופנוע.
|
אל תאמיני
כשאומרים לך
תאמיני לי
אל תאמיני כשמבטיחים ל
|
אני מרפסת קיץ
בגשם שוטף
סחוף עלים ומים
|
כך יהיה כשניפגש
עירומים משמות תואר
|
האדם הוא עץ השדה
בזיקנתו הופך שיח
|
שריטה עמוקה בשעוות הגעגוע.
|
אני מנהל בית ספר
שבו אני התלמיד
היחיד.
ולומד כל יום מחדש
להיות חדש.
|
תליתי בשערך
חבול ממצח נחושה
|
המבט המיוחד הזה שיש לך
לפני שאת אומרת משהו
|
המרחק שביני לבינך
מצטמצם והולך
|
השיר הזה הוא לחישת החיי
באפלת קול
|
לשמוע צעדי תקווה
חורשים שטיח
|
עלה מוטרד
מתחת למרזב שופע
|
ופקיד הבנק שבי שואל
זה מה שיקרה עם האהבה שלנו
|
עדיין התענגתי
ממגע אצבעותיך
|
שעות יושבים בתוך ציבור
אני נוהג בך נימוס
את מחייכת ברכות.
|
בחלומי קולות בית ריק
וצעדים יחפים על שטיח
|
נערות הצמידו חזה פועם
אל קיבורת זרועו התפוחה
|
בחורף
ינשוף עליו ילד
את נשימתו הרכה
|
על הראי
נותרו דמעות גדולות
|
העצב מטלפן אלי תדיר
אני עונה תשובות קצרות
לא להרגיז.
|
ירח מתפורר בחלון
החיים שלי זולים
כמו מכונית ישנה
בגדים לא משהו
|
כל שהוא כאהבה
אהבה טובה ממנו.
|
בלילות
אני שותה שלווה
עד לשיכרון
|
הירח של אתמול
הוא הנוסטלגיה
הכי טריה
|
לילה
נאסף אל אהבותיו
לא בא בימים
|
הספינות יחזרו
אף השמש תשקע ותשוב
|
משני עברי כביש
עומדים גדמי גשר חדש
עוד מעט. גם מפה
אי אפשר יהיה
לראות את השמים.
|
מטפס בסולם
בדרכי אל הירח.
|
השמש לפנות ערב
פולשת אליך לחדר
|
ודופק אצילי ידי
החסומות בך
יבעיר את ירכי
|
ואני ייחלתי לרעות
ענני כבשים.
|
אני מוסיף למבטך חיוך מן הזכרון
|
לחיילים
מתיר ההיגיון
להיות במקומות חסרי מוצא
|
לימדתי את עיני
לא לדמוע
כאשר אינן רואות אותך
|
כשנגיע הקשיבי בדריכות
בלי להפריע
|
לך תסביר לירח
שהיא מאוהבת
|
על שדיך התואמים
בטנך הלבנה
|
כל אלה
מאירים
גם עלי גם עליה
|
בסוף היא מקבלת את הדגל, מקופל , נוקשה .
עימו תוגש לה כרית העיטורים
|
אל תשלח את ידך אל הנער נקודה
אל תשלח ידך אל האיל נקודה
|
(מוקדש לאסתר)
כמו במלחמה קצרת רואי
רק לאחר טיפת הדם הראשונה
הבנתי שאני מתגלח על חיי.
|
אני איני מפחד
מן השכחה הרגילה
שנים היא משרתת
לי.
|
אם לא טובים החיים
אמרי לו לא טובים החיים אתך
|
כמו עלים שעזבו באחת
כציפורים בהולות את העץ
|
בכל פעם שתפקידי במחזה לאחוז באקדח
אני מחפש את עיני הבמאי ושואל
עכשיו ....
|
אל תראי לי עיניים בורקות
כמו חדר מואר לשבר שניה
|
כשאתה רוצה לגעת בה
ספור עד עשר
|
אנחנו לא מה שהיינו
מה שהיינו היינו
והנחנו שאנחנו לא.
|
שלש פעמים תוך שנה
קבעו מרצפות בביתו החדש
|
ותינוקות מה יש להם בעולמם
חוץ משדיים
|
בחצר בית הכנסת
גינת צמחי בשמים
|
נכון כי באנו
מן האדמה ונשוב
|
חליפה זו
אינה מקנה כוחות-על ללובש אותה.
