עידית ינובסקי / שירת העריות1 |
ופתאום נפלנו תחת חומותינו
הקורסות לזרועותיהן של חירויות לבנו.
רק מעסוק בנו היינו שאולים
בדבר מהותנו לא רצינו,
רצינו את קערותינו על פינו
ולהפוך למותרים.
תופסים את הכלים בידינו, ושוברים.
מתעלמים מיישות חשוכת מרפא
המדקלמת את המילה "שנינו".
תלינו יהבנו ביישותנו החדשה
והיינו חשוכי מרפא בעצמנו
איך מייללים היינו מתוך חיותינו
ממלאים את פינו שהפך ללוענו
שאגות העריות מציפות
מגירות מתוכנו כדי להתערות,
כמותנו אסורים
אבל אנחנו לא היינו עוד כמותנו, לא
עד טיפת זהות-דמינו,
ובכיעורו - את כל היופי הזה, זוכרים.
עוד מ"שירי מרתף":
109) שירת העריות 2 - הלילה שהעז
http://stage.co.il/Stories/366862
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|