|
1911-2014
למד בגימנסיה קלאסית ( 8 שנים ) לטינית ויוונית,בוגר
אוניברסיטה בקראקוב(פולין) במדעי החברה.
היה פעיל בחבורת משוררים יהודים,כותבי פולנית ופרסם
שלושה ספרי שירה.
עלה ארצה ב- 1934 והיה בין מייסדי קבוצת כפר החורש
בהרי נצרת.
היה רכז תרבות בבית העולים בנימינה,יפו וצפון תל
אביב.
אחר כך מנהל בית הספר במעברת באר יעקב.
אחרי שהשתכן בחולון ייסד את בית הספר
'כצנלסון',שאותו ניהל עד פרישתו ב- 1978 .
בין כתביו :
תולדות התרבות
מוצא האדם
מילון ראשון לתלמיד
חגים וימי זיכרון לתלמיד
ארצנו(5 חוברות ),בית שאן,ירושליים,מקווה ישראל
ועוד
האחד עשר מראשון לציון
גיבורי התל
שירה: מזמור ליהודי הלוחם,צלילים מן העבר
עשרות סיפורים פורסמו ב"הארץ שלנו"- עיתון ילדים
היסטוריה: תולדות היהודים בארץ ישראל תחת שלטון
המוסלמים
גיאוגרפיה: אנציקלופדיה של ארצות העולם(10 כרכים)
ספרים רבים מתורגמים מפולנית,יוונית ולטינית.
ב- 2005 יצא ספר: תולדות היהודים בארץ ישראל
נפטר 14.1.2014
(מ"אגדות ארץ ישראל" )
... כשצעדנו לאורך השביל, עצרה אותנו לפתע וקראה:
"שימו לב לחברה זו של עצי אלון ואלה. הנה כאן רואים את האלון
ועל ידו כאילו בת זוגתו הצמודה קרוב קרוב אליו- אלה.."
|
(מתוך " אגדות ארץ ישראל")
רוח עזה פיזרה לכל הרוחות את תימרות-עשן שהתאבכו מבית-המקדש
הבוער. גשמי זעף כיבו את האש שאכלה את בית ה' ,אשר קרס תחתיו
כענק אין אונים ואבריו התפזרו למרחקים , אך הם עדיין זכרו את
התמונה ואת הימים
|
"צדפות מקוללות על ידי האלים, היצורים המלכלכים את מי הים",
היה מסנן מלפפון הים. ואפילו הדגים, הידועים בשתיקתם המסורתית,
היו נוהמים בקול נמוך, אך רועם:
"כבר אי אפשר להתנועע בים, מבלי להיתקל בצדפה מסריחה כזאת.
וכמה הן מחוספסות!"
|
הוא נדהם, כשכבר בראשית דבריו נפסק. היה זה "פריץ היקה", אשר
לא היה יכול להתאפק והגן בקנאות על המהפכה , שחוללו
ה"חלוצים":
"תסלח לי דוקטור המשורר, אבל בחברה שלנו, מזמן כבר אינם
"רבותי הבורגניים וגבירותיי בשמלות רוקוקו. אנחנו בסך הכול
חברים וחברות, שרוצי
|
"שמע נא ברנש, אנחנו אמנם שחררנו אותך וביטלנו את פסק דין
מוות. זה עלה לנו המון כסף, אבל זאת עשינו לפי בקשת כבוד הרב,
שלא רצה, שדם של יהודי, אף אם הוא גנב, יהיה על מצפונו..."
"אני לא גנב!"
"שקט! שוחררת אמנם, אבל בתנאי מפורש, שאנחנו נהיה בעתיד אחראים
בעד
|
בימים ההם, לא היה בממלכת גרנאדה, איש מפורסם וחשוב יותר
משמואל הנגיד, הווזיר של המלך ו"ראש היהודים". חוקרים מילאו
ספרים עבי כרס, בתארם את בקיאותו בחקר הלשון העברית, בפירושים
לתלמוד ובספרי השירה המקוריים שלו.
|
אני בא בשם הרב!" הצהיר בעוז הנער.
כשהוכנס על ידי החיילים לאולם האסיפה, התקבל בצחוק לגלגני:
"זהו הרב? איך הפך פתע כה קטן?"
"אני באתי בשם הרבי שאלוהים הפיל אותו על המיטה, כדי שהרב לא
יצטרך לשאת את שמו לשווא, אך הוא מסר לי את התשובה, כדי שלא
תחשבו
|
הידיעה על הבראתו המהירה ממחלה ממארת של אבו-רחמה עשתה לה
במהירות כנפיים בשכונה היהודית. מדי יום ויום התאספו חולים,
שלא הייתה ידם משגת לשלם לרופאים הממשלתיים, ושכבו, כדוגמת
אבו-רחמא לפני העומד שבו החזן מתפלל. כל ניסיונותיו של השמש
הזקן היו לשווא...
|
"שומרי יערות"? אלה הם אויבים שלי. אני רועה צאן וכשהם רואים
אותי, הם מיד מוצאים 'פיסטולה' (אקדח) ומגרשים אותי, והם
טוענים שכבשים שלי, שמנקות את העשבים, אוכלות את האורנים, שהם
גבוהים מהם.
|
הסיפור, שאספר לכם הוא תערובת מופלאה של אגדה, היסטוריה (שאולי
למדתם בבית הספר העממי או התיכון) וסלט פרסי של רכילות, קנאות,
קטנוניות, אשר התייבשו כמו בוץ, ששימש יסוד לבניין מפואר של
ראשי גולה.
הטוב ביותר, לו התחלתי במשפט: "הכל התחיל בחלומו של מלך פרס,
אך
|
"אין דבר. יש לי סבלנות ואני יכול לחכות, אפילו עד בוא הלילה.
בטוחני, שבסביבה צומח איזה עץ, שתחתיו אוכל לשבת בסבלנות
ולראות, איך נראה הרשע הזה, שהעיז לאיים על אישה חלשה שיכה
אותה וימסור אותה לטיפול של השוטרים."
"נתי, אני מזהירה אותך, אנחנו לא רוצות להתפר
|
כל הלילה השתוללה הסערה והצליפה בשוטי חול דקיקים וצורבניים
בכל חי. להקות תנים שיצאו לחפש טרף, נמצאו לפתע מוכים, נדחפים
בל כורחם בכיוון אחר הם ניסו להסתתר לרגלי חוליות, אך אלה,
כאילו רעידת אדמה פגעה בהן, גלגלו עליהן ערמות חול. אחדות
ששימשו עד כה מסתור
|
פעם בשעת נדודים בתוך רובעים מרוחקים ולא ידועים, תעה, ולאן
שפנה קיבלו את פניו סמטאות צרות, חשוכות ולפעמים ללא מוצא.
