[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








זו אינה עדיין אינה גירסת היצירה המעודכנת באתר - העדכון בעוד מספר דקות
בינואר 2001, שלחתי פנייה אל ד"ר יואב בן-דב, היסטוריון למדעי
הפיזיקה, ויש לו גם אתר אינטרנט:
http://www.bendov.info/index.html

מה שאני הולך לצרף כאן, זה נוסח לפנייה מאוד ארוכה (כי גם
לפנייה מצורפים עוד קבצים - כפי שתראו להלן). אני יכול להמליץ
שתקראו את הכל גם אם הדבר ייקח כמה ימים...
ומאידך, אני יכול להמליץ עד מחר... זה תלוי ב"קונטקסט" בו
תאוכלס הודעתי... הדבר תלוי בכם ובשיפוטכם.

נוסח הפנייה במלואה:

כשהתחלתי במחשבה לכתוב לך, לפנות אליך, אחז בי פחד כזה,
רתיעה... לפנות לאיש מדע עם מבנה מוח ספקן, זה לא דבר קל,
מבחינתי. קראתי קודם כמה מהמאמרים פרי עטך, עם עוד ראיונות
שערכת עם מדענים, ולהגיד לך את האמת, זה תרם רק לתסמונת העלייה
בדופק, לפחד, לרתיעה שאחזו בי...
רק רגע, דוקטור! לא להזמין מגן דוד, נרגעתי בינתיים. סיימתי
קריאת תגובתך על מאמרו של אליה ליבוביץ. זה נתן לי עידוד, אני
מודה.

שמי אלברט שבות, נכון להיום אני חי בפנמה. יהודי, לא דתי.
איך הגעתי אליך? לא, אינני חוקר, גם לא סטודנט... איש עסקים
אני, שכן קורא כשמזדמן מאמרים "ואפילו" מדעיים, אך הדוחק
הכלכלי והעסקי לא משאיר הרבה זמן לזה...
מנוע החיפוש המשולב של (סטארט) והסקרנות לראות מה ניתן לראות
תחת שמי המלא באותו מנוע, הביאוני לאתרך. (פתחתי דווקא אותו,
כי אשתי ממשפחת בן דב, שוב הסקרנות אשמה בכל...)

ד"ר יואב,
כשאני קורא את המאמר שכתבת על הניסיונות להבין את התיאוריה
המוזרה של תורת הקוואנטים, על התיאוריה (גם המוזרה) של העולמות
המרובים ו"המסעות בזמן" כתיאוריה-בת שבאה בעקבותיה - ואני מודע
לזאת שהמאמרים שכתבת על אלו ואחרים אין משמעותם שאתה מאמין
בתיאוריות אלו, אם-כי אני מבין מזה, שהרבה מדענים בעלי שם
ובעלי מוח ספקני, שמצוידים בתעודה לבריאות נפשית סבירה, כן
האמינו בתיאוריות מעין אלו, וגם מי שהוציאו את התיאוריות הללו
לאוויר העולם הם מגזע בריא (נפשית) עם תעודות ואף עם תרומות
רבות-משמעת לאנושות.

אין לי ברירה, ד"ר יואב, אלא להכריז על מדענים אלה כאנשים
מאמינים, שמצויות בהם כל התכונות המאפיינות של איש מאמין
(באלוהים למשל). הרי האמונה שלהם באלוהים (תורת הקוואנטים,
העולמות המרובים...) לא באה אך מברירת המחדל, דהיינו אין אלא
להאמין באלוהים כי אין מתחרה אחר על הכיסא הזה, אלא גם בהגיון
(הבריא מבחינתם) שתומך בתורתם ועומד מאחוריה.
יחסי גומלין אלה בין ההיגיון שתומך בתורה (תורתם) לבין התורה
שממנה נגזר אותו ההיגיון, הוא אותו יחס גומלין שווה בין מאמין
לבורא שמאמין בו ("הבורא" כמונח תיאורטי); הרי מה היא הבעיה של
הדתיים שמאמינים בקיום אלוהים אם לא קיום אלוהים עצמו, ומה היא
בעייתו הממשית של הוגה תורת הקוואנטים ואפילו האבולוציה אם לא
תורתו אמונתו עצמה! תן לי לעזאזל הוכחה מדעית על קיום אלוהים
בחדר מעבדה, תן לי את ההוכחה החותכת של האבולוציה של
הקוונטים.
ברמת האמונה, ד"ר יואב, הרי ישנו דמיון מדויק להפליא, אולם
במאבק על זכות ההישרדות, המאבק הוא לא שווה בין שווה. המאבק
הוא לא צודק ולא הוגן. אין מי שיטען כנגד שרדינגר, נוימן, אברט
או דרווין שהם מושפעים מדעות קדומות, או מאמונות בלתי מבוססות
בעליל, אך בנדיבות כזו, בטיפ הזה, לא זוכה המאמין (בקיומו של
בורא).
המאמין האחרון שנזכר לעיל, כבר מתחיל מנקודת שפל זו, לעומת
המאמינים (האחרים) שנהנים מנקודות-זכות התחלתיות אלו שמורעפות
עליהם בשפע.

כלומר, במילים פשוטות, מילים שלי, אין מי שיישב על התחת ויחקור
מדעית את עובדת קיום אלוהים, אך היפוכה (העובדה) כן נחקר. עד
לעייפה. אכן תורת הדילוגים בתנ"ך נחקרה (אולי גם מדעית), אולם
לא מעבר לזה. לא היה ניסיון ממשי לחקור, למשל, האם תיאורית
קיום אלוהים תוכל לחיות בצד תיאוריות אחרות או תוכל לתמוך בהן
אולי. כן, היו שמות מוכרים ומכובדים בהיסטוריה האנושית שעסקו
בתחום (קיום אלוהים) כמו הרמב"ם, ויש מי שיראו בו כמדען, אולם
עיסוקו זה לעניות דעתי לא עבר את הרמה הפילוסופית לגבי ההשקפה
של האמונה, כנושא מדעי גרידא.

ד"ר בן דב, אני מנסה לאמץ מילים גדולות למען הפנייה הזאת. כן,
אני מנסה לגייס את כל הידע שיש לי, והוא מועט בוודאי, אין צורך
בהוכחה... אך כן יש לי משהו להגיד. דבריי הם לא על שום מה.
במקרה ולא במקרה הגעתי היום אליך, ה-22 בינואר 2002. אתה, ד"ר
יואב בן דב, שותף למשחק שאני הולך לספר לך עליו. תרצה או לא!
(כן, אני מבחין בשינוי הדרמטי ברוח הטקסט ומאפייניו... ומנסה
גם מכאן להיות שפוי, מנסה בכל כוחי, ד"ר יואב, האמן לי.)

ד"ר יואב. ניסיתי פעם להתעמק ביקום בשאלה הזו, והגעתי למסקנה.
הדרך שהעמדתי לרשותי ולהנאתי הייתה הפשטות. והמסקנה שהגעתי
אליה היא, שאם אין ולא יכולה להיות גדר ליקום, אין ולא יכולה
להיות הגדרה ליקום. ומכאן הדרך קצרה למסקנה שמערערת את עצם
קיום אלוהים, הבורא ליקום המוגדר. עם זאת המשכתי בקידוש ביום
שבת... והשקידה על חינוך ילדיי בדרך המסורתית והיהודית לה
זכיתי מהוריי. אני זוכר החלטה שקיבלתי מלפני שנים מספר, להניח
תפילין מדי יום, למען שילדיי ייחשפו לאותה תמונה חינוכית לה
נחשפתי אני בביתי. וכך אולי גם עבדתי על עצמי... כי נשאר בי חן
וחום, בפינה מסוימת, לאמונה היהודית ולחום שמשתחרר ממנה. זה
סוד מה שאני מספר לך, אל תספר לאף אחד...

ועוד סוד אגלה לך, אך לא רק לך "סיפרתי". בני משפחתי וקרוביי
הם היחידים שהסתרתי זאת (להלן) מהם.

ד"ר יואב. לפני כשנה ישבתי וכתבתי מכתב. אין לנמען ולי שום
קשר. תוכן המכתב יצא מתוכי, היה כן. הוא שיקף אותי ואף את
לבטיי. ביקשתי בו לצאת מנקודת הנחה שאלוהים קיים, כי רציתי
להאמין בזאת, ובינינו - גם טוב לי עם זה... (בתור הרגשה).
את המכתב הפניתי לרב עובדיה יוסף, ויכולתי להפנות במקביל אל כל
כתובת אחרת... הכתובת לא יכלה לשנות את תוכן המכתב. ועד כאן,
מודע לזאת, העניין מעייף את אוזניך ועיניך כאחד, אולם יש לי
תשובה לעייפות, אם תרצה פיצוי...

ד"ר בן דב, שאלה:
נניח שיש לנו אלקטרון אחד ושתי קופסאות. ואנו יודעים שהאלקטרון
איננו נמצא בשום מקום מחוץ להן. עד כאן הציטוט... שאלתי היא:
אם פותחים לנגד עיניך את שתי הקופסאות, ואתה רואה במו עיניך את
האלקטרון בכל אחת מהקופסאות בנפרד, דבר מוזר בפני עצמו אך
מישהו לפנינו האמין וכמעט הזהיר שהדבר יכול לקרות, מה תגיד, אם
כן, נוכח מראה כזה, ד"ר בן דב? נוכח עוצמת ניסיון כזה?
יורשה לי להניח, שנוכח דבר כזה, ולפני שתצא בכל הצהרה לגילוי
קיומי-מדעי זה, תצבוט קודם את ידך וחזק, לדעת שאתה במציאות.
ואחר כך יבוא כל השאר.

כן, מה שהזכרתי היה פרובוקציה להעיר את הדמיון שלך, ולא עברתי
בזאת שום חטא, ד"ר יואב, כי אני התנסיתי בעוצמת "הדבר" ורציתי
לצייר לך את העוצמה. בפרופורציה.

ד"ר יואב,
בעקבות המכתב (לרב עובדיה) שכתבתי, ויש להדגיש שוב שהיה מכתב
תמים, גם מבחינתי - הכותב, קרו דברים מוזרים מעבר להבנתי,
דברים באותה עוצמה שציירתי לעיל, דברים שהיה לי קשה אישית
לחשוב עליהם עם עצמי, או, על אחת כמה וכמה, להוציאם החוצה...
אגלה לך דבר אחד מתוכם, קח אותו כתשלום על החשבון... וזה קשור
בך אישית, ד"ר בן דב, וזה אייטם בפני עצמו שאבקש לחגוג עליו.

להבנת ה"אייטם" ובכלל, עלי להגדיר מספר אלמנטים:
המכתב: שכתבתי לרב עובדיה במאי שעבר.
הבעיה: שהמכתב יגיע בצורה זו או אחרת לידי הנמען (לא הצלחתי
בדבר, אפילו בהתערבות צד שלישי, ועשירי...).
ניסוי: נואש שהמכתב יגיע אל נמענו כבר לעזאזל!
אני: כפי שתיארתי את עצמי לעיל, ושום דבר לא השתנה, בעקבות
הדברים המוזרים...
הדברים המוזרים: קורים בכל פעם שאני מבקש להניח לסיפור /
ל"בעיה". ולמען הדיוק, בדיוק ברגע שאני מחליט, סופית, להניח
ל"ניסיונותיי" בשליחת המכתב אל נמענו (הרב עובדיה), הן
בניסיונות ישירים, הן ע"י אנשים ישירים שיש להם קשר ישיר לרב
והן בעקיפין ע"י אנשים אחרים.
דוגמה: (וכאן אני נוגע באייטם שקשור בך, ד"ר בן דב):

אתמול בלילה בביתי, החלטתי סופית שזהו זה. אני יורד מהעניין.
היום, אני פותח בבוקר את האינטרנט, עם פתיחת המשרד (יש לי
בפנמה עסק לתכשיטים), ואני פותח (ספונטנית) את מנוע החיפוש של
"סטארט" בלי שום מטרה לשמה (ניסיון להקליד את השם שלי), וכתובת
האתר שלך מופיעה, עם אחרות, אולם אני מחליט לפתוח דווקא את
כתובת האתר שלך בגלל השם (אשתי בן דב), מעיין במאמרים ונולד
המכתב הזה. ואני יכול בוודאי לקרוא לו כעוד "ניסוי", כי בסיום
הפנייה הזו, אני עומד לבקש לבדוק איתך, וברשותך, דבר שקשור
ב"ניסוי", ולדעתי, גם יתרום לו.

את הסיפור במלואו סיפרתי באתר "ספידי" בפורום אקטואליה,
שהוזמנתי אליו במקרה (ולא הזמנתי את עצמי - חשוב לציין), וכך
העברתי את הסיפור בתשלומים, ובהודעות יומיות, וסיימתי אותו
למרות הודעות הקנטה מנגד, שהשפיעו עלי קשות...
ד"ר יואב, אני שם את אותן ההודעות ב"ספידי" לפי סדרן, באופן
מסודר למטה. אנא, בחן את זה איתי, זהו "הניסוי" שאני מציע.
אנא, קרא איתי שוב את השורות שאעתיק מהטקסט הזה לעיל:
"... אולם במאבק על זכות ההישרדות, המאבק הוא לא שווה בין
שווה. המאבק הוא לא צודק ולא הוגן..."

