לשיא מיוחד הגיעה האומנות והבניה האנדלוסית והערבית בארמונות
והבוסתנים המפוארים במרקש. כל שושלת מלכים הוסיפה לפי טעם
התקופה, מבנים מרשימים עמוסים בעיטורים ערבים וספרדים.
מי שהצטיין במיוחד בשיפוץ הארמון הישן היה הסולטן הכל יכול של
מרקש עבד אל רחמן החי ושלט במרוקו בתחילת המאה ה-19.
בלב "המדינה" (העיר העתיקה) של מרקש בעלי מלאכה זעירה וצבעים
ממשיכים בביצוע אומנות הצביעה המיוחדת, שלמדו מקודמיהם, רק הם
יודעים זה דורות רבים את סודות האומנות של צביעת קירות בשיטת
"טדלקט".הם שיפרו את השיטה ושומרים עליה בקנאות כמו סוד מדינה.
הסולטן עבד אל רחמן התלהב מעבודתן של האומנים- צבעים מדהימים
אלה והביא אותם לארמונו שהיה אז בשיפוץ וחידוש.
המבוא הראשי אל המצודה והארמון היה שער המבצר יציקת נחושת
ופליז עם ריקועים מוטיבים ממרוקו ומאנדלוסיה השער היה הפתח
בחומה בגובה שניים עשר מטר בצבע אדום חמרה. עם שקיעת החמה ננעל
השער במנעולים ובבריחי- ברזל כבדים שהועברו לכל רוחב השער
ממזוזה למזוזה ואין נכנס ואין יוצא. אחרי השער באה החצר
הגדולה שהייתה מבוא לגינת הארמון ובה פרדסים נהדרים שהמלך אהב
לטייל בין עציהם , לבד או עם יועציו הקרובים כשהיה צריך לקבל
החלטות חשובות בממלכתו. במרכז החצר הגדולה הייתה מצודת הארמון,
מקום מושב השרים והיועצים. בפינתה הדרומית של החצר הגדולה, עמד
היכל גדול ומפואר הוא בית הסולטן.
בפינה הצפונית מזרחית עמד בית הנשים הישן ששופץ בעיצוב חדיש,
בסגנון אלף לילה ולילה, על ידי ארכיטקטים ומעצבים אירופאים
ובמיוחד ספרדיים, שהיו קרובים לשולחן הסולטן והיצעו לו לבנות
ולשפר בנינים שגם בעוד מאה שנה יפארו את שמו. קרמיקה, מוזיקה,
ואמייל כדים בסגנון ברברי ומרפסות רחבות עם פיתוחים מברזל
מלובן הבולט היטב על הקירות הפנמיים שנצבעו בצבע אפרסק וחלק
בצבע ורוד עתיק, בסגנון "טדלקט". את האמבטיות הישנות החליפו
לאמבטיות אמייל ואת הקירות החליקו. אחרי חודשיים של עבודה
מאומצת התוצאות היו מדהימות.
אחת הנשים מספרת:" אין תאור מתאים לאושר שאופף אותך כשאתה
באמבטיה בין הקירות עם עדינות של משי דמוי שיש, העיניים לא
מפסיקות ליהנות".
בפינה הצפונית מערבית של החצר הגדולה עמד אולם קבלות הפנים של
המלך שהיה מוקף גם בחצר מרובעת. קירותיו היו בנויים מאבן גיר
שנצבעו על ידי המומחים בשיטת "טדלקט" וחלקם היה מצופה במוזיקה
בצבעים שונים. התקרה נשענה על שישה טורי עמודים , שישה עמודים
בכל טור. חודשיים עמלו המומחים על החלקת העמודים: ה"מועלם"
מורח עם מרית על העמוד המיועד סיד בתוספת גוון סיד של מרקש שלא
קיים בשום מקום אחר בעולם, אחר כך הוא עושה את ההחלקה הראשונית
אחר כך במשך שעות מחליק עם סמרטוט פשוט וסבון שחור עד לקבלת
גוון ודמוי שיש התוצאה הצבע יותר רך ממשי, יותר עדין משיש אי
אפשר לעשות תיקונים ושיפורים זה חייב לצאת טוב מהפעם הראשונה.
החזית הייתה פתוחה, בקירות האולם היו ארבעה פתחים, בשער הראשי
היו שערים מפוארים מעץ עם פיתוחים שנצבעו בצבעים טבעיים
ותבלינים שונים שהובאו מהודו.
באולם הממתינים להתקבל אצל המלך היו ספות וכורסאות עץ מגולפות
ומצופות זהב טהור שהובא מאזור הנהר "ניגר" במדינת מאלי באפריקה
הנמצאת בשולי המדבר הגדול. ליד הכניסה לאולם-הכסא שם ישב המלך
היו שני שומרי ראש לבושי מדים באדום וירוק. הרצפה הייתה בנויה
מארבעה סוגי שיש בצבעים שונים.