בינתיים ירדה החשכה וגשם פתאומי הפך את הרחובות לשלוליות. תוך
יאוש גישש בתוך החשכה ולפתע קרה נס ולא רחוק ממנו נראה אור
הבוקע מתוך החלון.
|
יצחק ברוך השם, הסנדלר, כמו כל בני השבט של ברוך השם, היה
ידוע כחתול, שהולך בדרכים שלו ולא מסוגל לשבת הסבלנות על
השרפרף שלו ולחכות לנצרך, שימהר לתקן את מגפיו או לצפות לנס,
שיביא לו עשיר, אשר יזמין אצלו "מגפיים אפרידיים". יום אחד
נפרד מהקרובים שלו
|
השמונה רצים עתה חסרי נשימה. לפתע מתגלות כפיות לבנות,
עמדות-שקים, שמהן נשפכת בלי הרף אש. הרמן מתגלה עתה בכל עוז
רוחו. הוא מתרומם, מול אש האויב ומשליך בזה אחר זה, במהירות,
ארבעה רימונים, שנים מתפוצצים במרכז העמדה, זעקות כאב ו...
|
אצלנו האדמה, אפילו גבעת חול, אחרי שחילקו אותה למגרשים, איננה
סחורה, שאפשר להכפיל את מחירה, אלא מוצר, חומר ליצירה, שתתגלה
במוחו של אמן, בעל מעוף ואז המחיר שלה יהיה לגמרי שונה. זה
פשוט חישוב של בני אדם, שהם שונים מסוחרים פשוטים
|
בעיר אפזוס חיה מטרונה, אשר הייתה כה מפורסמת בגלל מוסריותה,
שאפילו ממדינות שכנות היו באות נשים, כדי לראות במו עיניהן את
אישה זאת. וכך כשנפטר בעלה של המטרונה, לא הסתפקה במנהגים
המקובלים
|
הסכים הילד והושיט לה את ידו ויצאו מהבית. הלכו, הלכו עד
שאלחנן הודיע לה, שהוא צמא.
"צמא? לא נורא, הנה פה בבית הגדול הזה, בטח נמצא איש שיגיש לך
כוס מים צוננים" מיהרה להרגיע אותו הנוצרייה.
היא הוליכה את אלחנן לכנסייה גבוהה, שקיבלה את פניו בצל
ובאוויר קר
|
הימים, ימי מסעי-הצלב. קריאתו של האפיפיור אורבן השני לאבירי
המערב, לצאת לעזרת הנוצרים במזרח ולשחרר את ירושלים ואת
"כנסיית הקבר" משלטון המוסלמים, פתרה בבת אחת בעיות מטרידות
רבבות בני אדם, הנאנקים תחת עול המציאות החדש: גידול האוכלוסין
המהיר יצר עודף אוכלוסי
|
כאן לא יכלה להתאפק עוד בעלת הבית והעירה בכעס לבעלה:
"ראה, אהרון, מה עשית. הבאת לביתנו את הזללן הזה, שאינו מפסיק
לאכול ועכשיו הוא רוצה לחסל את התבשילים, שהכנתי ליום שבת.
ומה נעשה בשבת ? האם נהפוך את שבת קודש ליום צום, חלילה?"
|
מתוך הספר "סאטיריקון"
שתרגם מהמקור הלטיני ופירש
א ר י ה ח ו ר ש י
|
שיכור מהצלחתו המסחררת בבולוניה והעיקר מ'כיסו' הריק תמיד ועתה
מלא מטבעות זהב וכסף, הצמוד קרוב ללבו, פנה אבן עזרא לרומא.
הדבר הראשון, שהוא החליט לעשות היה להפקיד את הסכום הנכבד
באחד הבנקים, השייכים ליהודי, על מנת שיעביר אותו לטולדו,
לזכותה של הגברת פרלה
|
כשהייתי רועה צאן בהרי נצרת, נפגשתי לעתים קרובות עם רועים
ערביים. פעם שאלתי את חסן חברי:
"מדוע הנשים שלכם, פניהן רעולות והן אינן יכולות ליהנות מזיו
העולם?"
נאנח חסן ואמר: "דין אללה הוא מימים קדמוניים."
הוספתי לשאול אותו: "ומדוע הדין הוא כך?"
|
בדק הרבי את הקנה הארוך והחלול והחליט שהוא ישמש יצול לעגלה
שלו. אך בטרם חיבר אותו לעגלה נטל מתוך המחבוא את מטבעות הכסף
וזהב, שחסך ודחס אותם לתוך היצול. אחרי שמילא את היצול עד
תומו, סתם את הפתח בדונג, החליק אותו וצבע, עד שלאיש לא היה
עולה על דעתו, שזהו יצול
|
בימים אלה עלה זוג צעירים לעיר הקדושה-מירון, ירד לבית הקברות
העתיק, בו המצבות העתיקות הבריקו, אחרי שאלפי נשים כיסו
אותן בנשיקות ובדמעות תוך בקשה, שהקדושים ירחמו עליהן ובזכותם
יביאו לעולם "קדיש" לבעליהן. הצעירים לא היו זקוקים ל"קדיש",
אך מיד שהגיעו למצבו
|
"אלה הם, גבירתי הנעלה, היהודים המקלקלים את האוזן בז'רגון
הצועני , שונאים אותנו בגלל דתנו הנאורה ודבקים לדת המכחישה
את ישו וקרובה מאוד לדת של הטורקים. אגב מכאן קירבתם הרוחנית
לטורקיה ואף חלומם, שאי פעם הפגנים הטורקיים, המפיצים את דתם
בכוח החרב
|
בהיותי ילד קטן, פחדתי מאוד מפני מכשפות. כשהמטפלת שלי רצתה,
שארדם מיד או אפילו שאוכל דייסה, ששנאתי, הייתה מאיימת עלי:
"אם לא תרדם מייד ולא תאכל את הדייסה, תבוא המכשפה ותזרוק אותך
לשק שלה!"
|
"מדוע אתה אוהב לכתוב על כל מיני שריקות חכמות ויפות, שהיו
למלכות, פרי דמיונן של הסבתות, שדרכן לספר לנכדות שלהן על בנות
המלכים ועלמים פקחים ואמיצים, שידעו להתגבר על דרקונים ועל
מאה שומרי הארמון וזכו ב"חצי המלכות" ? אם חשקה נפשך במלכות
יהודיות , הרי לנו יהו
|
פעם היה מלך. ולמלך הייתה מלכה. ותהי המלכה לא רק היפה בנשים,
אבל חכמה מכל העם.