דיברתי לעיל על מחקר מדעי לכל דבר. אנא, ד"ר יואב, תעניק לו
(אם תראה לנכון לאפיין אותו כמחקר) זכות הישרדות הוגנת, כשווה
בין שווה.

הנני מציג מועמד למחקר, הסיפור להלן (ייתכן שהייתי מספר אותו
אחרת, אם הייתי יודע למפרע את כתובתו הנוכחית...

להלן סדרת המאמרים שכתבתי בפורום ספידי, לפי התאריך בהם
הופיעו, והראשון כאמור ב-5/1/02:




הודעה: הודעה לאנשים

מאת: אלברט שבות

תאריך: 05/01/2002 - 20:51

ברצוני לספר לכם סיפור אישי ביותר, וחשוב לי לשתף אתכם בו. זה
מסוג הסיפורים שהאדם זקוק להוציא החוצה, כי בריא לו הדבר.

לפני פחות משנה, בחודש מאי שעבר, ישבתי יום אחד וכתבתי מכתב
ארוך ביותר אל הרב עובדיה יוסף. אני נמצא בפנמה והוא בישראל.
מציין אני זאת, כי חשוב להזכיר שאין לי שום קשר אישי / רוחני /
פוליטי או מהותי לרב... שאני אשב ואכתוב לו מכתב! אינני דתי
אפילו... אבל זה יצא כך. פשוט כתבתי מכתב לרב עובדיה.

על המכתב עצמו סיפרתי בגופו הוא - איך נולד... הרעיון...
ניסיתי להתמסר, בגוף המכתב, התמסרות מוחלטת לכנות - שתוביל
אותי לאן שתרצה, וכך לא עצרתי גם כאשר הגעתי לדברים אישיים,
שבימים כתיקונם הייתי שומר עליהם קצת אחרת... וכנראה, הגורל
אהב את הדבר, אהב התנהלות כזאת, ונתן את הטיפ שלו... היה נדיב
בטיפ, יש לציין, עד מאוד.

למשל: המכתב עצמו היה ארוך ביותר, בן 43 עמודים של כתב יד שלי,
וכמובן נכנסתי בתוכו להרבה מאוד נושאים, בטח מעל לעשרה, הרבה
מעבר לנושאים ספורים במכתב ממוצע בן ימינו; ומטבע הדברים אתה
צריך לחבר / לקשר בין הנושאים, שהקשר לא ייאבד, שהרצף יישמר...
ואני לא אומר שהדבר הוא מעבר ליכולתי האינטלקטואלית, אולם בכל
זאת לא יכולתי להתעלם מהקלות שבדבר... לא יכולתי לא להתרשם,
אני היוצר הכותב, עד כמה בא לי הדבר בקלות... נזכרתי ועמדו
לרשותי תסריטים שנלקחו במדויק מתמונות רחוקות... אבל הדיוק -
הפרטים הקטנים היו מרשימים בפני עצמם, "הספר" שנפתח בפני,
ואפילו שהוא שלי - אישי; "הדף" שנפל בדיוק לפי "השורה" ואפילו
עד לרמת "האות"... הדיוק המרבי הזה הרשים אף אותי.

ניתן כמובן לשים את כל התיאור שתיארתי לעיל תחת הכותרת "רמת
שיא של סיפוק עצמי" ואני מסכים להגדרה ויכולתי להסתפק בה, אם
"הטיפ" של הגורל היה נעצר גם בנקודה הזאת ושלום על ישראל.
הדוגמא הבאה תסביר את ההיסחפות מעבר לנקודה האישית, את
הנדיבות, אם תרצה, של הגורל ושל "הטיפ" שלו...

את המכתב עצמו כתבתי בשלושה ימים (מקוטעים) ובעיקר כתבתי כאן
בחנות שלי, והאמת - זה היה מתוך התבטלות כי לא הייתה עבודה...
המצב כאן על הפנים.
בקטע מסוים של המכתב, כמעט לקראת הסיום - הסיכום, הזכרתי מאמר
מסוים מעיתון ידיעות אחרונות, ניתחתי אותו וההישענות שלי עליו
הייתה קריטית, זאת ההגדרה, לגבי הסיכום הכללי שביקשתי להגיע
אליו; זה היה עמוד השדרה של כל מה שכתבתי, ורק כשסיימתי את
המכתב, כעבור ימים ספורים מסיומו, שמתי לב שאת המאמר המסוים
ההוא קראתי בדיוק בערב לפני שהשתמשתי בו, בעיתון שקניתי בדיוק
באותו היום. ושוב, המאמר המסוים ההוא, ולצורך השימוש שנעשה בו,
היה מסוג הדברים שעליהם נאמר: צריך ליצור אם לא היה קיים...

וגם את זאת ברצוני להוסיף, לטיפ:
המכתב בפני עצמו, הוא לא "רגשי"... קשה מאוד להצביע בבירור
בתוכו על קטעים רגשיים גרידא. וגם אני רבותי, ואני מעיד על
עצמי, אינני איש רגשי. רק למען ההדגש, זכור לי איש אחד,
בהלווייתו של אבי ז"ל, הייתי בן 13, איך הוא אמר לי במילים
האלה: תבכה, בירטו, למה אתה לא בוכה? תראה איך האחים שלך
בוכים... זה טוב להוציא - לבכות... זכורות לי המילים שלו היטב,
זכור לי הפרצוף, הכל... אך לא בכיתי או לא הצלחתי... ועוד איך
היה חסר לי אבא! הוא היה החבר שלי, היינו חברים של ממש.

את המכתב כתבתי במשרד - פתוח כזה עם חלון המשקיף לחנות - כאשר
הייתי צריך להסתובב, כאילו מחפש משהו, בכל פעם כשמישהו
מהעובדים התקרב לכיוון המשרד לקחת משהו; זאת כי הייתי עם מלא
דמעות בעניים, ומישהי פעם הספיקה לשאול למה אני עם עיניים
אדומות! (אמרתי לה בגלל העדשות...)
את הנקודה הזו אני מצרף לנושא ה"טיפים", כי גם היא נמנית על
הנקודות שלא מובנות לי... שאין לי בשבילה הסבר, אם תרצה -
הגיוני לוגי...

אין לי ספק, שרוב משמעותי מהקוראים ש"החזיקו" מעמד עד השורה
הזאת, יתחילו להשמיע צלילים של "חמלה" דווקא כלפי כותב השורות:
איזו פרסומת זולה וארוכה אתה עושה... למכתב שמבקש משום מה
לפרסם ברבים... אז תוציא כבר את המכתב מבלי כל התיאורים
והבלגן! ומי שרוצה שיקרא אותו ושיבושם לו! (ואוסיף עוד טיפ
מאצלי: צודקים!)

יותר מזאת: אתם מאוד צודקים, אנשים, כי גם אני חשבתי באותו
הכיוון...

מה לא עשיתי, בשביל שהמכתב לא יגיע דווקא אליכם! מה לא עשיתי,
שלא תעיינו בו.
כן, שאף אדם לא יעיין בו חוץ מהמכותב שהוא כבוד הרב עובדיה
יוסף. ואני חשבתי על זה מתוך סיבה שנהוג לקחת אותה בחשבון:
כבוד לכבוד הרב. כבוד לאדם שתורתי, שיהדותי, מיוצגת על ידיו
ולא במקרה. ואני לא צריך להתפלפל בשביל להצביע, בעצם הכוונה,
(גם) על כבוד לבוראי שאני מאמין בו.

בהמשך אני אראה לכם מה הוא המאמץ שעשיתי למען המטרה - שהמכתב
יגיע אך ורק לידי הרב עובדיה - לא לשום אדם אחר, או לפחות
למישהו מטעמו.
יורשה לי להוסיף: בקשתי/כוונתי הייתה "תמימה" מיסודה: שכבוד
הרב יקרא את כל המכתב. אולם סייגתי לעצמי, שאין זה מתפקידי
להחליט אם על הרב לקרוא את מכתבי או לא... (על אף רצוני הרב
בזה), ובכל זאת עמדתי על זה, לקבל אישור מכבוד הרב או מכל אדם
מטעמו, או מכל אדם מוסמך מלשכתו, שמכתבי הגיע והתקבל.
כן, עמדתי על זאת ועשיתי הרבה למען זאת: לקבל אישור על קבלת
מכתבי מהרב או מכל אדם מטעמו. זאת הייתה מטרתי: קבלת האישור -
לא יותר; ועד הרגע הזה לא הצלחתי להגיע אל המטרה המיוחלת.

השאלה קורצת: ולמה העקשנות? לעמוד על קבלת אישור...
יותר מזאת: המכתב נשלח אל לשכת הרב עובדיה יוסף דרך יו.פי.אס.
וקיבלתי כדת וכדין את אישור המסירה מהחברה. אישור זה נמצא
ברשותי.
יותר מזאת: אינני איש עקרונות רשמיים בנושא הזה. אני מזדהה
דווקא עם התוכן ומתעב כל דבר "רשמי" והלאה... "אישור",
מבחינתי, הוא דבר משני ביותר, כי "העיקר" תמיד מקדים אותו...
אחרי הכל, האישור הוא סמל, לא יותר...

כן, אני מודה: ההתנהלות שלי בנושא הזה, הייתה של פחד... אעדיף
לקרוא לדבר: יראה.
כן. חיפשתי כפקיד את האישור, וביקשתי לשים בכיס, שהיד שלי תיגע
בו, שיהיה בהישג-יד; ביקשתי לישון איתו, ואני לא מתאר דבר
בעלמא - זהו ולא אחר התיאור האמיתי של התחושה ששלטה בי.

פחדתי.

הרבה אנשים שיתפתי בפחד הזה. הרבה מאוד אנשים. ביקשתי לשתפם,
בעצם, באחריות. כי פשוט מאוד, הרגשתי שהאחריות כבדה עלי,
מכבידה עלי, ואולי גדולה עלי. חיפשתי אנשים, איפה לא חיפשתי,
ולא מצאתי אנשים. לא מצאתי איש אחד... והרי זו תעודת העוני
שלנו, של כולנו האנשים, האדם.

אספר לכם סיפור: בדיעבד אני יודע, שאני עומד למסור דבר שעל
פניו ייראה תמוה: תוכן המכתב, וכנראה, חשוב ממה שהערכתי אני,
כותבו - היוזם הכותב והמנסח.
אחרי שכתבתי את המכתב וניסיתי לשלוח אותו באמצעות כמה כתובות,
(כמו באמצעות הרב אורי זוהר) ולא הצלחתי, לא עלה בידי, ונוכח
הכישלון הזה, וכמו כל אדם מציאותי, תפסתי את המכתב ביד לארוז
אותו, פשוטו אנשים, לארוז אותו, לשים אותו במעטפה ולסגור; והרי
מה עושים עם דבר כזה? ואני מדבר על ההעתק, האוריגינל מזמן הוא
לא אצלי; אך כאשר תפסתי את ההעתק ביד וביקשתי פשוט לסגור את
הפרק הזה עם עצמי, ושוב אחרי כמה ניסויים כושלים לשליחתו, ובכל
פעם, חברים: משהו קורה ומונע ממני את האריזה הזאת.
לא בכוח, לא בניגוד לתודעתי, לא באמצעים קונבנציונאליים שלנו,
אלא ברכות, בחום, בצורה יפה, עדינה, כמעט חיזור, רבותיי,
ותאמינו לי, אני עם הרגליים על האדמה כשאני כותב את זה!

ערב ראשון אחרי המסה הראשונה של "ניסיונותיי הכושלים" לשליחת
המכתב, באותו ערב הטרידה אותי מאוד מחשבה מסוימת, פשוט לא
ישנתי כי חשבתי על הדבר - כמו כל דבר רגיל אחר שאדם חושב עליו
לפעמים. וזה מה שהעסיק אותי באותו הלילה: בגוף המכתב תיארתי
קטע מסוים מאז שהייתי ילד, קטע שראיתי בילדותי בתוכנית
טלוויזיונית, שבין היתר מתייחס לאיך העין האנושית פועלת. הדבר
המסוים שהזכרתי אותו במכתב - מאותה תוכנית טלוויזיה (דאז) היה:
שהתמונה שהעין האנושית קולטת, מתקבלת במוח דווקא באופן הפוך
(ראש למטה - רגליים למעלה), ואחת מאלפי הפעולות שהמוח עושה
כשהוא מקבל את התמונה, היא להפוך אותה לכיוונה הנכון.
הדבר שהפריע לי באותו ערב - או בעצם בוקר - כי השעה הייתה כבר
מאוחרת אחרי חצות, הדבר היה: ומה אם זה פשוט לא נכון? מה אם
הזיכרון הזה לא נכון? הרי אני נכנס כאן לנקודה מדעית של ממש!
מה אם לא קיים כזה דבר של תמונה הפוכה... וכאמור הרהרתי בזה
והלכתי לחדר אחר לראות טלוויזיה כי לא הלכה לי השינה. פתחתי את
הטלוויזיה וזה יצא בתחנה של דיסקברי; כנראה האחרון שצפה
בטלוויזיה, היה רואה את אותה התחנה...
התמונה הראשונה שראיתי, ואינני מדבר על הקטע הראשון אלא על
התמונה הראשונה שהופיעה, וזאת כאשר סידרתי לי יפה את הכריות
כמו בכל טקס צפייה, התמונה הראשונה הייתה: מסך שמהבהב עם ציור
של גוף אדם. הבהוב עם הראש שלו למעלה, והבהוב שני והפעם
הרגליים למעלה... וברקע מישהו שהסביר את התופעה הזאת, איך
התמונה משודרת הפוך למוח... וכמובן, קרצתי כזה לעצמי... ואפילו
שמחתי, אך לא מעבר לזה.
עם זאת, זה היה כאין וכאפס לעומת "צירוף המקרים" שקרה בדיוק
למחרת היום, בצהריים, כאשר החלטתי לארוז, לעזוב כבר את המסה
הראשונה של ניסויי הכושלים לקבלת האישור ההוא המיוחל. הייתי
מתאר אותו כ"צירוף מקרים" הרבה יותר מתוחכם. וכתמיד, זה ניתן
בצורה מאוד עדינה, יפה, מתחשבת. תיארתי חלק ממנו במסגרת מסע
השכנועים השני שלי... והוא תואר גם לכל המכותבים שנתקלתי בהם
במסגרת המסע; ושוב, המטרה היא לא מי יודע מה... המטרה הייתה
ועודנה: אישור קבלת המכתב מהרב או מאדם מוסמך על ידיו. זה כל
הסיפור.

