למרות הויכוחים האין סופיים עם יעל אחותי על אם אני אקריח או
שאהיה בעל אותו קו שיער כמו של אבא, הגעתי בבוקר יום שישי
למיקי. כבר שנים שאני מסתפר אצלו ועם הכניסה מיקי מפסיק לרגע
לספר מישהו ואנחנו מחליפים אגרוף ידידותי שלי למרפק המושט שלו.
רבע שעה לאחר מכן אני כבר יושב לידו, חפוף.
- "אז מה עושים היום, אסף?"
- "כרגיל, קצר בצדדים, קצת פחות למעלה."
- "אתה מוכן לגוון יום אחד? למה שלא תעשה גוונים?"
- "נראה לך?"
- "למה לא, בלונדיני מאוד יתאים לך."
- "אני כבר מעדיף להאריך שיער שוב", אמרתי במעין איום.
- "רק לא זה", מחזיר לי מיקי במבט משועשע. "עם איזה תלתלים
הגעת להסתפר אז", הוא מתחיל לצחוק ושולח אותי למחוזות אחרים.
- "אתה כזה כוסית!"
- "אני? כוסית? למה? מה עשיתי?"
- "כי אתה כוסית. מה אכפת לי איך אתה נראה היום. השיער שלי
כזה, השיער שלי כך", היא הקניטה בחזרה. משנה את קולה לשל זקנה
יקית.
- "מה את רוצה, שאני אגיע מג'וייף?"
- "אתה פשוט כוסית. אני לא מאמינה שאתה כבר הכוסית השלישית
שאני פוגשת בתקופה האחרונה."
- "את מוכנה להפסיק עם זה? "
- "מה, עם זה שאתה כוסית? מותק, אתה לא סתם כוסית, אתה כוסית
במחזור."
אמא שלך כוסית במחזור. מה סך הכל אמרתי, שאני רוצה להסתפר לפני
הדייט הראשון שלנו? אני שונא כשהשיער שלי מגיע לאורך הזה
והתלתלים מתחילים להרים ראש. היא כבר ראתה את השיער שלי אתמול,
כשהיא התחילה איתי בתחנת האוטובוס. היא אפילו טענה בשיחת
הטלפון באותו הערב שיש לו אלמנטים ערסיים, מה שלא הפריע לי
לדמיין אז ועכשיו, את החיוך המדהים שלה נמתח לכל אורך הפנים
היפות האלו.
- "רק בגלל מה שאמרת על המחזור את לא מקבלת היום", הוספתי תוך
משיכת אף מדומה.
- "אתה פשוט מקרה אבוד", היא צחקקה בצד השני, "אמרו לך כבר
שאתה דפוק?"
- "כן, גם למדתי להשלים עם זה במהלך השנים", השבתי תוך כדי
אנחה קלה של השתתפות בצער.
- "אז מה, יא כוסית, אתה מסתפר בשבילי?" קולה הפך להיות סקסי
להחריד.
- " לא, זה בכל מקרה היה מתוכנן להיום", שיקרתי תוך כדי ניסיון
להישמע אדיש.
- " אל תסתפר, אני אוהבת שיער שאפשר להעביר בו ידיים", היא
המשיכה בקול סקסי ונמוך. קול מהסוג שגורם לך לחשוב דברים
מסויימים ולהעלות את לחץ הדם בגוף.
- "אני אחשוב על זה, למרות שאני בספק, אחרי כל הקטע עם זה שאני
כוסית".
- "הנה, אתה רואה על מה אני מדברת? רק אמרתי לך משהו ואתה
נלחץ. מה שיפה בכל זה, הוא שאתה מוכיח את כל מה שאמרתי, בכל
פעם מחדש. אתה בטח כבר בילית שלוש שעות מול המראה בלסדר את
השיער שלך ולראות איך הוא מרגיש. אני לא אתפלא גם אם כוסית
כמוך לובשת רק בגדים שהם מותגים".
אאוץ'. זה נחת בבום והשאיר אותי בהלם, מגמגם לעצמי: אני?