ובאשר המלך היה מזמין אליו מלכים אחרים, או שליטי ארצות או
נכבדי מדינתו, תמיד ישבה על ידו המלכה, כשהכתר על ראשה והייתה
מדהימה את כל הנוכחים בחכמתה.
|
באחת העיירות בתימן פרצה מגיפה. יום יום נשמעו יללותיהן של
הנשים המבכות את מתיהן וגברים קודרי פנים התהלכו בסמטאות דומם,
מחפשים על מי לפרוק את זעמם. הם התקרבו אל שער הרובע היהודי,
כדי לשמוע את קול בכייס של היהודים, 'מקוללי אללה' והנה - אין
קול ואין צווחה.
|
ז'אן היה הראשון, שמיהר למקום הסכנה. אין זאת, כי ההלך
המוזר, שבעל נבית תוך נדיבות הכניס אותו, קיבל לפתע התקפת
שיגעון:
"מדוע אתה צורח? האם האוכל לא טעים?"
"נטילת ידיים קודמת לאכילה!" ענה לו כמעט בקול לחש.
"ז'אן!" קרא לו בעל הבית, שאף הוא נבהל מקולו של
|
"לילה טוב! ינעים לך אללה את שנתך!" מהשומרים הלנים תמיד צמוד
לדלתו ומיד נרדם. שלו ובטוח. אך לא לזמן רב.. כי לפתע נים לא
נם, ער או חולם חש בקרבתו שני זוגות של אריות אדומים.
|
בחיפושי הבלתי פוסקים אחרי מספרי אגדות וסיפורי עם, הגעתי
לחנות נעליים שברחוב נווה שאנן בתל-אביב.
תמונות של יורש העצר הפרסי, המקשטות את כל חלונות הראווה,
מצביעות על כך, שרבים כאן יוצאי איראן הגדולה.
בחנות שאליה נכנסתי, היו נוסף על הזבנים, שני האחים מואיסי
|
לפני כארבע מאות שנה בערך (שנת לידתו מדויקת אינה ידועה)
התפרסם בעיר פראג רב מפורסם, שמו הרשמי היה ר' יהודה ליוא בר'
בצלאל, אבל בין יהודי אירופה, שהעריצו אותו כמורה דגול ומחנך
התפרסם כשם מהר"ל, ראשי תיבות של "מורנו הרב ליוא".
|
ערב שבת הודיע המהר"ל למתפללים ולתלמידיו, שהחל משבוע הבא נוטל
הוא חופשה למשך חודש ימים, פחות או יותר. בהעדרו ישגיח על
הלימודים תלמידו הראשון ר' אפרים מלמברג/ היום לבוב.
|
הופעתו של הגולם בתוך קבוצת הנשים השואבות, הפכה במהרה
ל"שיחת היום" בכל רחבי העיר. לא היה בית, לא הייתה קבוצה
המתגודדת, אנשים פשוטים, מורים, כמרים, שהנושא שיחתם לא היה
הגולם, שהרבי ליוא יצר אותו, פסל פרימיטיבי, עשוי מחימר, אך
מתנהג, כמו כל בני אדם.
|
זה אחרי שזה שאני הרגתי אותו זרק לי אבן במצח ופגע במה שאתה
כתבת. הוא גם הטיל עלי מהזנב מים מסריחים ורייזלה קיללה אותו
וצעקה אלי, שאכנס למים וארחץ את עצמי. אז הרגשתי שהיא מאוד
מחבבת אותי וכואב לה, מה עושים לי...
|
למה איני מחליף את שמי, טוויל, לאיזה שם עברי? טוויל, זה
בערבית, גבוה. למה אחליף אותו?
פעם הסתובבתי במגרש מכבי, ניגש אלי המאמן ואמר לי:
"שמע נא, בחור, עם גובה כזה, אם אתה לא מצטרף אלינו, אז אתה לא
גבר. לא תצטרך לקפוץ ולא כלום. ימסרו לך את הכדור לידיים ואת
|
הוא נטל מהמטבח את המטלית וניגב ביסודיות את מכסה הרשמקול ואת
המצלמה. כך עושה כל פושע מושלם... הוא יצא בשקט מהדירה ואז
נזכר, שלא סגר את החלונות בחדר העבודה. טיפש שכמוך! גער בעצמו.
הוא שב במהירות וסגר את החלונות. ריח הגופרית החריף עדיין נישא
באוויר.
|
לא עברה שעה ונחתנו בשדה התעופה של פלמה דה-מאיורקה, בירת
האיים הבאלאריים בים התיכון, השוכנת 120 ק"מ מזרחית לחןף ספרד.
נמל התעופה, השני בגודלו בספרד, המה מסוכנים של בתי-מלון,
מדריכים למיניהם והמוני ילדים, שציפו בשקיקה לבואם של תיירים,
בכדי למכור להם...
|
לפני אלף ותשע מאות שנים הייתה ביפו קהילה יהודית גדולה. בתיהם
הלבנים, עשויים אבן ירושלמית מוצקה, היו מפוזרים על גבעות
כורכר, גבוה, הרחק מגלי הים. לידם השתרעה כמחנה רב שכונת
פליטים, שהגיעו לכאן מכל הארץ, בנוסם מפני חרב הקלגסים
הרומאים.
|
לא, רבי. אנחנו הנוצרים מתפללים כל יום לאלוהים שבשמיים :"את
לחמנו הרגיל תן לנו היום " אז איך אפשר להפוך את מתת אבינו
שבשמיים למתת השטן? רבי סלח לי... אני מוכרח ללכת, כי אם
מישהו ירגיש בי, שהייתי אצלך, יהרגו אותי ואת בני משפחתי."
|
אתם שואלים, למה קראתי לבני חבקוק ולא יוסף, כשם אבי המנוח,
עליו השלום? זה - על פי מעשה שכך היה:
על יד חנותי הקטנה, רגיל היה לשבת יום יום חסן, סוחר ערבי. הוא
היה בא להתחמם בשמש בשעות הבוקר ואגב כך, היה מטריד אותי בכל
מיני שאלות, שכל כוונתן לבטל ולזלזל בתור
|
בימים אלה קל היה להשתלט על כל ארץ וארץ. כל עיר ועיר קראה
לעצמה 'מדינה' וכל ראש העיר קרא לעצמו 'מלך' או 'מושל', או מה
שרצה. תארו לעצמכם "מלך פתח תקוה" או "מלך עפולה" או אפילו
"מושל זיכרון יעקב".
|
"ליל כל הנשמות" (מאגדות המגדלור של יפו)
מספרים,כי פעם בכמה שנים, בחצות הליל, מתעורר המגדלור הישן של
יפו ומדבר.