עד לפני כשבוע, סיימתי עוד מסע, ויש לציין שזה היה מסע ארוך
ומעייף. דווקא בגלל זה, חשבתי וסגרתי עם עצמי ש: זהו-זה.
חאלאס.
כמעט ולא נשאר פורום ישראלי, שלא שמתי בו את המכתב במלואו.
ובפורומים מסוימים שמתי אפילו מפתח (סיסמא) של אי-מייל לספר
בהם את סיפור הניסויים הכושלים, וכמובן בצירוף הנוסח המלא של
המכתב. הגעתי אף לפורומים שנכנס אליהם מבקר לחודש, והייתי בכל
הפורומים מוכן ומזומן לכל שביב של דיון שיתפתח - אם וכאשר. ויש
לציין שהתגובות לא היו מעודדות ובלשון המעטה. תגובה קצרה שהעתק
ממנה אביא להלן, תייצג בכבוד את השאר:
נשלחה: 2002-01-02 17:31



לדעתי אף אחד לא ענה, בגלל שלאף אחד לא היה כוח לקרוא את כל
המכתב.
הגזמת באורך!!!

ישנם אתרים שהתפתח בהם דיון מעניין דווקא, אך תמיד נחתך באיבו
מחוסר עניין! מחוסר כוח! ישנם אתרים שעקב זה עפתי מהם ואף עם
מתנת פרידה צנועה בדמות ווירוס מתוחכם... ישנם אתרים שפשוט
מחקו את מודעותיי או חלק ניכר מהן, כמו אתר "שופר", איפה
שהתחלתי את המסע. שם ואחרי ים של ניסיונות של שכנועים של דברים
אנושיים, אני מקבל בסופו של דבר הודעה קולית בדוא"ל מהרב אמנון
יצחק, בה מודיע לי בקולו הוא: העניין גדול עלי! תעזוב אותי מזה
אלברט שבות! הזלזול לא מוסתר, בתוכן ובמסגרת; מגדול המחזירים
בתשובה.
ניסיתי לשנות גישה ולהיות מתוחכם, אולי אצליח יותר (ואני לא
מדבר על משימה מיסיונרית, אני מדבר על הצגת דבר יהודי, אפילו
לא דתי, שגם לא היה בראש מעייניי אילולא הדברים / הצירופים
שנלוו אליו שלא יכולתי ולא רציתי להתעלם מהם):
ניגשתי לפורום דתיים חילוניים באתר תפוז, ועקבתי אחרי המודעות
של מנהל הפורום. דפדפתי גם בהודעות ישנות והשתכנעתי - הגעתי
למסקנה שכאן הנחלה והמנוחה; זאת כי מנהל הפורום היה איש דתי עם
הכינוי "איציק", וגם עצם הודעותיו היו אנושיות יפות מתחשבות...
והחלטתי לשלוח לו קודם את כל החומר שיש לי אל האי-מייל האישי
שלו, וכך אבטיח הבנה, אי-מחיקות, אולי אפילו אהדה לעצם הצגת
הדבר... ומה עוד, את כל אלו אקנה בחינם וממנהל הפורום לא
פחות!
שום תגובה / תשובה / הערה. התעלמות מוחלטת. התעלמות אפילו
מהודעות הבירורים ששמתי בפורום שלו, ושצעקתי אותן באופן
פרובוקטיבי ביודעין, שישמע, שאלוהים ישמע, שהאדם ישמע את
האדם.

שום תזוזה.

כן. כאן החלטתי שוב לסגור ולארוז. בשלב הזה. וכאן, בשלב הזה,
במקום הזה, באתר של תפוז, מבחינה בי המנהלת הטרייה של אקטואליה
ב"ספידי" ואני מקבל אי-מייל ממנה: תבוא אלינו, תכתוב בפורום
שלנו. ושוב אני מזהה את החיזור ההוא, את הצורה היפה ההיא, את
האופי המתחשב, העדין, את ההוראה שניתנה לי באותן מסגרות: אל
תזנח כאן. אני קורא את ההוראה יפה. מנסה גם לא לאכזב. מנסה גם
לתת הרגשה יפה. להחזיר באותה מטבע עד כמה שניתן, עם הכלים
שעומדים לרשותי.

ובכל זאת, אני מנסה כאן מאתר "ספידי" ניסוי לשמו: לא אכנס
לעניין של המכתב לרב עובדיה ישירות - ולא למה שבא בעקבותיו;
אני אכתוב בפורום על נושאים אחרים לראות מה יקרה. אתרחק דווקא
וכמה שאפשר וכמה שאני יודע וכמה שהיד שלי משיגה! התגרות לשמה!

ימים עוברים, ושוב אני רואה את עצמי כותב בפורום: לפני זמן
ישבתי וכתבתי מכתב אל הרב... זהו המכתב הזה שאתם קוראים כרגע
בפורום...

כן. אני מבקש מאלוהים סליחה. על ההתגרות. אני אדם, עם כלים של
אדם.

הפעם, בא לי לשנות באופן ההצגה: אנו נראה אותה מהסוף אל
ההתחלה. אני אציג לכם קודם את כל המסמכים, כל הפניות שעמדו
מאחורי המכתב, ואת המכתב עצמו אציג לבסוף. הייתי מודה לכם באמת
אם תוותרו על החיפוש אחריו בפורומים אחרים ותמשיכו בבקשה איתי,
לפי הסדר שאציג.

את ההודעה הזאת אני שם בעוד בפורומים מסוימים שאבחר, וההודעה
הבאה תהיה גם כאן, באותו הפורום "אקטואליה של ספידי".

אתחיל ברשימת האנשים שקיבלו את העתק המכתב, רשמית, ואת כל
החומר הנלווה שצורף לו:

להלן מספרי תעודות המשלוח של כל מי שקיבל את דבר הדואר, שטענתי
שהגיע לידו או למשרד שלו [הראשון שברשימה למשל, קיבל מכתב
פנייה אישי אליו ועוד ההעתק של המכתב לרב עובדיה; השני ברשימה
קיבל גם כן מכתב פנייה אישי אליו, העתק של מכתב עובדיה, ובנוסף
העתק של הפנייה הראשונה שנשלחה אל הראשון שברשימה... וכן הלאה
לאורך כל הרשימה שתוצג בפניכם להלן].

באתר WWW.UPS.COM ניתן להקיש את מס' תעודת המשלוח, ולראות את
כל תולדות אותו משלוח: מתי יצא, תאריך הגעתו לישראל, לאיזו
עיר, מתי התקבל, באיזה שעה, ושמו המלא של החתום על קבלתו
[בנוסף, אני מחזיק בהעתק הקבלה של כל משלוח, בה מופיעים גם
פרטי קבלת המשלוח, כמו תאריך הגעתו, קבלתו, שם המקבל
וחתימתו]:

1- W8936849620 הרב אורי זוהר

2- W8936849595 רון לשם (ידיעות אחרונות)

3- W8936849602 בית הוצאות כתר - ירושלים

4- W8936849586 ד"ר שלמה קליש (עמותת שלום בינינו)

5- W8646385840 משה ורדי, העורך הראשי של ידיעות אחרונות

6- W8646385831 צבי אלוש, כתב לענייני דתות בידיעות אחרונות

7- W8646385859 הרב אמנון יצחק, ארגון שופר

8- W8646385886 אמנון דנקנר, עיתונאי במעריב (אחד הנואמים
בעצרות דרעי)

9- W8646385868 יואב יצחק, עיתונאי, בעל אתר אינטרנט

10- W8646388669 הרב עובדיה יוסף (לשכתו בירושלים)

11- W8646388687 ש. הלוי (העורך הראשי של אתר היהדות: מנוף)

12- W8646388696 הרב ישראל מאיר לאו (לשכת הרב הראשי של
ישראל)

13- W8646386009 הרב זמיר כהן (אתר היהדות: הידברות)

חתימה: אלברט שבות / נתראה בהודעה הבאה.




הודעה: נמשיך...

מאת: אלברט שבות

תאריך: 08/01/2002 - 20:39

את המכתב לרב עובדיה כתבתי באמצע חודש מאי השנה, אך לא שלחתי
אותו ישירות ללשכתו; זאת כי חששתי, ובדיעבד צדקתי, שכל מיני
תככנים טיפשים, יראו במכתב כפוליטי - כמכשול פוליטי כנגד זרם
זה או אחר, ויעלימו אותו בגלל זה מעיני הרב. ההצגה מעכשיו,
תקבל פנים רשמיות קמעה:

באותו השבוע, כאשר כתבתי וסיימתי את המכתב, היה אצלנו בביקור
בפנמה, הרב אורי זוהר, בשליחות המסתכמת בהעברת סמינר ציבורי
לחזרה בתשובה, (אני לא הייתי בסמינר), וימים אחרי שנסע מפנמה,
חשבתי, לא במקרה - למה שלא אשלח את מכתבי אל הרב עובדיה דרכו,
וכך אבטיח ואהיה רגוע, שהמכתב יימסר לידי הרב, בלי שאף אחד
יבחש בו... אולם, לא הייתה בידי הכתובת של הרב זוהר, כי
בינתיים הוא חזר לארץ. אי-לכך זה מה שעשיתי:
השגתי, ממארגני הסמינר שבפנמה, את הטלפון של משרד הרב זוהר,
לברר את כתובתו. לא הצלחתי לתפוס בטלפון את הרב זוהר עצמו, אך
רב אחר ענה לי, ונתן לי את הכתובת של הרב זוהר, של ביתו
בירושלים, והמכתב אכן הגיע דרך יו.פי.אס לביתו בירושלים; אך
הבית היה ריק, משום מה; כך הודיעו לי ממשרדי יו.פי.אס, ולכן
שלחתי את הפקס הבא לארץ, אל משרד הרב שענה בזמנו לטלפון שלי
ושנתן לי את כתובת של הרב זוהר:
את "צילום המסמך" של הפקס הזה, תוכלו לראות באי-מייל של
הוטמייל ישראל:
albert22@hotmail.co.il
שם משתמש: albert22
סיסמה: ttaannii

[נוסח הפקס - להלן]

תאריך: 21.5.2001
מאת: אלברט שבות
פנמה
FAX 507-2625557
(דחוף ביותר)

לכבוד
הרב אליעזר סורוצקין.
ישראל.

כבוד הרב סורוצקין,
התקשרתי אליך (מפנמה) לפני כמה ימים, לגבי הכתובת של כבוד הרב
אורי זוהר. דבר הדואר נשלח עם U.P.S לאותה הכתובת בירושלים
(העתק תעודת המשלוח לעיל), אך הודיעו לי מ- U.P.S - ירושלים
שאין אף אחד בכתובת הנ"ל. אנא כבוד הרב, המעטפה נמצאת במשרדי
U.P.S ירושלים וחשוב מאוד שתגיע לידי הרב זוהר ואפילו לפני
כניסת החג.
אנא, אם יש לך או אם תוכל לאתר את הפלאפון של הרב זוהר בשביל
להודיע לו למשוך את המעטפה ממשרדי U.P.S ירושלים.
נא עזרתך, כבוד הרב סורוצקין... זה חשוב גם לרב זוהר.

תודה מקרב לב וחג שמח,

(חתימה): אלברט שבות




הלאה: המכתב, שצירפתי לרב אורי זוהר, הוא כלהלן:

ב"ה

כבוד הרב אורי זוהר, 21 במאי, 2001

ירושלים

מאת: אלברט שבות - פנמה

כבוד הרב,

אחי היה בסמינר שהעברתם בפנמה (אני לא באתי מסיבות אישיות),
וכששאלתי אותו: נו, איך היה? תשובתו הייתה בת שתי מילים: מהלב
אל הלב.

אתה אישית השארת יותר מרושם; הדבר הזה שהשארת נקרא: חותם, ותוך
יום יומיים... הוא תיאר לי אותך במילים האלה: "הרב אורי זוהר
יוצר קשר, מדבר, כמו שאני ואתה מדברים אחד עם השני, ממש ככה,
אבל בדיוק..."

אני ואחי, כבוד הרב, כבר אחים הרבה מאוד שנים... בנוסף אנחנו
גם חברים בדם ובנפש... מהתיאור שלו הזה, למדתי עליך הרבה.
תצליח והשם בעזרתך.