על הרמון הנשים השגיחו הסריסים, בבית הנשים שכנו פילגשי המלך
ונשי המלך בבית הנשים היו מאות נשים שנבחרו מבין הנערות היפות
בממלכה בתקופות שונות. הסריסים פקידי המלך היו דואגים לכל
מחסורם כולל תמרוקים ושמנים שונים ששמרו על גופם ויופיים.
המלך הוא מושל, שליט והוא גם אדון לעמו ולארצו הכל נתון לרשות
הסולטן הנשים הבהמות הרהיטים הכל וכל בני העם עבדים שלו, רדה
בהם כאוות נפשו ואיש לא התערב.כך שהבנות היפות ביותר נועדו
להילקח אחר כבוד אל הרמון השליט .איסוף הנערות היפות מכל ערי
הממלכה וכינוסן לבית הנשים של העריץ הגדול היה מנהג מקובל
וקבוע במדינות ערב. מספר הנשים היה כמספר הימים בשנה. סגולה
אחת ויחידה הייתה דרושה לנערה כדי להיכנס בזכותה לבית הנשים של
המלך והיא יופי הגוף.
תפקיד האישה בבית הנשים היה לשמור על סגולתה זו לפתח ולשכלל את
היופי של גופה בתמרוקים ובשמנים שונים. ימים רבים הייתה ממתינה
הנערה עד אשר יגיע התור שלה להופיע לפני המלך.
חיי האישה בבית הנשים היו חיי ציפור הכלואה בכלוב זהב, חיים
המלאים שעמום, בדידות וקינאת אישה מרעותה.
בתנאים אלה נבלו נשי ההרמון והתכערו במשך שנים אחדות לשבתן
בכלא זה. לפיכך היה דרוש לחדש ולרענן לעיתים קרובות את בית
תענוגי השליט הגדול על ידי איסוף בתולות צעירות ויפות מכל קצות
הממלכה, למלאכה זו השתמש הסולטן בשרי המדינה ושוטרים מיוחדים
שרכבו על סוסים ערביים גזעיים.
בפעם האחרונה שיצאו לחפש נערות בתולות בממלכה לפי בקשת המלך זה
היה זמן קצר אחרי שיפוץ וצביעת בית הנשים, והפעם להפתעתם
הגדולה של השרים והשוטרים ביקש הסולטן להביא נערות מפשוטי העם
ולא ממשפחות מכובדות ואמידות. הוא אמר ליועצו הקרוב שבכוונתו
לקחת לו מהם אישה שתהפוך יותר מאוחר למלכה,
בין הבנות שהובאו לבית הנשים הייתה סוליקה נערה יהודיה מהמלאח
(השכונה היהודית) בפז ביום בהיר אחד הופיעו בהפתעה גמורה חיילי
המלך בשערי המלאח בפז, חרדה גדולה ירדה על התושבים, לא כל יום
הם שומעים את שעטת פרסות הסוסים של חיילי הסולטן ברחוב הראשי
והיחיד במלאח מיד נודע שסוליקה הנערה היפה מכל בנות המלאח,
נחטפה על ידי חיילי המלך והיא בדרך לבית הנשים במרקש.
בו ביום הובאה סוליקה לארמון המלך עבד אל רחמן, ונודע במלאח
שהמירה את דתה, היהודים היו מיואשים ואבלים ולא ידעו מה לעשות
כדי להצילה. סוליקה הפיפיה לא התלהבה מהעושר והיופי של הארמון
לא, מאבני הפסיפס הצבעוניים, לא ממי המזרקות ומעצי הרימון
שבבוסתן ולא מבית הנשים המחודש שקירותיו כצבע האפרסק. אמרה
לשרים: אם לא הייתי יהודיה הייתי בשמחה נענית להצעה של הסולטן
המכובד ועוזבת בשמחה את המלאח הצפוף והמלוכלך .
הסולטן ריחם עליה וניסה להשפיע עליה ובפעם האחרונה ביקש ממנה
להמיר את דתה ותהיה לאשתו ודקלם משיר השירים שתורגם לערבית:
"הנך יפה רעיתי הנך יפה
שפתייך כשושנים".
סוליקה ענתה לו:
"אתה המלך, מלך המלכים, לעולמים תחיי
כרמים ופרדסים נטעת.
בנינים לתפארת בנית.
אוהב כסף לא יודע שובע.
הכל הבל הבלים.
אפיריון עשה לו המלך מעצי הלבנון
עמודיו עשה כסף
רפידתו זהב
מרכבו ארגמן
תוכו רצוף אהבה
ששים המה מלכות
ושמונים פילגשים
ועלמות אין מספר.
הכל הבל הבלים ורעות רוח.
למה לא מרחם אמות?
מבטן יצאתי ואגווע!.
הכל היה מהעפר, והכל שב אל העפר.
כל אוצרות העולם, הן כאין וכאפס לעומת אלוהי האמת ודתו
הקדושה,
נולדתי יהודיה ואמות יהודיה!
"אני מוכנה ומזומנה למות על קידוש השם"! וסול התקדמה בעוז אל
הגרדום והניחה את ראשה על בול העץ.
עד היום בוערת אש תמיד על קברה של הנערה סוליקה הקדושה מהמלאח
בפז.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.