לא, הוא אינו מאותת לאניות שבים, הוא מדבר ומספר. כך מספרים
זקני יפו ופתי שמאמין לכל.
|
יום אחד, יצאו ז'קו ומושיקו לשוק שבעיירה הקרובה. אמנם כסף רב
לא נמצא בכיסיהם, אך ימי השוק הם תמיד הזדמנות לזכות באיזו
עיסקה מוצלחת. הלוואה פה, הבטחה שם והעניינים מתגלגלים מעצמם
לשביעות רצונם של שני הצדדים. כך נהגו שניהם במשך שנים, כשאחד
נעזר ברעהו.
|
האוטובוס נעצר באילת והחל להתרוקן מנוסעיו. קרבתי אל הנהג
ושאלתי אותו:
"אתה אילתי ?"
|
לילה אחד אחרי שעות ארוכות של בילוי עם פרלה, התעורר לפתע. הוא
קם בשקט של חתול, ניגש אל החלון והביט החוצה. הירח המגלה כל
דבר, נע עם הרוח, הסתתר לפתע בין העננים ורק זוהרו בצבץ
דרכם. ריח תפוזים הפורחים הגיע אל נחיריו, אוושת הנהר , המניע
בלי הרף את גליו
|
והימים ימי בצורת. אמנם האוויר היה צח, אך השמים במקום להמטיר
גשמי ברכה, עצרו ונעלו את שעריהם. החמה הלבנה והלוהטת הייתה
מאירה מדי בוקר בבקרו, שדות שהצהיבו ולא הבשילו לחם. ויהי רעב
גדול בארץ ומחיר הקמח הרקיע עד שנשקל בדינרי זהב.
|
קוראי וכותבי "הבמה החדשה" - סיפור זה מצאתי בתחתית הערמה של
סיפורים ואגדות. הוא ישן, כמו סבא או אבי סבא שלכם, הנייר
שעליו כתבתי בעיפרון כבר צהוב והאותיות קשה לפענח אותן. הוא
זקן, כמו מצבה בבית הקברות בפראג (פראהה!), שבו בגלל איסור
להרחיב אותו קברו איש
|
היה היה פעם שולטאן גדול. כך קראו פעם לשליט אולמלך, שהחזיק
תחת שלטונו שלוש או ארבע מדינות קטנות, שאזרחיהן דיברו מיום
הולדתם בלשון אחרת מזו של השליט, והתפללו לאל אחר ובצורה אחרת
לאל שלהם. אבל המדינות האלו לא יכלו להתנגד לו ונאלצו מידי שנה
בשנה לשלם מסים כבד
|
"אף על פי כן, ספר לי, האם ניסה לאנוס אותה המנוול השחור?"
"לאנוס אותה? לולא עמדתי לפני השולטאן הגדול שכל אירופה מעריצה
אותו, היית צוחק לתמימותו. לא, הוא לא אנס אותה. הוא הצביע
באצבעו על המדרכה שמול חלוני והיא, כמו חיה מאולפת, שכבה
בכותונתה הרקומה..."
|
"פנו אליו שיהפוך אותו לשם עברי!"
"מי זה פנה אליו, המג"ד?"
"עוד יותר גדול!"
"משה דיין?" שאל בלעג אבי.
"לא משה דיין, אבל בן-גוריון! סבא שלי היה בזמנו "מספר חזק"
במשרד הביטחון, וכמעט כל שבוע היה נפגש עם בן-גוריון. פעם פנה
אליו 'הזקן' ואמר: "שמע נא אלפונס
|
מיד אחר כך עלה על הספינה, שתיקח אותו לאיסטנבול, עיר יהודים
עשירים ובעלי לב נדיב. הוא עדיין זכר, איך המוני הקהילה ליוו
אותו לנמל ובידיהם מתנות.
אך במשך כל הזמן מיום בו התיישב בירושלים עד היום, בו נסע
בספינה לאיסטנבול, לא עלה על דעתו, מה עלה בגורלו של גנב
|
הדבר אירע בימי שלטון הטורקים בארץ. ימים אלה מוכרים לי היטב
מסיפורי סבי, שאף פעם לא התעייף לספר לי עוד ועוד פעם על
המעשים שאירעו אז. את הסיפורים היה ממחיש בעזרת האלבום העבה,
שממנו היו מציצים גברים רציניים, בעלי שפמים טורקיים וחבושים
תרבושים טורקיים.
|
לראשונה שמעתי את שמעה בשנת תש"ט, בהיותי רכז התרבות בבית
עולים על יד בנימינה. היא נכנסה למשרדי בבית התרבות בצעדים
קלים. שמלתה השחורה הבליטה יפה את גווה התמיר. עיניה הגדולות
השחורות, נוצצו כצמידי הזהב, שקישטו את ידיה הצרות.
|
"רואה אני שבהיותך על האדמה נדבקת ב"מחלה האנגלית" ציין ביבושת
הקדוש ברוך הוא. "אך לא סיפרת לי, אחרי שמצאת איש ישר וחרוץ,
האם מסרת לו כפרס את הקלף, ההופך כל אדם המעיין בו לחכם ואת
הקופסה המעשירה כל אדם, המחזיק אותה?
"כן ,ריבונו של העולם, כל זה מסרתי לו ב
|
לפני שנים רבות חי בארץ פרס איש חכם ולו תוכי נפלא. התוכי היה
בן שלוש מאות שנים והיה כה חכם, שבכל העניינים התייעץ אתו האיש
ולעולם לא הצטער. בביתו של החכם חיה בתו מאלי שקר יפת תואר.
אביה אהב אותה מאוד ושמר עליה כעל בבת ענו.
|
"מה זה בעצם מגפיים אפרידיים?"
"קשה להסביר לאדוני, כי כאן לצערי הרב, הגברים אינם הולכים
במגפיים ורק נשים, ואלה אינן באות אלי ורק קונות בחנויות
יקרות."
"אבל אפרידיים? מה ההבדל בין מגפיים פשוטים ואלה שאתה מייצר?"
|
שמעו של עט'מאן ועלילותיו הנוראיות, מלאות הוד וגבורה, הגיעו
אלי לפני שנים רבות, אך רק החודש היה לי הכבוד להימצא בקרבתו
ולעמוד מולו פנים אל פנים, מבלי שפקו ברכי ומבלי ששערות ראשי
יסתמרו מרוב פחד.
|
לפני הרבה הרבה שנים חי איש צדיק, אחד מל"ו הצדיקים הנסתרים
שבזכותם קיים העולם. הוא התגורר בבקתה קטנה סמוכה ליער, וכדי
להתפרנס היה חוטב עצים ביער ומוכר אותם לאנשים שבעיר. ובבוא
הלילה היה יושב ועוסק בתורה. ואז היה מבקר אותו אליהו הנביא,
העוקב אחרי צדיקים
|
ובשעה שבני האצולה הראו את כחם במחולות, יצא הצאר עם אורחו
המכובד לטיול ברחבי הגן המפואר שבחצר המלך ואמר לו:
"הנה רואה אתה, סר מונטיפיורי, בגן זה מיוצגות כל 70 האומות.