כבוד הרב, המכתב המצורף (לכבוד הרב עובדיה יוסף) נשאר אצלי
במגירה כמה ימים, כי לא ידעתי איך אשלח אותו ואבטיח שיגיע
לידיו. אין בו חלילה שום דברי תועבה - אתה יכול להיווכח בזאת
אם תרצה.

עם זאת, יש בו דבר שמישהו עלול לעכבו בגללו, ואולי אף להעלימו
מעיני הרב... זה לא מעבר לחשד, ומבחינתי, נחוש אני בדעתי
שהמכתב יגיע לידי הרב עובדיה יוסף, ולא משנה הדרך... לציין,
שכל דרך אחרת שאינה "דרך המלך" יש בה משום חילול השם, ואעשה את
הכל בשביל להימנע ממנה.

עשה עמי חסד וטובה, כבוד הרב זוהר, ועזור לי שהמכתב יגיע אל
נמענו.
אני מאמין בך ולפני הכל בבורא יתברך.

אצטרך אף את אישורך האישי, כבוד הרב, שזה נעשה; אין לי דרך
אחרת לוודא... וסליחה כל הסליחה מעצם בקשתי הנוספת זו. מס'
הפקס שלי:
(507) 2625557

באהבה ובהערכה,
חתימה: אלברט שבות




הלאה: כאשר הגיעה סוף סוף המעטפה, והתקבלה עם חתימת הנמען
בעצמו, קיבלתי למחרת היום את הפקס הבא בחתימת ידו של הרב אורי
זוהר (תוכלו לעיין בו כמובן באותו האי-מייל שציינתי לעיל).
נוסח הפקס - להלן:

בס"ד

לכבוד
מר אלברט שבות הי"ו

לצערי אין לי שום אפשרות להעביר לכבוד הרב עובדיה שליט"א את
החומר בגלל סיבות שאי אפשר לפרטן. אנא בבקשה הודיעני מה לעשות
עם החומר למספר פקס 5375881-02

בתודה ובסליחה

(חתימה) אורי זוהר




הלאה: באותו יום של קבלת הפקס מהרב זוהר, שיגרתי אליו בתשובה
את הפקס הבא:

----------- מסמך זה נשלח באמצעות הפקס, ב- 29 במאי, 2001
----------

לכבוד הרב אורי זוהר
ירושלים

מאת: אלברט שבות, פנמה

אין לי סיבה להכביד עליך כבוד הרב זוהר. חלילה וחס. אין לי
סיבה ולא כוונה שהעניין ייראה וכאילו זה הוזמן על ידיך...! גם
לא למראית העין! איזו הזמנה מפוקפקת זו כש"החבר" עומד בה בספק
שכזה...!

לא התכוונתי בסיום הפקס לרב סורוצקין: "זה חשוב גם לרב זוהר" -
וכאילו זה חשוב לדרעי ולמי שעוזר לו... נשבע אני באימי שתחיה
ובזכרו של אבי שזו לא הייתה כוונתי. כוונתי הייתה, השם עדי,
שיהיה חשוב לרב זוהר לקחת חלק במצווה הזו:
המצווה היא לא להעביר את החומר לידי הרב עובדיה! קטונתי אני עם
החומר שלי! המצווה היא ביעור הספק.
אם תרצה לדעת על מימדי המצווה הזאת, אם היא קטנה או סתמית,
יהיה עליך לקרוא 41 עמודים! 41 עמודים שגם לי קשה להסביר איך
הגעתי אליהם!
41 עמודים שאריה דרעי לא עומד במרכזם דווקא!

מלכתחילה חשבתי לשלוח את המכתב, עוד לפני שנכתב, לכלא לידי
אריה דרעי במטרה שהוא יעבירו לרב עובדיה יוסף. גם כאשר סיימתי
את כתיבת הטיוטה התלבטתי לא מעט זמן... עד שהגיעה שיחת הטלפון
מאחי יוסי שהשתתף בסמינר שלך - שכתוצאה מהשיחה המכתב הגיע
לידיך.

כבוד הרב זוהר. היו כאן מקרים, צירוף מקרים, או איך שתרצה
לקרוא להם, ובכוונתי משום מה להיות נאמן להם. בכוונתי גם להיות
נאמן להבטחתי למנוע ולהימנע מכל צורה של חילול השם; כן, כבוד
הרב, יש לי ועוד איך כתובת מוכנה לשלוח דרכה את "החומר" לכבוד
הרב עובדיה. אתה רק תורה לי מה לעשות; ואני אעשה.

חתימה: אלברט שבות




על הפקס לעיל לא נעניתי, ושיגרתי את הבא:

-------- מסמך זה נשלח באמצעות הפקס -----------

לכבוד הרב אורי זוהר 31 במאי, 2001
ירושלים

מאת: אלברט שבות, פנמה

רצ"ב שני הדפים ששלחתי לך שלשום. אני מצרפם בזאת כתזכורת שנייה
ואחרונה. אינני מס הכנסה כבוד הרב, אני רוצה רק לאמת שהפקס
הגיע לידך.

אין שום צורך בלשלוח בחזרה את אותה התשובה שקיבלתי ממך בפקס
שלשום (במידה ובעינה עומדת). אם עד מחר לא אקבל משהו שונה,
אבין את הרמז.

בתודה ושבת שלום

חתימה: אלברט שבות




הלאה: כמובן, גם על זה האחרון לא קיבלתי תשובה, או אז, שלחתי
את הפקס האחרון לכבוד הרב אורי זוהר:

------------- מסמך זה נשלח דרך הפקס ---------------

לרב אורי זוהר 1 / 6 / 01
מאת אלברט שבות
באמצעות פקס: (02) 5375881 - (09) 8821874

זה הפקס האחרון - אל דאגה - שאתה מקבל ממני.
אגב, החומר שנמצא ברשותך [המכתב המקורי בכתב ידי לרב עובדיה],
נא זרוק אותו לפח האשפה הקרוב ביותר.

אני תוהה, אורי, מה באמת אלוהים מחפש אצל היהודים! מה הסיפור
שלו, יש צריך להיות כאן משהו...
אתה יודע (חידוש שגליתי) שאלוהים היה ספק הסמים למשה רבנו?
שחור על גבי לבן: ויאמר יהוה אל משה קח לך סמים, נטף ושחלת...
איך אף אחד מהאף.בי.אי. לא קרא את זה!! עיוורים הם.

יש כאן משהו, אורי זוהר. צריך להיות כאן משהו לסיפור המוזר
הזה. לך תדע, אולי כל העסק הזה, זה סיפור אחד גדול שתפר אותו
המוסד! ועוד נגלה שהמוסד הוא זרוע הביון הכי קדמונית עלי
אדמות! איזה מפחיד!!!

ישנו דבר, מר זוהר, שהאדם עושה אותו לפעמים, מסיבה פשוטה
ביותר: כי הוא אדם. פשוט כי הוא אדם. לא בגלל הפחד, לא בגלל
הנימוס, לא בגלל המוסר, לא בגלל שרואים אותו, לא בגלל אלוהים,
בגלל שפשוט הוא אדם ברגע מסוים. אין הרבה רגעים כאלה בחיינו,
אבל לפעמים קורה כזה דבר, לא? לפעמים זונה יכולה לעבור רגע
כזה! לפעמים רוצח שכיר בכסף יכול לקחת בידו של עיוור ולחצות
איתו את הכביש! קורה!
בכנות ובתמימות, האם אפשר היה לתפוס אותך פעם ברגע כזה? האם
עברת פעם כזה דבר, מר זוהר?! אפילו בשינקין! באמת אני שואל!

אני חייב להגיד לך, שהניסיון הקטן הזה שעברתי, בכלל לא היה
נעים. על כל פנים אתה קיבלת עשר על עשר, כבוד הרב אורי זוהר.
אתה פשוט עלא כיף כיפאק!
יישר כוח ואף צעד אחורה! תמיד תצעד קדימה!
בלי פחד!

בכבוד ובברכה
חתימה: אלברט שבות





עד כאן להיום. מספיק, לא?
נתראה מחר או מחרתיים ונלך קדימה עם הרשימה / אלברט




הודעה: NEXT

מאת: אלברט שבות

תאריך: 09/01/2002 - 22:04

המשך הרשימה:

להלן אני מביא (5) חמישה משלוחים, המכילים העתק של פנייה אישית
לכל אחד מחמשת מכותביי הישראלים - היהודים.
שני הראשונים נכתבו ונשלחו באותו היום של הפקס האחרון ששיגרתי
בנדון אל הרב אורי זוהר, ושלא הסתרתי בו את כעסי על התנהלותו
כרב, כרב בישראל! את אכזבתי בעיקר...
שני המכתבים להלן נשלחו כאמור באותו היום, וניתן בקלות לזהות,
ברקע המכתבים, בתוכן ובניסוח, את התחושה הקשה של הכעס, של
האכזבה...




1.
---- מסמך זה נשלח דרך יו.פי.אס עם כל החומר שנכתב עד כה, אל
רון לשם, כתב ידיעות אחרונות (שבע ימים), מחבר המאמר "הר
הקללות - הבופור", שנזכר במכתבי אל הרב עובדיה ----

מאת: אלברט שבות - פנמה 1 / 6 / 01

מר רון לשם,

הכתבה שלך על הר הקללות נפלה בדיוק [נתקלתי בה] לקראת סיום
"כתבה" שאני עשיתי. כתבתך שימשה אותי ואני השתמשתי בה, ובגלל
זה אתה תופס ברגע זה בפנייתי זו אליך.

אגב - קיבלת את המעטפה של משלוח יו.פי.אס עם "שם אחר", כי
חששתי שמא המערכת לא תעביר לך את המעטפה או אפילו לא תתקבל
בשער - היו דברים מעולם; יש לי רקורד לא טוב בידיעות. סיפור
בפני עצמו.

אינני יודע כמה עשית אתה מהכתבה שלך, אך אני מתכוון לעשות מזה
[כתבתי - המכתב לרב עובדיה] כסף וטוב, ואני מתכוון לכל מילה:
העסקה היא כלהלן: (תנאיי לפרסום החומר המצורף בידיעות):

1 - פרסום החומר במלואו, כולל הנספחים המצורפים לפנייה הזאת,
ומבלי שום קיצור אפילו לצורכי עריכה (אין לי בעיה עם תיקון
שגיאות כתיב).

2 - פרסום החומר עד ה-15 ביוני, 2001.

3 - שלושה מליון דולר נטו (התשלום בארץ, אם מס הכנסה ידרוש
ממני לדוגמא עבור העסקה 435,000$ אזי התשלום שאני מבקש הוא:
3,435,000.00$).
אין מצידי התנגדות לפרסום הסעיף הזה. אדרבא... כפי שאומרים
הגששים.

שתי אפשרויות עומדות בפניך, מר לשם: או לרוץ לחבר'ה עם הבדיחה
הזו (אם מצאה חן בעיניך), או לרוץ לבוס שיתחיל לחפש מפרסמים
כבדים ליום הפרסום.

על כל פנים, רון, אם תבחר באפשרות הראשונה, נא זרוק את החומר
אחרי "השימוש בו" בפח אשפה יפה... מוזכר בו בכל זאת אלוהים.
(הבוס הגדול).

חתימה: אלברט שבות


נ.ב. נא לזכור:
אין למערכת שום רשות להדליף / לפרסם שום פרט מהפנייה הזו
ומהחומר המצורף לה, גם לא לרמוז עליו, בלי רשותי המפורשת בכתב
(חשבתי אפילו להשתמש בשירותי עו"ד, אבל החלטתי לוותר).
- אני מצפה לתשובתכם אם וכאשר, נגיד, עד סוף השבוע הזה.

חתימה: אלברט שבות




2.
------ מסמך זה נשלח דרך יו.פי.אס בצירוף כל החומר שנכתב עד כה
-------

לכבוד
בית הוצאת "כתר" - ירושלים 1 / 6 / 01

מאת: אלברט שבות - פנמה


מצ"ב חומר לעיונכם.
במידה ויש לכם עניין בו, נא צרו איתי קשר.
אצפה לתשובתכם, אם וכאשר, עד סוף השבוע הזה.

בכבוד
חתימה: אלברט שבות

נ.ב. אינכם רשאים להדליף / לפרסם שום פרט מהפנייה הזו ומהחומר
המצורף לה גם לא לרמוז עליו בלי רשותי המפורשת בכתב.

חתימה: אלברט שבות




3.
---- מסמך זה נשלח דרך יו.פי.אס עם כל החומר שנכתב עד כה (עד
תאריך המשלוח הנוכחי) אל יו"ר עמותת "שלום בינינו "-----

מאת: אלברט שבות
פנמה 8 ביוני, 2001

ד"ר שלמה קליש שלום,

זהו המכתב הראשון שאני כותב ישירות בלי טיוטות.
דרך האינטרנט הגעתי לאתרכם.

למען האמת, חשבתי לשלוח את החומר המצורף לרב אמנון יצחק (שכנכם
באתרי היהדות) עם הערה קטנה לגבי תיאוריית "החול" שמשתמש בה
ושיכולה להשיג מטרה הפוכה (תזרוק חול באוויר, אותו חול ייפול
בצורת האותיות אמנון! / הבריאה נעשתה מעצמה!). הסבר זה לא
מיועד למאמין שיכול להגיב עליו: ישתבח שמו, הסבר זה מיועד לאדם
אחר, ותורת האבולוציה דווקא נתמכת בתורת "זריקת החול" {הסתירה}
כי היא אומרת שהבריאה נעשתה מהמופשט אל המושלם...

