אני יש לי מודעות חברתית מאוד חזקה. אני תמיד בעד כל מיני
דברים חברתיים שעושים בארץ, ובכלל אני מאוד בעד הקטע החברתי.
הבעיה של הקטע החברתי זה הפמיניניניסטיות. אתם רואים שיש את
המילה סטיות בסוף של הפמיניניניסטיות? זה לא במקרה בכלל בכלל.
אני לא מבין מה הקטע שלהן. הולכות, מפגינות, מנסות לשבור את
התקרה מהזכוכית. אני אם הייתי מוצא תקרה מזכוכית הייתי לוקח
לשים אותה בבית במקום לשבור אותה. מה יש להן אלה? כל הזמן הן
מדברות על שיוויון. אני חושב שאם יהיה להן שיוויון הן רק
יפסידו מזה, לא ככה? הנשים זה העם שתמיד יש לו שליטה, תמיד הן
מצליחות לעשות מה שהן רוצות, תמיד הן עושות לנו שנסכים על כל
דבר שיש להן בראש, רוצות לנהוג? נוהגות, רוצות לרוץ לכנסת?
רצות, רוצות למצוץ? מוצצות, הכל אנחנו מסכימים להן. קחו לדוגמא
את שלי, היא הכל אני מסכים לה, למה שאני כבר יודע שלא כל אחת
יודעת ככה להתיחס יפה לאיש שלה, יש כאלה אתה צריך לעבוד הרבה
זמן עד שהן קולטות. פעם הייתי עם מישהי, רחלי קראו אותה, זה
היה כשהייתי בצבא, והיא היתה מה זה עדינת נפש, ממש סיכה בעמוד
שידרה של האומה. היתה פותחת רגליים ומחכה. לא הסכימה לעשות
קפה, לא דיאטה, לא אוראלי אנאלי שלישיות , רק רצתה לעשות מה
שהיא רוצה. חודש וחצי החזקתי אותה בנשקייה בבסיס, לא הבאתי לה
לצאת, היתה משתינה בסיר כמו הילדים הקטנים, הייתי עושה לה
מקלחת בדלי, חודש וחצי , עד שלמדה להתנהג כמו שצריך. אחרי כמה
חודשים היא התחתנה עם המפקד בסיס, כאב לי הלב על כל העבודה
שהשקעתי בלהביא אותה למצב חיובי. שלי לעומת זאת היא
פמיניניניסטית אמיתית. אבל מה, מציאותית. היא יודעת שיותר טוב
ממני אין לה בשוק אז היא משגיחה שאני אשמור שהיא לא תלך. לפני
יומיים הייתי עצבני מהשידורים של ערוץ שלושים וארבע, זה של
האופנה, למה פתאום הביאו דוגמנות של גברים, ואני בדיוק הייתי
מסתכל על הדוגמניות ונותן לשלי למצוץ, קיבלתי ישר לחץ בראש
מההומופוביות שיש אצלי, אז שלי ישר הביאה יניקה, הכניסה הכל עד
הסוף ולא עזבה עד שכמעט נהיתה כחולה מרוב החנקות. אתם מבינים?
היא יודעת שאם אני אהיה עצבני אז בסוף אני לא אסכים לה למצוץ,
והיא, כמו שכבר אמרתי פמיניניניסטית, רצתה לנהוג, עשיתי לה
שעור בנהיגה, רצתה לרוץ לכנסת, נתתי לה לרוץ מהקסטל אחרי האוטו
עד שהגענו לכנסת, רצתה למצוץ, תמיד אני עושה לה הטובה הזאת
ומסכים לה. היא שומרת על מה שיש לה, לא כמו הפמינינינסטיות,
אלה עם הסטיות שהביאו לי אבנים על התקרת זכוכית החדשה.




החבר של שלי.
21 באוגוסט, 2001.




ואתם לא נגד מוזיקה מזרחית תכף תגידו - המשך

http://stage.co.il/story.html?story=41703