עיניך רואות 70 פרחים, שגנן שלי שתל לפי הוראותיי המפורשות. כל
פרח כאן מסמל אומה אחת.
|
באותו הלילה הגורלי של נובמבר, לא חשב עוד איש על המלחמה 6,800
לבבות של תושבי חולון פעמו בשמחה ובתקווה לעתיד המואר. הבריות
שתו בצמא כל ידיעה חדשה, כל פרט נוסף, הזעיר ביותר ומיהרו
להתחלק בחדשות עם השכנים, עם כל אחד שדיבר עברית, יידיש,
ספניולית
|
יום לפני הפעולה נסע 'ריגולטו' למושבת הדר ולן בתוך בית בודד
שבפרדס. הוא התעורר לקול מכונית-משא, שנעצרה לפני הבית. מתוך
תא הנהג יצא 'מזל' (כינויו של יעקב בנאי, מפקד החטיבה הלוחמת
של לח"י) וברכו:
"בוקר טוב 'ריגולטו'. היום הוא יומך. היום תיתן קונצרט, שבכל
יפ
|
אך איכשהו תפס אותי מוטי הסדרן ואמר לי: "יוסי, זאת היא
ההזדמנות לנקות את הדיר. אפילו הכבשים סובלות מהסירחון. אם אין
לך מה לעשות, תרכז את הגללים מהרצפה בשתי מריצות וכשמזג
האוויר ישתפר, נוריד אותן למשתלה. אני לא שייך לאלה, שעונה:
"למה דווקא אני? כולם יושבים
|
אם תבואו פעם ליפו ותטיילו על שפת הים, תוכלו לראות סלעים
גדולים, המזדקרים מתוך הים. פעם, בימים הטובים היה הים הזועף
מתנפץ על סלעים אלה וזורק אל החוף סירות קטנות ובהן חלוצים,
אשר באו ארצה להפריח את השממה.
|
וכאשר סיימו לחתוך את רגליו ואת ידיו, פקד ההגמון להשכיב אותו
בשמיכה ואת פרקי ידיו ורגליו הקצוצים להכניס לידו ולשלוח אותו
לביתו.
בא ראש השנה. רבי אמנון ביקש מקרוביו לשאת אותו באלונקה לבית
הכנסת ולהעמיד אותה על יד שליח הציבור. כאן בנוכחות כל הקהל
התפלל א
|
השמש כמעט ושקעה לגמרי, כשלפתע נשמעה שאגה איומה: "זה אריה!"
קרא בבהלה המשרת.
"מלך החיות מבשר לנו ששבת המלכה מתקרבת" ענה לו בשקט הרב
"ועתה הגיע הזמן להתפלל תפילת ערבית".
מיד נשמע קולו הערב של הרבי במרחבי המדבר, כאילו התפלל בבית
הכנסת, בו היה מתפלל בכל יו
|
לא עברו שבועיים ושוב התלהטו הרוחות בין נהגי ה'זלדות' סביב
לאלנקוה. הדבר החל כשיצחק אלפאסי קיבל חופשה ליומיים. כאשר שב
מחופשתו, הביא אתו קופסת צבע צהוב ומכחול, ומיד ניגש לעבודה:
לצייר על ה'זלדה' שלו אריה נוראי ועל גבו רבי עם זקן ארוך.
ניגש אליו המ"פ, הסתכל
|
מאי-שם הופיע כומר גבוה ושמן וביקש ממנו רשות להצטרף אליו,
לאחר שגם זה כיוונו. רש"י הסכים בחפץ לב ללבו לוויה, אף כי
מתחת למעילו של הכומר, הסתתר אולי שונא ישראל. הם הלכו
תחילה, כשהם משוחחים על הא ודא ועל מזג האוויר החם מאוד ולא
מתאים בעונה זו.הכומר סיפר
|
סולימאן החליט לשים קץ להפקרות זו והוא יצא בראש חייליו,
להילחם בכנופיות. הוא התנפל עליהם, הכה את ראשיהם ופיזר את
אנשיהם לכל הרוחות. העצים שלאורך הדרך והעמודים בכיכר המרכזית
של העיר קושטו בגופות של שודדים - תזכורת לכל מי שאי פעם חשב
להתנפל על נוסעים בדרכים.
|
אבל הוא כשאלוהים ציווה עליו לנבא, ניבא באומץ, אף כשהמלך
הרשע שרף את המגילה שלו והושיב אותו בתוך בור, מלא נחשים
ועקרבים ואילו אתה גיבור גדול, המתפרקד בתוך כורסת זהב, אוכל
ושותה, עד שהכרס הולך לפניך, היית מנבא רחוק מהחזית בשפה
נמלצת, אך כאשר הצטרכת לנבא
|
"מה אגיד לכם אחים.."
"איזה אחים אנו לך?" נהם האחד מהם.
"אחים לעוני, מתים בשביל כל אלה שעכשיו שוכבים על ספות רכות
וישנים במיטות מכוסים בסמיכות פוך. כן, מתים כפי כתוב בנדרים
ס"ד "עני חשוב כמת" והצרה עם העוני היא, ש"בתר עניא- אזלא
עניותא."
|
אחד המלכים הגדולים והאכזריים ביותר, שמלך לפני אלפיים שנה (
37 - 4) ביהודה, היה המלך הורדוס, בנו של אנטיפאטר האדומי,
שהתגייר
|
וכך אתה, תוך זלזול בחבריך, נביאים לא גרועים ממך, אחרי הכל לא
כתבת אף לא מגילה אחת, אתה מתרוצץ על פני האדמה, מארץ לארץ,
יום ולילה ומחפש בן אדם שזקוק לעזרה, מוציא אותו מתוך הביצה
מבלי לחכות, שיודה לך ובזה גמרת אתו.
|
אלה שאחריהם יענדו בגאווה מגן דוד,
לא יחולל שמם הטוב, וקומתם לא תושפל
בזכר אבותיהם ,שמתו כצאן לטבח יובל,
מעשה נידונים למוות, מעשה של בחירי- העם,
אשר לא אבו לקבל את גזר דינם
|
אינני יודע, איך זה, שכל מילה אזכורה
שבמקרה בגינה שמעתי מזקן לא מוכר - פלאשמורה.