אך החלטתי לשלוח לכם את החומר המצורף, כי ראיתי שם באתרכם משהו
על חקר / מחקר... ולדעתי (לפחות לדעתי) החומר המצורף מספר את
סיפור היהדות עם שאלה אמיתית בסופו (ובשום פנים לא סימן שאלה):
מה באמת הבורא מחפש בעם היהודי! אכן באותו החומר המצורף
[במכתבי לרב עובדיה] אני כותב שאנו עם נאור, ואכן אני סותר את
עצמי בסיומו! לידיעתכם.

על כל פנים, ובמידה ולא תמצאו עניין בחומר, נא העבר אותו לשכן
שלך באתר היהדות... תעשה טובה...

ובכל מקרה, ד"ר קליש, תתנחם בעובדה שאתה מחזיק ביד חומר שפעם
מישהו חלם לקבל עליו מיליון דולר!
שווה לספר את הבדיחה...

בכבוד רב / חתימה: אלברט שבות




4.
מסמך זה נשלח עם יו.פי.אס כולל כל החומר שנכתב עד כה, אל העורך
הראשי של ידיעות, והוא נכתב בשיטה אירונית מובהקת (אני יודע מה
הייתם עונים לי...)

לכבוד 19 ביוני, 2001

מר אלברט שבות מערכת ידיעות אחרונות
פנמה עורך ראשי - משה ורדי

הנדון: מכתביך למערכת

א. נ.

אנו רוצים בזאת להביע את שאט נפשנו מניסיונותיך החוזרים ונשנים
להסתנן, כך כפשוטו, אל שורות המערכת.

דף המאמרים בעיתון מוזמן מראש ולכותבים קבועים. הסבר ברוח זה
ניתן לך, נדמה לי, ע"י קודמי בתפקיד, העורך הראשי לשעבר.

את ניסיונך האחרון "לגבות" עבור כתבה שלושה מיליון דולר!
נטו... נותר לי אך לתמוה עליו!
אין בפי תיאור אחר.
בכבוד רב,
משה ורדי
עורך ראשי
נ.ב. אין צורך, נא, לשים בול על המכתב; הוא כבר הגיע לידי.
רות סוף, וסופי.
חתימה: אלברט שבות




5.
מסמך זה נשלח דרך יו.פי.אס עם כל החומר עד התאריך, אל כתב
ידיעות אחרונות לענייני דת, ובצירוף הכתבה שהתפרסמה באותו שבוע
(פיזית - הדף של העיתון) שמדברת על רזי המשולש: דרעי-
עובדיה-ישי, והסיכונים / סיכויים של כל אופציה אפשרית, כנתון
בתוך משולש בעל שלוש צלעות.

לכבוד 19 ביוני, 2001
צבי אלוש מאת: אלברט שבות
ת"א פנמה

שלום,
לא אשכח, כשהיינו בבית הסודי באיסטנבול שארגנו עבורנו אנשי
השגרירות הישראלים עד להכנת ניירות המעבר (כשברחנו מסוריה), לא
אשכח איך הבחנתי בחתיכת עיתון כתובה בעברית הזרוקה בפינה.
הרמתי אותה מהרצפה, נישקתי ושמתי על השולחן.

עשרים שנה עברו, גם עכשיו הייתי מרים חתיכת עיתון בעברית,
כדוגמת החתיכה המצורפת בזאת.
לא מנשק אך מרים.

מי אמר שהעולם השתנה! איזה השתנה!

בברכה,
חתימה: א. שבות




עד כאן היום.




הודעה: ונמשיך...

מאת: אלברט שבות

תאריך: 10/01/2002 - 17:56

מסמך זה נשלח עם יו.פי.אס עם כל החומר שנכתב עד כה, אל שלושת
הנמענים (כל נמען קיבל העתק מאותה פנייה אל כתובתו בנפרד - יחד
עם כל החומר שצורף) כלהלן: [הרב אמנון יצחק - אתר "שופר"],
[העיתונאי יואב יצחק - בעל אתר חדשות באינטרנט (NFC)],
[העיתונאי אמנון דנקנר מעיתון מעריב (אחד הנואמים הנלהבים
בעצרות שבעד דרעי)]. נוסח הפנייה:

לכבוד

הרב אמנון יצחק - בני ברק
העיתונאי יואב יצחק - פתח תקוה
העיתונאי אמנון דנקנר - ת"א

מאת: אלברט שבות, פנמה

23 ביוני, 2001

שלום,

קודם כל, אבקש להיות כן עם כולכם, ולומר בשיא הכנות שהמכתב הזה
(לשלושת מכותביי ביחד) נולד מתוך העצלנות לשמה. התכוונתי
ורציתי לכתוב לכל אחד מכם לחוד ועם כל אחד יש לי רומן, ממש
רומן אישי ושונה. אין יום שאני לא פותח להתעדכן דרך
(NFC.CO.IL).
פשוט ננעלתי על זה. לא מדובר כאן באהבה ממבט ראשון, גם לא
חסרים עוד אתרים להתעדכן ופיתויים מפיתויים שונים, אך באתר הזה
פשוט ניתן למשש את המקצוענות וישנו דבר כזה, הלכה למעשה. אם-כי
לא מובן לי הקטע של ההצטרפות, השידול להצטרפות... נוטף מזה ריח
לא נעים...

אין יום, כבוד הרב, בשבועיים-שלושה האחרונים, שאני לא שומע את
אחת מהקסטות שלך, צד א' או צד ב', או שניהם ביחד ובחינם,
באינטרנט. הייתי מוכן לשלם עבורן והייתי רוצה לשלם, אך המצב
שלי כרגע באמת לא טוב. זה מפעל מבורך! זו תעשייה שאתה מייצר בה
את המוצר האיכותי ביותר. עוגה תמיד היא מתוקה, אך לא תמיד היא
טעימה. אצלך היא מאוד טעימה ומתוקה ומבורכת. סודך הוא גלוי:
אתה לא רק מקצוען, אתה מדבר מהלב, וזה כל ההבדל על רגל אחת.
ישנה הערה אחת [אודות זריקת החול והאבולוציה... שהזכרתי במכתבי
ליו"ר עמותת "שלום בינינו"] שלכבודה רציתי לשלוח לך משכבר מכתב
מיוחד, מלפני שבועות מספר, אולם היא נוכחת באחד העמודים
הנלווים ואין צורך לחזור עליה.

ואחרון חביב. חביב ולא בחסד. הביצים שלך לא מברזל, הן מבשר
ודם. כי לא צריך ביצים מברזל לעמוד ולומר את מה שאתה חושב, לא
צריך הרבה אומץ לומר את דעתך והרי מקצועך הוא דעתנות בתור
עיתונאי, אך צריך ביצים אמיתיות מבשר ודם בשביל לצפצף על כל
הדעתנות שיבואו, ומי כמוך יודע שיבואו, בעקבות מה שהחלטת לעמוד
ולומר! סוג האומץ המיוחד הזה שאזרת, לא מסתדר לי עם אומץ עמיתך
לבמה - במקרה הזה, עו"ד שפטל.
אני מאוד מקווה, שלא נאמת באותו יום של שפטל, באותו האוויר
באותו המיקרופון, גם אם אתה נמצא על ידו באתר שאגת האריה...

עו"ד שפטל הגן על דמיאניוק ואני הייתי וראיתי את המשפט יום יום
בארץ. אמנם מישהו היה צריך לעשות את העבודה, ואפילו ניתן במקרה
של דמיאניוק לתארה כעבודת קודש במדינה דמוקרטית, שרוצה להראות
לעולם ולהיראות בו כדמוקרטיה - ואין יותר קדוש מזה, אך גם
תליין צריך לעשות את העבודה שמישהו חייב לעשותה, ואפילו לפעמים
ובזמן מסוים ניתן לקרוא לה עבודת קודש... ואין תליין שאין בו
משהו ממידת האכזריות. אין תליין שלא יקרוץ בהתנשאות בעיני
הנתלה רגע לפני הביצוע. אין תליין שידו תרעד באחיזת החבל, הסיף
או המזרק, זה טבעו של העולם, ואני ראיתי במו עיניי איך שפטל
עשה את עבודתו, יום יום בטלוויזיה אחרי העבודה. הוא עשה את
העבודה ההיא בשביל ולמען הפרסום, ולדעתי המחיר ששילם היה זול!
לדעתי, המשפט האחרון שנקבתי יכול להיות קללה אכזרית בפני
עצמה!
הוא היה בחירה ממש לא טובה, מזווית מסוימת, לעמוד על הבמה ההיא
- לידך... יכל להיות "בלעם" במיטבו וגם בזה לא הצליח...

צר לי שבזבזתי כל כך הרבה שורות על נושא משני זה. כנראה שלא
היה מנוס; כל כך חזק טבוע בי...

ברצוני לספר לכם "סיפור", שלשמו ובשמו התכוונתי לפנות לכל אחד
מכם לחוד, ובאמת לחוד; אך התעצלתי, כתבתי את כל שלוש הפניות
תחת מכתב אחד, וכל עכבה לטובה...

ובעצם (אחרי שכבר התחלתי בכתיבת הטיוטה של הסיפור), ברצוני
לשנות משהו... הפעם, רק הפעם, נעשה הפוך; אני אשאל את השאלות
שרציתי לשתפכם בהן, לפני הסיפור ולא אחריו.

הסיפור נמצא כאן, הוא הדפים המצורפים האלה, הדפים הדוממים
האלה, ואני הוא השחקן הראשי בסיפור, ולא במקרה!

שאלה: האם ייתכן, רבותי, כבוד הרב, שהיום בחודש יוני אלפיים
ואחת, לא ניתן לאדם לתקשר / להתקשר עם אחיו האדם, בשום פנים
ובכל צורה שהיא - על אף כל האמצעים הישנים והחדישים והמתקדמים
ומכל הסוגים שעומדים היום בשנת אלפיים ואחת לרשותנו?!
ציינתי כאן שני סימנים (?,!) רבותי, לא לשכוח.

אני היום ביקשתי לשאול את הרב עובדיה יוסף משהו, ביקשתי לשאול
אותו משהו, ביקשתי להגיע אליו, והעמדתי לרשותי בשביל זה את כל
האמצעים הדרושים, ולא להצליח? ולא הצלחתי!

ייתכן ומטבע הדברים, שתופנה טענה כזאת: "השתמשת בכל הכתובות
המדויקות להגיע אל הרב, ורק בכתובת של הרב עובדיה לא השתמשת!"
[עד הרגע, עוד לא שיגרתי את המכתב אל לשכת הרב עובדיה] ואני
אשאל את העיתונאי יואב יצחק שיש לו עין מקצועית שאין עוררין
עליה, ואנצל את אותה העין לשאלת אמינות הגיונית: האם היה לי
סיכוי? האם ניסוי מעין זה הוא לא חובבני עד ילדותי? האם לא חבל
על הבול או על דמי ה-יו.פי.אס?

כבוד הרב יצחק, ומה אני אומר במכתב? מה אני כותב במכתב! אין בו
שום דברי תועבה כפי שהעדתי עליו במכתב השידול הראשון לרב אורי
זוהר, וגם בחרתי ברב זוהר לא במקרה - אך באופן אקראי - וישנו
דבר כזה! תאמינו לי שישנו דבר כזה; וכשאני אומר מכתב השידול,
המילה הזו בדיעבד מקבלת צורה תלת ממדית, מכוח המציאות.

אני משדל את ידיעות אחרונות לפרסם את המכתב, רק אם ישלמו לי
שלושה מיליון דולר נטו ובלבד! ואני אשאל את אמנון דנקנר: אתה
עיתונאי וגם קרוב לעניינים... האם זו, הצורה הזו, היא לא צורת
השידול היחיד...? האם זו לא האופציה היחידה שנותרה בפני אדם
מבחוץ, בשביל להתקרב עד כמה שיכול לאפשרות כזו - של לפרסם מכתב
כזה! אנא ממך תקרא את המכתב, אני שואל אותך שאלה מכשילה
דווקא!

ולשאלת מיליון הדולר, מר דנקנר: ולמה שלושה מיליון? זה רק
תחקירן יכול לענות עליה, ויכול לענות עליה. חבל על הזמן לעסוק
בזאת כאן...

אינכם ועדת חקירה, רבותיי, ואני מודע היטב לזאת. אינכם הכותל
המערבי וגם זאת אני מעמיד לנגד עיניי. ובכל זאת, ומכוח השאלה
הראשונה שאחזור אליה, ומתוך הייאוש, רק מתוך הייאוש, כי היום
רק לשאלות ישנה משמעות, כי היום אין מקום וזמן שידור לתשובות:
ומה עם ד"ר שלמה קליש - יו"ר עמותת שלום בינינו, שמטרתה כפי
שהיא מעידה על עצמה לקרב בין חילוניים לבין דתיים, להשכנת שלום
בתוך העם, מטרתה - ואני מעתיק ישירות מאתרם באינטרנט "לפעול
למען קירוב לבבות, סובלנות והבנה בציבור היהודי." סוף ציטוט.
אותו החומר המצורף בזאת, נשלח אל יו"ר העמותה הזאת, שהגעתי
אליה דרך אתר שופר שביקרתי בו כמעט מדי יום ביומו בתקופה
האחרונה, והחלטתי לשלוח אליו את החומר המצורף עם הערה כבדה אחת
[הכוונה שוב - לתיאורית החול...], אך ברגע האחרון העדפתי
"משיקול מקצועי" לשלוח לעמותה את החומר ולא לשופר, כי שם יש לו
אולי משקל יותר כבד! ומי בכלל מתעניין במשקולות לעזאזל! חוץ
ממרימי משקולות אולי! ולכל הרוחות כל סוגי המשקולות שבעולם!