בייחוד יש להימנע
מקפיצה מבניינים גבוהי קומות.
|
בהגיעו צרחו צירי השער לקראתו
הם תכף מגיעים הוא לוחש במבט מתחנן
|
ע"פ תשובותיך
ידעתי אינך לבדך
|
ומנסה להוריד ממני ברכות
את עטיפת הנילון המרשרש
|
אהיה לך ירח למספר דקות
אורי ישתקף וישבר על חלקת הים
ואת תפלי בכשפיי.
|
אקח אותך
כמו איש האוסף מעיל
באמצע סערה
|
השמים יהיו יפים
כמו הפנים שלך אחרי ארבע אורגזמות רצופות וארוכות
|
וריח הבדים בשמש
הזמין התרפקות
|
לסרט צמוד כרטיס
ואיני יודע מה כתוב
|
עוד כשחלקנו
את אותו התפוח
|
עוד לא כל כך מאוחר
אפשר לשתול שושנים
להשקות את הלימון של השכנים
|
יפה כתינוק מקיץ
את מקשיבה
לרוח המקוננת בתריסים
|
אל תתכווצי.
אפשרי גם לפשוטים מן הרוח
ללטף את גווך.
|
אל תתחיל מיד
קודם וודא שאתה בבית הנכון
|
נותרו רק המבטים הצחיחים
כלפי מעלה
|
ואיש אחד
אולי גנן
מזיז אותנו מדי פעם
|
למספר שעות
הינו יחפים מזמן
|
אני רושם לפני פגישה עם צייר קלסתרונים משטרתי
|
שיח הוורד נאחז בחולצתי.
גם מבלי שלקחתי ממנו פרח.
כמו עוקצך שעוד נעוץ בעורי
ואני נלחם להיחלץ.
|
תחילת הקיץ קץ אביב
אבק תמיד יהיה אורח לא רצוי
|
את שאהבה נפשי
אני עוטף
קליפות של געגוע.
|
קצת לפני האור
מלביש הערפל
את הפנסים
בחלוק שינה שקוף
|
מתנגן בי מיתר
של עוצמה שקטה
|
לרעד לא נראה
של סנטר מתעקש.
|
למדתי סוג של געגוע
שהיה בדידות בת כתובת
|
משם אני רוצה
לצאת לדרך.
לחצות שביל
שנפער בהמון
|
הביטי במילה הקשה כאבן
נזרקת לים.
|
הופך את המים המרים
לסלעים קטנים של נוכחות כואבת.
|
ואני תחת לשונך
נופל
על לשון המנעול
|
אף אחד לא רואה את השיח הזה
|
ישבתי במטבח לכתוב שיר.
שעון הקרח
תקתק קוביות חסרות מזל.
|
מיום שהתחלתי
לשקול מילים שלה
במאזניים
של אבנים יקרות
|
רק בפנותו לאחור הוא רואה
שובל עקבי אחיו
|
תגידי כבר שאת אוהבת אותי
תגידי כבר בכל דרך
בשלטי רחוב, בהדפס על חולצות של ילדי בית ספר
בערוגות מעוצבות פרחים ולבבות
|
מה שמפריד בינינו
הנו אורך רחוב החצץ
|
ההולכים למות
מנופפים לך לשלום
מולך יקר.
|
פופקורן נוצר כאשר אחד הגרגירים נשבר מהחום ומודה שהוא
פופקורן.
כל שאר הגרגרים שאיתו מבינים שאבוד להם והם נתפסו. כל אחד מהם
בוחר להתודות בזמן שלו.
בסוף כולם נמצאים באותו הסיר.
|
שם הקטע הבא יהיה כנראה "למה אני לא מאמין בפיות" או "התוצאות
המידיות של מבחן העכביש" ,או "לעזאזל אני לא יודע לאן לזוז".
טוב מה אני עושה עם הפתיחה הזו שלא נראית כל כך קשורה.
|
בשעות המעטות בהן רופאי מרשים לי להיות לבד אני משחזר את
תמונות הפגישה פריים פריים. כדי להנציח אותן ב-10 קומות המקדש
שאני עומד לבנות, אם רק תראי את תוכניות הבניה.
|
מה שמשגע אותי באמת בזמן האחרון, זה לא הבורסה והדולר.
לא המצב הבטחוני.
לא הנהגים שעוקפים וחומסים לי את הדרך, חכמים על קטנוע קטן
חמישים סמ"ק שלא מבין כלום מהחיים שלו.
|
איזה יפות מתפעלת האורחת הקבועה. התלתלים של זו הם טבעיים? כן
אומרת בעלת המקום, בטיול פעם בחו"ל שאלה אותה מישהי באנגלית
מי עשה לך כאלו תלתלים ואחותי אמרה "האבא שלי"
|
ש. מי מראיין אותך?
ת. אתה
|
אין לי מושג מה אני הולך לכתוב בשורות הבאות
הצטרפו אלי קחו כרטיס
למסע בזמן ובמקום מבלי לקום מן הכיסא
|
מעולם לא נראה אותו מחול כחוזר על עצמו.כאילו יש לה תיבת
הילוכים
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