מקל בידו ומצנפת המכסה את מצחו הרחב,
אך לפעמים גילתה את קצה התחתון של הצלב.
כולם נרתעו מפניו, כאילו היה פושע,
מיסיונר שגם כאן בארץ זרעי השמד זורע.
|
הבט, נרדם ראש סוראקטה,
לבן וצח כשלג,
קרח כבד כופף את היער
ועצר את הפלג.
|
בו השתתפו אחמד ועלי - חברי כנסת ערביים
ויוסי השר, בעל מעמד רם
ונאמו ודנו כטוב הדמיון
על הקמת מדינה שתהיה של כולם
|
ובשעה חמש בדיוק נעצרה מונית
עם לוחית ישראלית
וממנה יצא
פועל לבוש חולצה כחולה,
שיער בלונדי מדובלל ברוח
(שיער אמיתי או שמא פיאה נוכרית?)
נכנס לאולם בצעד בטוח,
ובלי לדבר לעבר הבמה צועד
ועל גבו נראה תרמיל כבד.
"הי, חבר, לאן?"
עצר אותו הסדרן
|
בעיר ל.איי, בירת ישראל היורדת
אף ילד אינו מתעניין בעבר המולדת.
כמו הוריו הוא יודע קורות נשיאי יו.ס.איי,
הוא לא שמע על 'מכבי' ולא 'הפועל'
ובכל מה לו ולנעשה בישראל.
הוא קורא קומיקס ובין המשחקים
כמו הוריו הוא מעריץ קבוצת 'הענקים'.
|
והם שקראו להם "עדות המזרח"
ושנים ארוכות ישבו במלאח
ולא הריחו ריח האדמה
למדו, עבדו והקימו
ישובים חקלאיים לדוגמה.
|
גיבור - פחדן, אין מה לעשות -
בגלגל צריכים לחיות !
אלוהים - גורל - מזל
הם מניעים את הגלגל
|
"במקום שאתם מקימים בניין
שנים רבות חי שם התן,
זה התן, שעליו מסופר בקוראן
שבבוא יום הדין
הנביא יהפוך אותו שוב למואזין
ונוסף לכך עזים וכבשים
מצאו כאן תמיד מזון טעים..
..הכותל המערבי ? זאת יודע כל בור,
שאליו היה סוסו של הנביא קשור,
הסוס שעליו הנביא
|
למות אשירה, אשתחווה ואודה,
את הגואל אשבח, המציל ופודה
מעבודת-כפייה, לעד משחרר
ערומים מוטלים על סף בחצר.
|
לא רוצים שיגידו:
"זאת היא הדרך! רק כך!"
אנחנו איננו פיונים
על לוח השח.
|
"לא נשקוט, לא ננוח ולא נישן
עד היום, בו יוכל כל אילן,
בלי כל מחסום,
בלי כל מעצור
לדבר אל המרום.
אנחנו עוד נשבור
את שיני המסור!"
|
מי שלא השתטח ונח
בין רגבי האדמה -
יוותר בקלות על
'שטחים'
כדי להניס צל
מלחמה
|
הייתה פעם חלקת האדמה ולאדמה -שני בעלים,
לאחד קראו -שלמה ולשני -סלים.
עבד בלי הרף סלים ומהאדמה הוציא פרי נאה,
ושניהם היו מרוצים -העמל והנהנה.
היו לשלמה שני בנים וגם בת אחת -
בבוא היום יקבלו החלקה ויתחלקו בלי כל משפט.
|
בליבם כי החליטו על ידי זרים
לא יוכתב גורלם.
למחר קורן להפוך הווה
הקודר מדמעות ודם.
לירושלים עיר דוד מלך ישראל
הולכים הרוגי כל מלכויות
וישאו את מנורת הזהב ושאר כלי המקדש
|
עיר שלמה התכסתה בכיסוי רך,
לבן, טהור, זך וצח.
לילה שלם ירד בהתמדה
על כל העיר ועל הרי יהודה
וכאשר בבוקר נתעורר הכרך
גילו העיניים הנדהמות
של עובדי התברואה
שהעיר כולה, בלי דעת, ישנה
מתחת לכיסוי רך וזך
והוא מתעבה, מתפשט, משתלט
|
אלף חרוזים חורזת
עינת לכבוד העפיפון,
עפיפון הוא חמודון,
הוא אוהב פטיפון"
|
מזיעה השמש, גם לה כבר חם
מה טוב לה להתרחץ בגלי הים
|
בלוד, ברמלה יום יום מופיעות
מהשטחים, ממחנות משפחות שלמות
וכל המשפחות מרובות ילדים,
בלי חינוך, בלי חשמל ובלי בגדים
והצופה צמוד למרקע מרחם
על ילדי הפקר, על האב והאם -
במלונות מקרשים ופחים משפחה מתיישבת
לאורך פסי הרכבת
ואם זקן או ילד העוברים בין הפסי
|
גיבורות הוויכוח: אלמנת ספורטאי,
שבמינכן נרצח על ידי בני ערב
ואמו של חייל צעיר,
שנפל בלבנון בקרב.
הוויכוח על מיזוג האזכרות
של שני ההרוגים
הפך לצעקני, תוקף וסוער
|
הנה איש עם אישתו נוהג מכונית,
מזמזם הנהג - הבית קרוב
ולפתע צרור יריות את הזמזום קטע
ואת חיי האיש-
ומי יודע איזו שירה יפה
עם צרור מהמארב לפתע נקטעה?
|
יוסי, שלמה, עמיקם
לטייל הלכו שלושתם.
פגש אותם אוזן-סוד
עיר קט, נחמד מאוד
|
סוף סוף נמצא פתרון,
שיציל אותה מהאסון,
אסון, שכולנו את בואו מרגישים,
גם אלה שברחו והעיקר הנשארים,
היהודים האחרונים והעובדים הזרים.
|
היש עוד ביניכם יהודי,
שאינו חרד
בלכתו אל הכותל
או בסמטאות העיר העתיקה,
פן פתאום מתוך ההמון הרבגוני
יזנק צעיר ערבי, אלמוני
וסכין בגבו יתקע?
|
אך לכל אחד קצב שלו,
לאיש עני ולגביר עשיר
והמשורר שאת ההבדל רואה
ואינו יכול לשנות דבר,
יכול רק לכתוב על כך שיר
שונה, מזדהה או לא מזדהה
|
כל עוד עבודה שחורה
היא דבר מאוס וטמא,
כל עוד נפזר אשפה
והגוי ינקה, יטאטא,
לא לנו הארץ ולא לנו הבית!
|
הנה שוב חוזרים ימי תרצ"ו
וסכנה, כמו אז בדרכם אורבת,
בכל מקום
ואיש איש על חרבו ואקדחו חי
ובדמן חיות נשים, אמהות
ובגדיהן שחור,
אך תוך הקינה בבי
|
שלמה יהיה יועץ,
מרקו - רואה חשבונות,
דודו - ג'יגולו בחוג הנוצץ
וז'אקו - רועה זונות.
|
הייתי עדיין תינוקת, כאשר אבי נהרג במלחמת יום הכיפורים.