את המכתב הזה אני כותב ביום שבת, ואני אסלף אותו אם לא אכתוב
את העובדה הזאת.
אסלף ובגדול, אם לא אכתוב עוד עובדה, שאני לא מתעניין בה כל כך
עכשיו, אך כן עניינה אותי לפני כשבוע, ואני משתף אתכם בה כאן -
לא בגלל שהרב יצחק נמצא בחבורה, אלא בגלל הכנות, רמת הכנות
שעליתי בה אליכם; ובכל מצב אחר בכל פורום, לא הייתי מעלה על
דעתי לומר את זה - בלשתף מישהו בזה, וגם הקרוב אלי ביותר (אין
הסבר יותר רחב מזה):
לפני כשבוע, החלטתי במין רגע מסוים לאסוף את כל החומר שכתבתי
בנדון, היו לי שני עותקים והטיוטות של החומר (אני לא זורק אף
פעם טיוטות). החלטתי שמספיק, שהתעייפתי, וכמו תמיד, לאסוף את
הכל לשים במעטפה גדולה, לחתום בנייר דבק מכל הצדדים כך שגם לי
לא יהיה חשק וכוח לפתוח... ושלום על ישראל.
העפתי מבט אחרון, כמו שאומרים - מבט פרידה, וקראתי את החומר
בפעם החמישים והאחרונה. זה היה בשעת הצהריים ובאותו יום פשוט
לא הייתה עבודה... לא שבשאר הימים ישנה עבודה...
תפסה את מבטי מילה אחת, בחומר, שהיה לה קשר, לא סתמי, למישהו
שפגשתי יום קודם; משהו מהסוג שהאדם קורץ לעצמו ברגע שנתקל בו,
מסנן בין שפתיו את המילה: איזה דבר... וממשיך הלאה.
ושוב הופיעה עוד מילה ומילה ומקרה ואני מדבר על מילה, לא על
משפט, ואני מדבר על מילה שמאחוריה נושא מאוד מיוחד. סופר
ספציפי. וכמו כל אדם שרוצה לשלוט במצב, שלא רוצה לאבד את עצמו
לדעת, שרוצה לקחת את הכל בפרופורציה המתאימה, תפסתי עט והתחלתי
לכתוב את המילים האלה. כל מילה, כל מקרה בשורה, שרק אני יכול
להבין אותה. הגעתי מעל לעשר שורות, וזה לא לקח הרבה זמן, לקח
לי ממש דקות ספורות, כי רוב המילים הקשורות ב"מקרים", התרחשו
במסגרת עשרים וארבע שעות האחרונות - ואני מדייק.

אני חייב להשתמש בדוגמה אחת מאלפת ומאוד חשובה: אני מאוד מכבד
את אימי ומאוד אוהב אותה. היא אישה מבוגרת, מעל לשמונים, שתחיה
לנו עד מעל למאה ועשרים. אף אחד לא יודע בת כמה היא, כולל היא
בעצמה! חוכמתה הפשוטה ניתנת לחלוקה לעשרים איש ועוד יוותר
חלקים ממנה... היא אישה צדקת שידעה סבל מה הוא, וכנראה זה המס
התמוה שכל צדיק עליו לשלם. כל כך נעים לי להמשיך בתיאור... אך
עלי לגשת לעניין.

ערב לפני (של אותו היום בצהריים), שתים עשרה או ארבע עשרה שעות
קודם, הייתי אצלה בבית. היינו ביחד, רק אני והיא. כשבועיים
לפני כן לא ביקרתי אצלה, כי אני לא אוהב לבקרה כשאני עצוב. זו
אמת או אולי שכנוע עצמי, ובכל מקרה אני סומך על שאר האחים שלי
כאן שמבקרים אותה ועושים את העבודה, מה שצריך.

באותו ערב, ולא יודע איך התגלגלה השיחה, סיפרה לי כמעט באופן
תמוה על זונה! היא סיפרה לי על אחי שלמה כשהיה בן שנתיים שלוש,
ואיך ראתה אותו הזונה (שכנה שגרה ממול) עם מכנסיים קרועים
שרואים לו הבולבול מהם, והיה קר, ואיך הזונה הזו ראתה אותו
במדרגות והתחילה להדמיע, ואמרה לאימא: אחותי (אימא אומרת
שהזונה הייתה קוראת לה תמיד אחותי), למה שלא תקחי אותו לאחת
החנויות ברחוב, תקני לו מה שצריך ותגידי להם שירשמו עלי? וכך
היה.

יומיים לפני הפסח, מספרת לי אימא באותו מעמד, עם שני ילדים
קטנים על הכתף ואבא שלך שפוטר מהעבודה שלא היה עובד - לא רק
שלא היה לנו מה לאכול אלא לא היה לנו כלום לפסח! לא מצות לא
מלח לא קינמון, וצריך היה לטחון את כל החומרים האלה, שאינם...
צריך היה לעבוד עליהם... ואני חוזר מילה במילה על הדברים כפי
שניסחה.

פתאום דופקים בדלת, פותחת ורואה את "מוסה לואייה" עם קרטונים
וחבילות מלאות מכל טוב לפסח. היה שם הכל, היא ספרה את כל
החומרים שהכילו הקרטונים וכאילו רואה את זה עכשיו מולה, ואני
לא יודע לחזור על זה... הוא אמר לה, אדון מוסה, שהגברת (השכנה
הזונה, הדבר קרה לאחר ההיתקלות שלה באחי עם המכנסיים
הקרועות...) ביקשה ממני לקנות לכם את כל מה שצריך לפסח, ומבקשת
ממך סליחה שלא עשתה בעצמה את זה, כי פשוט היא לא יודעת מה
קונים היהודים לחג; ולכן ביקשה ממני לעשות זאת. וכך עברנו את
החג יא איבני. במילים האלה סיימה את הסיפור, בערבית פשוטה,
בערבית שלה.

ואני אשחזר איתכם, מר דנקנר, מר יצחק, כבוד הרב, את אותו רגע
[כאשר עיני נפלה על "מילה" מסוימת מתוך החומר שעמדתי לארוז,
העין קלטה אותה, וקלטה את הקשר החזק שלה למקרה מאוד ספציפי
שהתרחש בתוך מעגל ה-24 שעות האחרונים] את אותה דוגמה מתוך
"דוגמאות", בשביל להסביר את כוונתי ב"דוגמה מאלפת": אנא הוציאו
מהחומר הנלווה את המכתב לרב זוהר מהאחד ביוני, אלפיים ואחת, שם
לקראת הסיום מופיעה המילה "זונה" שתפסה את מבטי בצהרי אותו
יום, ויש לה קשר הדוק ומובן למה שאימא סיפרה לי ערב קודם. ולא
רק זאת:


בדיעבד, אני נזכר (מה שנזכרתי באותו יום בצהריים), שכאשר כתבתי
את הפנייה לרב זוהר, התעכבתי דקות ארוכות על המילה הזאת
שציינתי בתוך הפנייה. כתבתי זונה ועצרתי. רציתי לכתוב אחריה
משהו שיתאים לטקסט, להבנת הטקסט, להסבר שביקשתי להסביר - אך לא
היה לי. התאמצתי בכל כוחי, לטובת הטקסט, לא יותר, להביא משהו
אישי מהעבר והיה לי ולדאבוני אך לא הצלחתי... החלטתי בייאוש
שלי, בכעס שהיה לי, ברצוני לגמור את המכתב ההוא מהר, החלטתי
בניגוד לעקרונותיי להמציא משהו כמעין אישי - שלא היה ולא נברא,
אך ברגע האחרון חזרתי בי לטובת המשפט שכתבתי על הרוצח שעוזר
לעיוור... והמשפט / הרעיון ההוא ממש גאל אותי.

זה "העומק" של הדוגמה, ולשאר המילים היה אותו העומק... היום,
בדיעבד אני אומר, שבהחלט זה יכל להיות מקרה, וגם כל יתר
המילים/המקרים - בהחלט יכולים להיות צירוף מקרים; ואינני אומר
את זה בשביל להכעיס חלילה את כבוד הרב או לרצות את מכותביי
העיתונאים; באמת ובתמים אני חושב שיכולים להתרחש מקרים כאלו,
ונא לא לשכוח שהחומר הוא בן ארבעים ואחד עמודים ועוד כעשרה
עמודים נלווים... דבר שמקטין בוודאי את ההסתברות לניסים או בוא
נקרא לילד בשמו: למסר מהשמיים.

אם ההסתברות היום להבנתי למסרים כאלה היא 50/50, אזי בצהרי
אותו יום המשוואה הזו שאפה ל- 90/100 (תשעים אחוז) ואתם יכולים
לנחש לטובת מי... הייתי באקסטזה, הייתי במצב שאני חייב לשתף בו
מישהו, לדבר, לספר... עם זאת, הייתי מודע גם לזאת, שאם הדבר
ייוודע למישהו מוכר, זה עלול לגרום למניות הבריאות הנפשית שלי
אצלו לרדת לשפל המדרגה... הוא יכריז עלי משוגע! יכולתי להעמיד
מכר כזה במצב מאוד לא נעים עם שתי אפשרויות, לא יותר: או
שמהשמיים שלחו לי מסרים, או שהשתגעתי. ומה יותר קרוב למציאות?!
מהו כוחה של תורת ההסתברות? לאן יטו אוזנו והגיונו של אותו מכר
קרוב?! קרוב ככל שיהיה!

אולם כוחה של החולשה האנושית כנראה עצום! לא יכולתי להרגיע את
עצמי - לא הצלחתי להשתלט על עצמי והייתי חייב למצוא
פורקן-פתרון והצלחתי!

אומרים שאדם זר היושב על ידך באוטובוס יכול להיות הכי קרוב
אליך, כי אתה יכול לספר לו חופשי הכל... וכך בחרתי באיש שפגשתי
בו במקרה באותו יום בבוקר, והוא מתאים ממש לכל התנאים: הוא רב
או תלמיד חכם, הוא ישראלי, הוא צעיר, והוא בעל חוש הומור מפותח
ביותר. בפעם האחרונה פגשתי אותו בבוקר, כשפשוט זרק במהירות
איזה בדיחה על קומקום חשמלי ככה מהר כמו פק"ל... והפעם הראשונה
והיחידה שפגשתי בו, הייתה בסעודת ליל שבת אצל אחי לכבוד נכדו
הראשון שנולד. הוא הזמינו כאורח כבוד וגם כי אשתו הייתה בביקור
בארץ... אני זוכר את אותו הרב הצעיר באותו ערב דורש דרשה,
ובעיקר מספר בדיחות ומפוצץ אותנו עד דמעות.

ואני חוזר לאותו יום בצהריים, בו אמרתי והשתכנעתי עם עצמי,
שכאן קבור הכלב... יש לי עם מי לדבר, התאים לי הרעיון של הרב
הזה... אך הבעיה הייתה שלא ידעתי אפילו איך קוראים לו! וגם איך
לאתר אותו! אך זו הייתה עכבה קטנה בשבילי. טלפון לאחי שהכירו,
בתואנה שאני חייב ממש למסור לו מייד כתובת של אתר אינטרנט
לבדיחות, ותוך דקה היה שמו בידי, גם מספר הטלפון שלו, ובמקרה
הוא ענה לי לטלפון מיד: אמרתי לו שאני רוצה לפגוש אותו בעניין
אישי ואם אפשר מייד, וגם ביררתי באותו מעמד ובעקיפין אם הוא
רב, ואכן הוא אישר שהוא גם שוחט, אך אמר לי שלא יכול עכשיו כי
הוא נמצא עם הילדים ואשתו ישנה, אולי מחר כן, ובאותו רגע כאילו
משהו נכבה בי, עניתי לו: אתה יודע מה, זה לא דחוף, בשבוע הבא
אצור איתך קשר והתכוונתי לשכוח מהעניין, וכך נסתיימה השיחה.

אך סקרנותו של אותו הרב כנראה גברה על נאמנותו לסייסטה של
אשתו; וכעבור חצי שעה קיבלתי טלפון ממנו, והודיע לי שיבוא מיד
- אם העניין בו מדובר לא ייקח הרבה זמן. כעבור חצי שעה הופיע
אצלי בחנות עם בתו הקטנה, וסיפרתי לו בקיצור נמרץ את העניין:
יש כאן במעטפה הזאת (הכנתי מראש) מכתב לרב עובדיה עם עוד כמה
עמודים נלווים, והבהרתי לו שאין בכוונתי להיכנס לתוכן המכתב
מפאת הזמן, אך הבהרתי לו את הנקודה שלא הצלחתי לשלוח את המכתב
לנמענו.

