|
"הם באמת לבנים."
"אמרתי לך."
"זה מוזר." זרמים חלפו לרגע בגופי.
"כן."
"את באמת מאמינה להם?"
"אני חושבת שאני מתחילה..."
"להאמין?" הוא הצמיד אותי לאחד העצים.
"אל תצחק עליי."
|
מוציא את קופסת המשקפיים מהתיק. אמנם המספר שלי מאוד קטן, אבל
בכל זאת אני אלבש אותם היום. אני מוציא את המשקפיים מהקופסה
ומנקה אותם בחתיכת הבד הירוק שקיבלתי איתם. אני קם עכשיו
מהמיטה, מסוחרר מליל אמש, ניגש לטלוויזיה ומוריד ממנה את חבילת
ניירות הגלגול...
|
המסדרון היה חשוך ואורות הפלואורסנט המהבהבים בדרך לחדר הרחצה
העבירו בי תחושת פחד מימי ילדותי, זמנים שבהם עדיין הייתי מפחד
מהחושך.
הניתוח יתחיל בעוד כמה דקות.
|
מכונית אחת צפצפה בקולי קולות.
"מה יש לה?" התחילה שוב אמא שלי, "זה רמזור אדום."
"אולי היא מנסה להגיד לנו משהו?" עניתי, "אולי יש לנו פנצ'ר
בגלגל ובגלל זה האוטו נוטה ימינה?"
"אל תדבר שטויות!" פצחה, "מכוניות מצפצפות בגלל ש... טוב, הן
פשוט אוהבות את זה."
|
הכל התחיל כששמעתי ממקור יודע דבר על הופעה של פרינס בארץ.
בעצם, הכל התחיל כשהבנתי סופית שאני אוהב את פרינס והפסקתי
להתבייש בזה.
|
שירה קנתה היום דג קרב.
סגול ויפה בתוך כוס קטנה עם גרגירים ורודים בקרקעית.
|
נטעים של חצילים שתלתי בגינתי,
כדי לשפר את יכולות בישולי
ולענג את חכי במטעמי ילדותי.
|
פעם אחת כמעט ולא הצלחתי לתפוס אותך.
אבל עכשיו את שלי.
ובגדול!
|
שוב אתה חוזר
הכל צף לו בחזרה
כמו חבל בנג'י שנקרע.
|
"אל תיקח ללב"
אבל מדברים עלי מאחורי הגב,
איך אפשר שלא לקחת ללב?
|
והנה שוב מבטך החתולי,
חיוך חסר קול
וכל חסר משמעות
|
המצאתי משחק חדש,
אתה מקשיב?
תקשיב;
לוקחים ממני בדיקת דם
|
מתוך הבדידות אני בוחר
להתאהב בך.
|
אני רוצה להתאבד
כדי לראות
|
זבל נפלאות חיי יוצא כעננים בליל סערה,
על בתי מוריד הוא שלג,
אך על ביתכם מוריד הוא ברד.
|
החלק השני בסדרת השירים "משחק חדש"
|
בא לי לכתוב עוד שיר
כי כל כך כואב לי עכשיו.
|
לוחץ בכוח את שפופרות הצבעים
מרוקן את תוכן חלקי חיי
כצבעי שמן על פלטת עץ נקייה.
פעם צייר, פעם נגן ועכשיו סופר
|
התקווה להגיע לגיהנום
היא הדחף שלנו להמשיך ולמתוח את עצבינו.
|
לעת ערעור המחלוקת בין
ימים טובים ל
ימים רעים
קיבלתי במתנה פסיכיאטר חורף.
|
היא אומרת שצריך לכסות את כל כולך בצמר גפן
כדי שלא יפגעו בך, ילד מסכן.
הן עוזרות לפעמים,
הרעידות
|
עכשיו,
כשכולכם כבר עזבתם.
איפה אני?
|
השפיות עולה ומתנפחת כבלון יום-הולדת
חלקלק ויציב כעצמות גופי
קטנטן ופרוותי כשדון טזמני המסתיר שיני תער.
|
אתם תמשיכו לשקר
כדי לברוח ממני.
|
בין זה שלוקח
לאדם
ישותו של מלאך
|
כמה התגעגעתי
לאותם
רגעי שנאה עצמית.
|
תמונה רחבה: חדר גדול עם תקרה גבוהה. תאורה פלורסנטית חזקה.
נראית דלת כניסה לחדר צדדי, על הדלת רשום בדף מצולם באותיות
גדולות וברורות 'במקרה של אובדן המספר או במקרה של פרט נעדר יש
לפנות מיד למזכירות.' הרצפה לא נראת בצילום, רק התקרה, הקיר
והדלת.
|
תוכנית המקבלת מבנה נתונים מופשט "קוף" ועץ בינארי "עץ"
התוכנית תשעשע את הקוראים החנונים ותרגורם לנורמאלים להרים גבה
לגבהים היסטרים! הפעולה תחזיר"אמת" אם הקוף הגיע לראש העץ
ו"שקר" אחרת.
|
אני מתוודה בפנייך ואת מקווצ'צ'ת לי תמוח.
זה כייף לשחק לי בדם. אני יודע, גם אני נוהג לעשות את זה.
אני מספר לך, אני חושב שאת מבינה אותי.
את לא.
|
נפלת,
וזה היה כול כך מצחיק עד שלא יכולתי
להתאפק מלדפוק לעצמי כדור בראש,
|
כשחושבים על זה, אין לאף אחד מושג מהו זמן.
האם אפשר להוכיח במאה אחוזים שיש עבר? או שיהיה עתיד? ואיפה
לעזאזל הוא הווה?
כדי להבין מהו זמן יש להבין, דבר ראשון, איפה אנחנו טועים
בנוגע אליו.
|
המת (כעבור שהייה קצרה): למה היא בוכה? מצחיקונת! אף פעם לא
אהבה אותי, כל הבגידות האלו זכורות לי כאילו היו אתמול, בעצם,
חלקן באמת היו אתמול. טוב, מה אני אמור לעשות? היא לא משהו
במיטה ובנוסף היא לא אהבה אותי, אז כמובן שאבגוד בה! מה היא
חשבה לעצמה?
|
מר מחזאי: על מה אתם מדברים?
|
מג'יסטה: הערב אתה יכול, ד"ר זאוס?
ד"ר זאוס: (מתלבט) לא.
|
סדרת תמונות לשיעור של רם ברכה בנושא "בית"
|
תמונות תקריב של חיפושית (בהשראתו של אלון קירה - אליל נוער -
)
|
טוב, הצילום הזה הוא גם מהמשלחת שלי לאיטליה.
פה רואים שתי איטלקיות טיפוסיות עומדות מול חלון טיפוסי בבית
טיפוסי בעיירה טיפוסית במרכז איטליה ומרכלות על כול העולם,
|
צילום של העיירה מרינו שבאיטליה
|
תמונות של הפרח 'דם המכבים'
|
המרכז הקהילתי לבריאות הנפש על שם ד'ר אריה ירוס
|
"ברכים הבאים למזרחי טפחות מייד נתפנה"
|
הנה משהו שאולי ישאיר בכם טעם לעוד.
|
אל הארכיון האישי (52 יצירות מאורכבות)
|
|
"מי אמר חזיות
ולא קיבל?"
אילנה מרחמת על
נשים עם חזה
גדול |
|