כשניתנה הפקודה: "להסתער!"
הוא רץ לפני כולם, ראשון ונהרג מרסיסי הרימון
שנזרק מתוך הבונקר.
|
אני מלחין, אני זמר,
ולא חשוב מה אומר -
העיקר
שממחר
כל אחד פה בעיר,
אם מכיר
או לא מכיר
את מילות של השיר
את שירי שלי ישיר!
|
כל עוד לא נותצו בהר הזיתים המצבות
והפכו לאבני בניין למלון
מפואר
או אבני מרצפות בקסרקטין
מעגל הדמים לא נסגר
והוא יהי
|
בתחנה טרנס-סיבירית,
בה הרכבת נעצרת לעתים רחוקות
וספק אם התחנה רשומה במפה
חי פידור פטרוביץ', נציג התחנה
|
וסבא ירח כמו לזקן
הוא פעם עצוב, מקומט ומסכן
ופעם מחייך חיוך בלי שיניים
ואז הוא מטייל בדרכי השמיים
|
הם חפרו תעלות, חפרו וחפרו,
נעקצו וקדחו,
מבלי שהרופא, שרחוק נמצא
בעצמו ידע
להבדיל בין צבעי הקדחת,
צהובה או שחורה או שמא אדומה,
כי ברוסיה אף איש על 'מלריה' לא שמע.
|
על אף אנטישמיות וחוסר עבודה
ה"שם " מצטייר כתמונה
ורודה:
ש ם כל מוכר שרוכי
נעליים
נהפך למיליונר בעוד שנה
או שנתיים
|
חתן זה הנראה כשווה
לאלים העליונים,
מולך ובקרבתך יושב
ושומע קולך הנעים
וצחקוקיך הערב.
כשזאת ראיתי מיד
הזדעזע הלב בחזי
|
מעשה בשטן נצלני.
יום אחד העלה את קצפי.
עשק המונים עוד ועוד.
|
אני לא רוצה להתחפש
לא לתיש ולא לעז,
לא למלך אחשוורוש
שיש לו כתר על הראש
|
העצוב כי עד היום במרחבי הנגב
לא הפך יהודי אפילו לא רגב
ובמקומו מתרבים אוהלי קידר
של רועי צאן, ילידי המדבר
ועוד מעט יציפו עדרי צ
|
הו, מה טוב להיות צעיר,
לרוץ בגשם ולשיר
ולחלום על מהפכה -
כל העולם יהיה שלך
ולחלום על מהפך -
כל העולם יהיה שלך !
|
ושוב ביום ראשון
עוד לא הורידה ילקוט,
ניגשה עינת לפסנתר
לתרגילי פעילות.
|
איש לא הכריח אותנו לקראת המוות ללכת,
אנחנו התנדבנו בימי לבלוב ושלכת.
לא הלבישונו מדים, לא נצנץ כפתור, כמו כוכב,
מדליות לא הבטיחו לנו, לא מפקד, לא רב.
|
בהול עגול וגדול המוליך לאולם הקונצרטים
הצטופפו מאות כל מי ומי בענף הנגינה,
כדי לשמוע,כמו שאומרים,
את היצירה של איש עם חצוצרת זהב
|
לתחנת איסוף חיילים, לא חשוב באיזה מקום,
צעדו שני לוחמים, כדי להמשיך ללחום.
שני לוחמים, שזכו לחופשה של 24 שעות
|
השלום, השלום, השלום
מדוע מתחרז הוא תמיד עם "החלום" ?
חלום על שלום גם אם הוא קר,
כמו הנחש בלילות המדבר.
|
מה טוב שמברכים בן אדם,
שהוא חי מאחרים יותר,
כשרוב הזמן שעליו לחיות
עליו לרופא למהר ?
|
"זה היה כידון ושברייה" הסביר הבן מיד
ו"שיבולי הזהב" זה 'פופקורן' בשפה העברית,
שאחרי שהיה קלוי שפכו אותו לשקית."
|
יום יום עוקדים אנו לפניך
ריבונו- של עולם!
נוכח השמים הכחולים שבראת
ובדם מספיגים את הארץ שבראת לאבותינו.
|
מתוך שישה ספרי שירה של אנקראון, שפורסמו, הגיעו אלינו רק
שרידים מעטים או בתור ציטאטות בכתביהם של סופרים יווניים
שונים. בתקופה ההלניסטית (אחרי מות אלכסנדר הגדול), הפך החיקוי
של שירי אנקראון לאופנה. בשירים אלה נוצרה הדמות של אנקראון
הזקן, שהוא מבוסם ומאוהב
|
תוך קריאות לעג החלו אחיו לחבות בראשו בכפות עץ שבידיהם.
"הפסיקו מיד! מה אתם עושים למושון המסכן?" קרא אביהם.
"אנו מנסים להכניס לו קצת שכל, שאלוהים שכח לתת לו! ענו לו
בעליצות.
"טועים אתם ילדים", ענה להם האב, "אלוהים נתן לו שכל, כמו
לכולם, אלא שהוא פשוט
|
"אמא, איך את מדברת לאורח שלנו?" קראה בקול נרגז פרלה.
"לא דבר, גבירתי הצעירה והנאה. בחפץ לב אגלה לגבירתי הנכבדה,
לשם מה אני זקוק לבגדים ישנים ומשומשים, אבל זה סיפור ארוך
ובהזדמנות הבאה אספר לכם בחפץ לב, מה היא התועלת מהבגדים
שלי."
|
כאשר למחרת בבוקר לא ענה הפרופסור לדפיקות של ג'וספה, נכנס בעל
אכסניה, אחוז חשש רציני, לחדרו ומצא אותו שרוע בבגדיו על
מיטתו, אבל על השולחן מצא חבילה מסודרת של מודעות, שהוא העתיק
במשך לילה שלם. ג'וספה לא העיר את הישן, נטל את החבילה, הלך
למטבח
|
"את מצחיקה אותי ל'אינקון. יש פה מישהו בין הלקוחות הקבועים,
שהמדם לא מכירה אותו?"
"אז הם באו פשוט להשפיל אותנו, כמו אז... את זוכרת?"