וכאן, הוספתי בפניו, ישנם כמה דברים מוזרים שקרו איתי בעשרים
וארבע השעות האחרונות, הקשורים בחומר ישירות, והנה הם בראשי
פרקים, בדף קטן שהכנתי מראש והיה מונח על השולחן. התחלתי
להקריא לו: סיפרתי לו את הסיפור של הזונה. הספקתי לספר לו עוד
שתי נקודות מסמרות שיער - והקול שלי בגד בי ולא הצלחתי להמשיך.
הייתי על סף פריצה בבכי, וחזק. ואני לא כזה מטבעי, זה רחוק
מאוד מאופיי... לא הצלחתי להמשיך; וגם הבת שלו כל הזמן ביקשה
פיפי... וכך נתתי לו את החומר עם החומר למחשבה, שיעשה בהם
כראות עיניו, רק שלא יספר לי מה הוא עשה או יעשה, כי אני
מבחינתי סוגר את העניין הזה כאן ועכשיו.

אני חושב, יהודים יקרים, שהוא לא עשה בחומר כלום. ותחושתי בדרך
כלל לא בוגדת בי. והפעם תחושתי נתמכת בהגיון: אם הוא קרא את
זה, אם הוא חשב על החומר האדיר שהשארתי אצלו למחשבה ולמשמרת -
הוא היה בוגד בבקשתי ממנו שלא לספר לי מה עשה או יעשה... הוא
היה בא אלי למחרת עם עיניים אדומות מעייפות או ממשהו אחר...

רבותיי, כבוד הרב, אם הגעתם לשורה הזו, יש לי שתי שאלות
בשבילכם:

א' - אחזור על אותה השאלה שהזכרתי: הייתכן! הייתכן בשנת אלפיים
ואחת, דמוקרטיה, טכנולוגיה, אינטרנט, טלפונים, פקסים, תקשורת,
חכמת קבלה לכולם, מוסד דתי מודרני שמעורה במה שמתרחש ובכל
הרמות, שיש לו אף ייצוג רשמי עם עניבות [בכנסת], התפתחות,
פתיחות, הבנה, השכנת שלום, עמותות, סובלנות, מודרניזציה, כיבוד
הדעות, כבוד לזולת, חופש הביטוי, המסורת, היהדות, עם נאור,
האטום, הירח, המאדים שבאופק, נאס"א, הצד האנושי, היהודי,
הפנימי, המודרני, המפותח... הייתכן, שיפתח בעוד מאה-מאתיים שנה
אחד מנכדיי את החומר הזה, את המעטפה שאסגור עם הרבה דבק ומכל
הצדדים, ויגלה שבמאה הזו סבו ניסה לשלוח מכתב למישהו באותו
הדור באותו הזמן ועם כל הנתונים שמניתי לעיל לא הצליח?! הייתי
משלם את כל שלושת מיליון הדולר (אם יתנו לי בידיעות!) בשביל
לראות את פרצופו של הנכד הזה! מעניין באמת איזה פרצוף הוא
יעשה! האם הוא יצחק? אני לא מאמין שהוא יבכה! יתאכזב? יבין!
יכעס! יתפלא? ייקח את זה בסבבה? יספר את הבדיחה! יתמוגג מעוצמת
הטיפשות של הדור ההוא? כמה היו טיפשים! וכמה חשבו שהיו חכמים!
כמה היו טפלים מעצם המחשבה על מודרניזציה...! כמה חבל...

מר יואב יצחק, ומה אני מבקש במכתב? האם בקשותי הן לא פייריות?
הן לא לגליות? האם שאלותיי אינן מונחות במקומם? הן לא
אקטואליות?

מר דנקנר, אתה עיתונאי והניסוח שלך מעולה: האם הניסוח שלי
במכתב [לרב עובדיה] הוא ברברי? האם הדרך שאימצתי להביע דרכה את
רגשותיי, את דעותיי ואפילו את תלונותיי - לא הייתה כנה? האם
הטקסט כנוסח וניסוח - לא היה נאה להגיע ולגעת בידו של הרב
עובדיה שליט"א? האם לא היה מתאים להתייחסותו?

מר דנקנר, אדוני יואב יצחק: האם המגמתיות לא צועקת כבר לשמיים?
האם המגמתיות שבדיווח, הסלקציה שבדיווח, מה יפורסם ולמה
יפורסם, מה הטעם לפרסום, מה המחיר לפרסום, ומה אני מצפה
מהפרסום, האם קלות הראש הזאת שבשמה מפיקים את השקר הגדול מכולם
את חופש הביטוי, האם הדבר כבר לא גובל בטיפשות? בקלות דעת? האם
לא הגיע הזמן לזרוק את כל אלה שמבלבלים את המוח בשם חופש
הביטוי מכל המדרגות ולעזאזל איתם כבר?! הם מקלקלים לנו את פני
הדור, הדור שלנו, החיים שלנו, אני לא רוצה להיראות ככה בפני
נכדי! זה חשוב לי מאוד וחשוב להרבה כמוני, אדוני.

אם חשבתם שאני רק מספר לכם סיפור - טעיתם ובגדול.
אם חשבתם שבזאת אני מבקש להתפרק ולפרוק - טעיתם בזאת.
אם אתם חושבים שאני לא מנסה בזאת לשדל אתכם לזנות, כך שתעבירו
דרך צינורכם את מכתבי לרב עובדיה בנוסף לעוד כמה דברים נלווים
שאמרתי בקול רם וצלול - אזי לא קראתם אותי נכון, רבותיי.

כבוד הרב, אמנון יצחק. צר לי שלא שיתפתיך בתהיותיי האחרונות.
לא נשארו לי, כבוד הרב. תמו ונשלמו לי וגם כן התעייפתי.
התעייפתי פיזית יותר מנפשית. כבר מעל לחודש שכמעט ואינני ישן.
אם אני אאמין במסרים ההם, ואם כן, אזי הם נועדו רק בשביל
להרגיע אותי. רק בשביל שאשן כבר טוב. שאתפנה כבר לעצמי.
לילדיי. לעבודתי שבלאו הכי היא על הפנים. אבל האם קשה לאלוהים
שיגדיל את מנת המורפיום בשינה במקום כל המסרים המבלבלים האלה?
במקום כל ההסתברויות, האחוזים והחישובים?! שיגיד כבר גם בקול
צלול שגם הוא כועס!
הכנות כשלעצמה לא תזיק ולאף אחד. בכל מצב ובכל רמה!

2 - לא שכחתי שהבטחתי שתי שאלות לסיום: האם אין לכם בחיים מה
לעשות באמת? באמת הגעתם עד כאן?
לכו לנוח. העיניים כבר אדומות.

בברכה,
חתימה: אלברט שבות





עד כאן / נמשיך מחר עם הרשימה




הודעה: המשך הסיפור

מאת: אלברט שבות

תאריך: 11/01/2002 - 19:43

מסמך זה נשלח עם כל החומר שנכתב עד כה, באמצעות יו.פי.אס, אל
לשכת הרב עובדיה יוסף. צורפו לחומר שנשלח שלושה מסמכים, שניתן
לעיין בהם, באי-מייל של הוטמייל ישראל:
albert22@hotmail.co.il
שם משתמש: albert22
סיסמה: ttaannii

[נוסח הפקס - להלן]

מסמך ראשון (צילום קבלה)

ב"ד

ישיבת "חדות התורה"
בבית כנסת "אוהל יוסף" רמות פולין
ירושלים

כתובת המשרד: רמות פולין 12/1 טל. 5714912-02 טלפקס.
5879395-02

קבלה מס. 1211

נתקבל מאת הנדיב... SHABOT (באנגלית)
סך... 18 EIGHTEEN DOLAR (באנגלית)

תאריך... 3.7.01

(חתימה) [בלתי מובנת]




מסמך שני

ב"ה

עובדיה יוסף
הראשון לציון
נשיא מועצת חכמי התורה

ירושלים, יד חשוון --- (לא ברור התאריך)

המלצה

הריני ממליץ בזה עבור ישיבת "חדות התורה" מעיה"ק ירושלים
ברשותו של רוה"כ רבי מרדכי פרנגנהיין שליט"א, ועמו הרב אהרן
לוי שליט"א, אשר בצילם יוחסין בכירים בעלי תשובה השוקדים על
דלתות תורתנו הקדושה ומרווים את צימאונם ממעיינותיה הזכים של
תורתנו הקדושה איישר חילם לאורייתא.

מצווה רבה לסייע בידי הישיבה הנ"ל בעין יפה ובעין נדיבה,
(מילה) תשאו ברכה,

וכל התורמים והמסייעים ישאו ברכה מאת ה' ויזכו לעושר וכבוד
לאורך ימים ושנות חיים וכל טוב. "כי עץ חיים היא למחזיקים בה
ותומכיה מאושר".

(חתימה) עובדיה יוסף

(חותמת רשמית)

הלשכה בבית המדרש... כתובת טלפון ופקס




מסמך שלישי

ב"ה

3.7.01

לכבוד
רדיו - 10
ירושלים
באמצעות פקס: 5725911-2-972-00

מאת: אלברט שבות
פנמה
FAX 507-262-5557

רבותיי שלום,

האם אפשר לקבל את כתובת הרב עובדיה יוסף שליט"א?
כתבתי מכתב לכבוד הרב עובדיה, וברצוני לשלוח לו אותו בדואר.
אודה אם תענו לי דרך הפקס לעיל.

בברכה,
(חתימה) אלברט שבות




ב"ה

כבוד הרב עובדיה יוסף שליט"א - בירושלים 4 ביולי - 2001

השולח: אברהם ( אלברט ) שבות - מפנמה

שלום וברכה,

יש לי מסר בשבילך כבוד הרב, מהשמיים. תרצה תקבלו, לא תרצה אל
תקבל; מה שעלי אני עושה וזהו: אל תזנחו את הפשט, הוא מאוד
חשוב. עם הזמן, הפירושים, ההתעמקויות והפלפולים, הפשט הונח
הצידה, הוזנח וכמעט נשכח, ואלוהים כועס על זאת. זהו המסר
בתכלית. פירושו נמצא על פני ארבעים ואחד עמודים של המכתב המצ"ב
שנכתב מלפני כחודש.
המסר הופנה אליך כבוד הרב.

ושלא יהיו טעויות או אי-הבנות: זה לא בא לי מתוך חלום או
נבואה, זה בא ישירות מתוכי אך בצירוף הנחיות ברורות וישירות.
ראית פעם איך מהפנט פוקד על המהופנט מה לעשות? זה משהו דומה.
וזה לא הפנוט בשביל הדיוק; אך קרוב מאוד בוודאי. הייתה כאן
חלוקת עבודה מאוד פשוטה: אני אומר לך את הרעיון, ואתה תנסח
ותבצע. אני מבין זאת ככה, למרות שהרבה מאוד דברים מסביב אינני
מבין. אני לא מבין מדוע אני! מחלל שבת אני, כבוד הרב, וכבר
הזכרתי זאת במכתבי המקורי אליך.
הרבה, הרבה מאוד, מהחולשות האנושיות לא פסחו עלי... אין צורך
לפרטם, אלוהים יודע אותם. עם זאת, כבוד הרב, ברצוני לציין שאני
עם שתי הרגליים על האדמה. מציאותי אני. לא הייתי מרשה לעצמי
בשום פנים לרשום את מה שכתבתי לעיל ובחומר המצורף - אם לא היו
קורים "דברים מוחשיים" שהם מעבר להבנתי, מעבר לקיומי כאדם חושב
ומחושב. התייחסתי לחלק מ"הדברים" האלה באחד המסמכים הנלווים,
והאמן לי - לא היה לי קל. כי אני יודע מה משקלם מזווית מסוימת
שאני מאוד מודע לה, ומאידך אני יודע את משקלם האמיתי. מתחיל
להבין את משקלם האמיתי. מנסה, ואני מרגיש שאני רק בתחילת הדרך.
אני מקבל שיעורים פרטיים, כבוד הרב, בצורה מאוד מתוחכמת, מאוד
יפה, עדינה, והכי מתחשבת...

לקח לי בכתיבת המכתב המקורי אליך בן ארבעים ואחד העמודים, לקח
בדיוק את אותו הזמן להעברתו מטיוטה אל דפים לבנים ויפים. קצב
הכתיבה שלי, גם אם הוא איטי ביותר, לא מסתדר עם קצב המחשבה.
ניסוח המכתב, על כל מונחיו והיבטיו, השתלשלות המחשבות והקשר
ביניהם...
כפי שאני מכיר את עצמי, כבוד הרב, בשביל לכתוב את ראשי הפרקים
של המכתב [המקורי], היה לוקח לי הרבה מעבר לשלושה ימים, ובשביל
לקשר בין כל הפרקים היה לוקח לי שבוע, וניסוח הדברים היה לוקח
עוד כשבוע... הסבר "תופעה" כזו אינו טמון בדברים המוחשיים
שהזכרתי לפני שורות... הוא טמון בצורה המתוחכמת, המתחשבת, בה
נעשו... תופעות/דוגמאות מוחשיות יש לי ובשפע. האחרונה מאתמול.