מותגים? מעצבים? על מה היא מדברת? אני פשוט שלוך. לך תסביר לה
שהמותג היחידי שיש עליי היא מסגרת המשקפיים שלי, ושגם את זה
גיליתי במקרה חודשיים אחרי שקניתי אותם. מי חשב בכלל שפולו של
רלף לורן יופיע גם בתור מסגרת למשקפיים?
- "כוסית, כוסית, אבל זה לא מנע ממך להפשיט אותי בעיניים שלך
אתמול".
- "אני רואה שיש לנו כאן עיסוק עודף בנרקסיזם".
- "ברור, גם את היית עושה את זה אם היה לך תחת סקסי כמו שלי",
עניתי במהירות.
- "אז מה, אני לא מספיק יפה או סקסית בשבילך?" התגובה המהירה
שלה מחקה את החיוך מעל פניי.
שיט! נפלת חזק, תחשוב, תחשוב מהר, כדאי שתצא מזה מהר לפני שאתה
טובע. אני והפה הגדול שלי.
- "לא, לא אמרתי שאת לא יפה או סקסית. פשוט ציינתי את העובדה
שהתחת שלי יותר סקסי משלך". או קיי, חצי יצאתי מזה, מה עושים
עכשיו?
- "אז מה אתה כן אוהב בי?" הקול הסקסי חזר להכות בפתאומיות. מה
קורה כאן, היא מוותרת? היא לא מפשיטה לי את העור על הדבר הזה?
-"היא אמרה לך מה?" ניר נקרע מצחוק בקו השני.
- "כן, כן, מזעזע נכון?" אמרתי בקול עייף, תוך כדי זה שאני
מדמיין את החבר'ה צוחקים עליי בשנתיים הקרובות.
- "אחי, הבחורה הזו גדולה מהחיים." הוא ממשיך לצחוק ואני כבר
מדמיין אותם קונים לי סט איפור של אסתי לאודר ליום ההולדת הבא,
בשביל הבדיחה.
- "אז מה, אני כוסית?" שאלתי בייאוש.
- " אתה? כוסית? לא. אבל אתה כוסון." קולות צחוק נשמעו שוב
מעברו השני של הקו.
- "אני אזכור את זה בפעם הבאה שתתעורר עם חשק באמצע הלילה",
הגבתי בחיוך.
- "אז אתה הולך להסתפר, מותק?" הוא מקניט, לא מודע למחשבות
הרצח שעולות שוב בראשי.
- "לא, היא די ביקשה שאני לא אסתפר והשיער שלי לא עד כדי כך
גרוע".
- "היא צודקת, אתה אשכרה כוסית. היא התחילה איתך, אתה חושב
שאכפת לה מהשיער שלך? יאללה צא איתה כבר ותגיד לי איך היה".
- "אתה לא יישן מספיק?" מיקי העיר אותי שוב מחלומות בהקיץ.
- "עבדתי עד מאוחר", שיקרתי. הרי למה הוא צריך לדעת את זה? היא
כבר סיפור ישן שלא דיברנו עליו לפחות שנתיים. שילמתי למיקי
ויצאתי ברגל לכיוון תחנת האוטובוס. הפעם בכיוון הנגדי לזאת
שנפגשנו בה לפני שלוש שנים. ההבדל הוא היעד, הפעם אני נוסע
לדירה שרינת ואני שוכרים.
כשהגעתי לדירה, רינת כבר חזרה מהעבודה.
- "איך היה במרכז העיר?" היא שואלת, מנשקת אותי קלות בשפתיים.
- "בסדר, מיקי מוסר לך ד"ש".
- "איזה מתוק, גם סיפר אותך יפה, כמו שאני אוהבת. אין לי מושג
מה הלילך הזאת חשבה כשהיא הכריחה אותך להאריך שיער".
- "היא לא הכריחה, זה פשוט קרה." אמרתי, מעביר לעצמי את הידיים
בשיער. בדיוק באותה הצורה שהיא הייתה מעבירה את הידיים שלה.
"זה פשוט קרה".
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.