" להשפיל ? הם מסוגלים להשפיל אותנו? איך? מה יכול עוד יותר
להשפיל אותנו מה'בורדל', שאנו נמצאים ? ירביצו לנו, יהרגו?
|
שטיינברג, סטיריקן אידי, אמנם הצליח לשכנע את המו"ל להשקיע
בספריו יותר ממיליון שקלים, וכאשר סוף-סוף יצאו הספרים
מהכריכייה, אחרי שהעטיפות שהבריקו ב"פולימר" משכו כל עין -
קיבל חנניה רייכמן התקפת לב שנייה.
|
שהרשו רק לאיש או לזוג לעבור, כשעיניהם מתבוננות היטב בעוברים
ורוביהם מוכנים בכל רגע לפגוע בחשוד, שהם חיפשו. כל איש, אף
אישה נצטווו לגלות את פניהם. כשהגיע תורה של תמרה, סירבה
תחילה ובנה הסביר להם שאמו אף פעם לא גילתה את פניה לפני בן
אדם זר
|
ערב המבחן הסופי של כיתת בני מעמד המקופח והנחות בעיני בני
המעמד המשכיל, הפך להפתעת כל המשתתפים בו לאירוע תרבותי רב
רושם, שימים רבים דיברו עליו לא רק בכיכרות העיר, אלא בחוגים
האינטלקטואלים. זה היה הניצחון המוחלט של הבורים והעם-ארצים
|
" במקרה כזה", הסביר לי הטבח, כשארשת פניו רצינית מאוד, "עליך
מיד לצלול לתוך הים, כדי לא להניח לסיר לרדת לקרקעית הים. סיר
נחושת הוא יקר מאוד והוראות הקברניט הן חמורות מאוד. מתקבל על
הדעת, שהקודם לא היה צוללן מוצלח ופשוט טבע.
|
דפיקות חזקות ונמרצות בדלת חדרו העירו אותו מתרדמה שנפלה עליו
. הוא קרא בקול עדיין רדום: "מי זה ?" בתשובה נשמע קול שונה
מזה של מדלנה:
"יאהודה! (לא רב יהודי!) האם אתה מרגיש לא טוב? כבר שלוש
פעמים דפקתי ולט הייתה תשובה. אבא מזמין אותך לשיעור."
|
"אדון אריה! זה אני ברוך מ"ג'סי כהן"! מה דעתך, שתעצור בחניון
הבא, מאה מטר מימין. נוכל שם לשתות כוס קפה ולשוחח קצת על מה
שעבר. הקפה הוא על חשבוני."
"שלום ברוך השם!" קראתי, "מודה, שלא הכרתי אותך."
"ברוך השמי, אז מה? אז מה? אני נוסע בעקבותיך או שאתה בעקבות
|
"יהודי! יהודי! הכוהו! הכוהו! יהודי!!"
צריחותיה הרמות, שעוררו תשומת לב של כמה עוברים ושבים, הפסיקו
את מדידתם של התלמידים. הם נעמדו במקום, כאילו הוכו ברעם,
נדהמים, מבוהלים. עוד בהיותם ילדים קטנים ידעו היטב, מה פירוש
צריחות הציפור, שהוריהם קראו לה בשם מוזר
|
לפי הוראת הקיסר נמסרה לרשות הרבי מרכבה מפוארת וכל הנאספים,
שעמדו עדיין כאילו היו מהופנטים, יכלו לראות איך הרבי היהודי
עולה למרכבה המוזהבת ויחד עם נכבדי החצר דוהר לטירה הקיסרית
בהרדצ'ין.
|
לאחר שלא רייזלה ולא הרבי טרחו לבדוק, האם הגולם נמצא בבית,
נמצא לראשונה הגולם חופשי, הפועל על דעת עצמו, בהתאם לתפקידו,
חסר כל איסורים ומלא מרץ למלא את התפקיד, שלמענו נוצר. הגשם
הטורדני, שגירש כל מי שעלול היה להפריע לו לבתים, לא הפריע לו.
הנוזל ששטף אותו,
|
מזג האוויר ביום ראשון, שהתנודד במשך השבוע בין המעונן והגשום,
התבהר לפתע והשמש, כאילו מבוישת הציצה בין העננים. לא היה איש
מבני רובע העניים, שבמשך שבוע ארוך נאנק תחת עול הפרנסה.
|
אם המבוגרים קיבלו את הצעתו של ה'אדווקאט' לחכות בסבלנות ליום,
בו הגולם יקום על יוצרו ואז יאלץ הרבי להשמיד אותו, לא היו
הצעירים מוכנים לחכות לנקמה על המפלצת המטומטמת, שהציפה את
בתי הנוצרים. לנערים לא הייתה סבלנות לחכות ועליהם היה לפעול
ובמהירות. ברור שהמתס
|
מצמרת העץ הגבוה, שצמח לא הרחק מהנהר, נשמעו שתי קריאות
העורב: "קרא! קרא!" כעבור זמן קצר נשמעה שוב הקריאה הכפולה:
"קרא! קרא!"
"זה סימן" קרא פראניק. הם באים שניהם: הגולם והנערה. חברה,
להסתדר מהר."
|
מהרגע שעברנו את המחסום לפאקיסטן, רוכזנו מיד בקבוצות גדולות
והשוטרים העבירו אותנו למחנה הענקי, בו סדרנים חמורי סבר סידרו
אותנו בתוך ים האוהלים. יש לציין שעל יריעת כל אוהל רשום היה
במספר גדול ובולט מספר המחנה ועל ידו מספר האוהל, שכל מי שידע
לקרוא את שפת
|
"אתה יודע כמה זמן זה ייקח לי? שנים! וזאת אינני יכול להרשות
לעצמי!"
"אנחנו נעזור לך!"
"מי זה 'אנחנו' ?"
"אחי ואני!"
"רגע, מיהו אחיך? פרופסור?"
"מה פתאום. זהו פראנציסקו, שלמד אצלך במחזור הראשון. נאסוף את
כל המחברות של התלמידים מהמחזור הראשון עד עכשיו
|
עד מתי תקשיבו לאיש הזקן ?
האם כמו כבשים את צווארנו למאכלת ניתן?
האם בשקט את הרוצח נפגוש
וכל איש שיישחט יהיה לקדוש ?
האם דמכם לא זועק: נ ק ם!
שן תחת שן! דם תחת דם!
פליט: ומי שמך אישי כה לדבר ?
אחר: פיו חוצב להבות!
אישה: וגופו כשל נמר..
פליטה א:ה
|
|
|
אני רטובה
אחת שנרטבה
מהגשם וצריכה
ויברטור |
|