אתמול החלטתי לשלוח לך ישירות את המכתב, אחרי שניסיתי בעשרה
ניסויים ודרך שלושה עשר אנשים לשלוח לך את המכתב - ונכשלתי. לא
הייתה שום תזוזה... תמיד האמנתי וחשבתי שבשום פנים לא יגיע
המכתב לידיך אם יישלח ישירות לכתובתך, כי תמיד יהיה מי שיצנזר
אותו; בגלל דרעי, בגלל גיוס בחורי הישיבות, בגלל מיליון סיבות
וקומבינציות אחרות המופיעות במכתב... (אגב, עצם ההיגיון, עצם
המחשבה על זאת, לדעתי, מהווים תעודת עוני לדור - לא רק לנושאי
הכלים). בחומר הנלווה תוכל לראות, כבוד הרב, את האסמכתאות לכל
ניסויי הכושלים, וגם תוכל להבחין בעצם המחשבה, שהסיכוי בפני
עצמו הוא אפסי - היינו לשלוח לך דבר ושיגיע לידיך...
תוכל לבחון מקרוב עד כמה המחשבה הזאת מושרשת בי ועמוק!

אתמול לקראת הצהריים החלטתי באופן תמוה ביותר לשלוח לך ישירות
את עותק המכתב. אך לא הייתה לי שום כתובת - לא בביתך ולא
בישיבה שלך או בלשכה... לא היה לי שום מושג איך אשיג באותו
הרגע את הכתובת. באותו רגע הייתי שומע תחנת רדיו - 10
באינטרנט, שם מופיעה התמונה שלך על יד תמונת הרב ראובן אלבז,
וגם מספר הטלפון והפקס של התחנה. שלחתי מיד פקס לתחנה (מצ"ב)
וביקשתי מהם את כתובתך. אגב, הם לא ענו לי משום מה על הפקס, לא
אתמול, גם לא היום. כעבור כשעה או פחות, נכנס לחנות שליח
מישיבה בישראל ויש לציין שכבר הרבה זמן, חודשים, שלא באים משום
מה שליחים לכאן, לפחות אלי לחנות, והבן אדם פותח לי קלסר,
ישירות אל העמוד בו נמצאת ההמלצה שלך (מצ"ב) ואני מבחין
שבתחתית ההמלצה נמצאת הכתובת של לשכתך, דבר שחיפשתי דקות קודם
ואף שלחתי פקס לישראל למענו, ושלא נעניתי עליו עד עכשיו.
אני מבקש מהשליח (שבקושי דיבר עברית עם מבטא אמריקאי) אם אפשר
לתת לי לצלם את ההמלצה עד שיכין את הקבלה, והוא נותן לי מיד
בלי בעיות, וגם מראה לי כמה תמונות של בחורים חוזרים בתשובה;
שתי תמונות לכל אחד: לפני ואחרי.

אני פותח את הקופה, כבוד הרב, ומשלם לשליח 18 דולר. תמיד אני
רושם בדף קטן שבקופה את מה שאני מוציא, ותמיד אני רושם "צדקה"
לתשלומים לשליחים, תמיד תמיד אני רושם את המילה: צדקה על-יד
הסכום הנקוב. אני אוהב לרשום את המילה הזו. היום, אני מסתכל
בדף ההוצאות של אתמול: רשמתי בפעם הראשונה את המילה "חי" במקום
"צדקה". בלי להרגיש - ספונטנית.
מצ"ב הקבלה עם ההמלצה עם הפקס ועם הפתק הקטן - שיהיה... מצ"ב
ההוכחה לקיומו של בורא עולם. זה לא מעט.
זו הוכחה אחת מתוך רבות. רבבות.

כבוד הרב עובדיה יוסף.
אנא, אשר בחתימת ידך את קבלת המכתב בן ארבעים ואחד העמודים. זה
כל מה שאני מבקש. לא אשקוט עד שיהיה בידיי אישור זה. אסור לי
לשקוט עד אז.

בברכה
חתימה: אלברט שבות

הערה: אנא קבלו הערה זו בכובד ראש.
ארור מעתה, כל מי שפועל או יפעל להעלים את המכתב הזה [משלוח
יו.פי.אס שהכיל את המכתב המקורי לעובדיה ואת המכתב שהוקרא
לעיל, על כל החומר הנלווה], על כל מה שמצורף לו מעיני הרב
עובדיה יוסף.
ארור הוא וכל אשר לו.

חתימה: אלברט שבות




הודעה: נמשיך את סיפורנו...

מאת: אלברט שבות

תאריך: 13/01/2002 - 01:19

מסמך זה נשלח דרך הפקס אל לשכת הרב עובדיה יוסף.

כבוד הרב עובדיה יוסף

מאת: אלברט שבות - פנמה

באמצעות פקס: (02) 6513655

סה"כ דפים: 2

מ- (507) 2625557

10 / 7 / 2001

שלום כבוד הרב. אציג את הדברים כמו שהם:

לפני כשבוע שלחתי ללשכתך מעטפה שהגיעה והתקבלה ביום ראשון הזה,
ע"י גב' דבורה פרץ (לפי דו"ח יו.פי.אס הנמצא ברשותי).

ביום ראשון הזה [עוד לא התקבל דו"ח הקבלה מיו.פי.אס], עברתי את
אחד הימים המתוחים בחיי. לא ידעתי אם המכתב יגיע לידך, אם
יתקבל בכלל בלשכה... רבתי עם אשתי כמעט ללא סיבה. אפילו הייתי
צריך להתנצל בפני בני כי צעקתי עליו ללא הצדקה.
ידעתי את סיבת המתיחות והכעס: זה לא רק אם יתקבל המכתב או לא;
זה המצב שאני שרוי בו: האם מה שעובר עלי הוא ריאלי או דמיוני?
האם זה אמיתי או סתם מיסטיקה מזויפת! ההבדל במקרה הזה הוא
עצום, כבוד הרב. ולמרות הכל לא עמדתי במתח! האם התשובה נמצאת
לנגד עיניי? או שאני מדמיין אותה ואין בכלל שאלה...

ביקשתי באותו יום ראשון (שלשום) בלילה מאלוהים עסקה ופשוטה:
תראה את הכעס שלך אם המכתב לא יתקבל או אם לא יזוז שום דבר.
אני כועס ואני רוצה שגם אתה תראה לי את הכעס שלך! אני יודע
שבזה לא ניתן לבחון אותך, אך אני מבקש בזאת לבחון אותך! ואם
לאו, אזי המצב שאני נמצא בו הוא פשוט מיסטיקה ארורה ומזויפת.
ביקשתי את התשובה, את תשובת בורא עולם, למחרת.

ביום שני למחרת, ובפעם הראשונה בחיים שלי, אני שומע שלא ניתן
לשתות מים פשוטים מהברז אפילו מורתחים ובכל ערי גוש דן! [פתחתי
את האינטרנט באותו בוקר, וזו ההודעה הראשונה שנתקלתי בה]
האם זו הייתה התשובה של אלוהים?

אני מאמין ומרגיש שכן. זו הייתה תשובה ואזהרה ביחד.

כבוד הרב. מהו הסיכון אם תאשר את קבלת מכתבי בן ארבעים ואחד
העמודים ואף אם תקרא אותו?
הסיכון הוא כמובן, שנפלת - מחילה - בפח מישהו שרצה ברשעותו
שתקרא ותתייחס למכתב הבל הבלים ואף השתמש בתחבולות למען זה!
זהו סיכון גדול, כבוד הרב! אין חולק על זאת.
אבל, הסיכון הוא לא בר השוואה, אם התשובה של אתמול הייתה היא
תשובה. אזהרה. אם הדוגמאות "המוחשיות" שהתייחסתי אליהן בחומר
לא היו סתם צירוף מקרים.

התשובה של אתמול כבוד הרב, נגעה במים. במספר ערים, לא בעיר
אחת. לא בשכונה. לא ברחוב. עד כמה ניתן להחזיק מעמד, ואפילו
בימינו, בלי מים?! טהורים!

אני מעיד, היום קראתי בפרשת שמע ישראל, שבחרון אפו שלו, הוא
עוצר את השמיים. הוא נוגע קודם כל במים.
הוא רחום וחנון ומזהיר קודם.
תעשה את חשבונך כבוד הרב. חזק והתחזק.

חתימה: אלברט שבות





המשך יבוא




הודעה: נמשיך

מאת: אלברט שבות

תאריך: 14/01/2002 - 02:44

מסמך זה נשלח דרך הפקס אל לשכת הרב עובדיה יוסף

אל

לשכת כבוד הרב עובדיה יוסף שליט"א
ירושלים

יום רביעי, 11 ביולי, 2001
שעה: 1.55 אחה"צ

מאת: אלברט שבות - פנמה

סה"כ: 3 עמודים

הנדון: בירור והבהרה

א.ג.נ., שלום רב,

אני פונה כאן למי שמקבל את הפקסים, למי שמקבל את הדואר בלשכה,
מעביר אותו או מסנן אותו, אינני יודע אם זה מזכיר או מזכירה,
עוזר או עוזרת.

אני רוצה לספר לכם סיפור קטן. לפני שנתיים-שלוש, כשנבחר ברק
אני חושב, שלחתי מכתב לנציב תלונות הציבור - מבקר המדינה, בו
התרעתי על חשד של מעשה פלילי, של ללכת יד ביד של הממשל עם
העיתונות, עיתון ידיעות אחרונות - ספציפית.

זה לא היה על סמך מאמר בעיתון, דעה, או ניתוח של רוח הדברים...
זה היה על סמך מקרה מאוד ספציפי שנקלעתי אליו אישית, נשען על
עובדות - ראיות משפטיות יבשות, מסמכים, הרבה מסמכים אותנטיים
שצורפו, שחתומים עליהם המעורבים או בחלקם, שמעורב בהם אפילו
מוסד בית המשפט העליון ונשיאו ברק, לא פחות.

חשד כזה כמובן, שמעורב בו עיתון עם ממשל, הוא סוג של עבירה
שיכולה לבצע רק כנופיה מסוכנת - הכי מסוכנת לכל הדעות. די ברמז
בשביל לפתוח בחקירה ואפילו שהתיק נמצא באפריקה... די בראייה,
במסמך אחד, בשביל לפתוח בהליך משפטי כנגד המעליל אם העניין הוא
בדוי - מצוץ מהאצבע... אם יש חשד כזה אפילו.

בשביל להיות בטוח ששום דבר לא יפוספס או יבוזבז או יעומעם,
עשיתי העתקים מכל הראיות של כל החומר ושלחתי אל: שמונה עשרה
מוסדות בארץ (אם זכרוני לא מטעני). מתוכם, בית המשפט העליון,
הפרקליטות, המשטרה, משרד המשפטים, התנועה לאיכות השלטון,
ואפילו מוסד אוניברסיטאי. שום דבר, חרטא ברטא. אפילו לא אישרו
את קבלת החומר. ובשביל הדיוק, רק מהפרקליטות ענו שזה לא
מעניינם, פשוטו כמשמעו. ועוד מוסד אחד ענה לי, הלא הוא מוסד
נציב תלונות הציבור; זאת כי הוא חייב לענות לכל פונה על פי חוק
ותוך חודש!

היה שם בנציבות עו"ד אחד שענה לי, והסביר בלשון משפטית שעל פי
חוק מבקר המדינה נוסח ותיקון שנה מסוימת, אין מסמכותם לחקור
עניין שמעורב בו עיתון. הסברתי לו שוב שזה לא עיתון, זה עיתון
מסחרי (כי המחלקה העסקית הייתה מעורבת) עם שלטון, זו ערבוביה
זרה, זו כנופיה בלשון המעטה, זה חשד סביר לשחיתות הדמוקרטיה -
לא רק השלטון, ודווקא חוק מבקר המדינה בא לשמור על ההיגיון הזה
למען נישמר מזה, שלא נגיע למצב המסוכן הזה...

שום דבר לא עזר... כל פעם, בכל פנייה, היה מחכה העו"ד הזה
מהנציבות בדיוק חודש שלם, וביום האחרון (השלושים לחודש) היה
שולח לי את נוסחת תשובתו הראשונה - אבל בדיוק אותו הנוסח; רק
מחליף את התאריך.

מספר חודשים עברו... והפניות התקרבו כבר לעשר... והייתי חייב
להיאחז בצינור הזה, כי זה המוסד הציבורי היחיד שנותר... אולי
בכל זאת יזוז משהו... גם אין לי את האמצעים הכספיים בשביל לפתח
את העניין דרך ערוצים אחרים... והעו"ד הזה בשלו, אני חושב
שאפילו לא היה קורא את פניותיי, רק מחליף תאריך ביום השלושים,
חותם ב: א. שם המשפחה שלו ושם בדואר ממשלתי. [שמורות אצלי כל
תשובותיו למזכרת...]
אני חושב שהשתמשתי בים של סבלנות עד שהגעתי לנקודה ולמסקנה די!
לא ניתן יותר. עד כאן.

ראיתי את החרפה של החברה, על כל רבדיה במו עיניי. ראיתי במו
עיניי את ערוותה! עדות אישית.

את זאת אני מספר לכם, אדוני העוזר או גבירתי המזכירה, כי אז
כאשר סגרתי את העניין, ממש בנקודת הסיום, נקודת השבירה, הייתי
עם הרגשה חיובית עדיין, קמעה...
הם אנשים, הם אנושיים עם חולשות, המצפון או הפנימיות לא
מפותחים דיים. הם חברה חילונית - חסר להם אולי משהו מהמנוע
הפנימי... אולי...
אני זוכר טוב טוב אז בסיום ההוא - את ההרגשה הזו, את התחושה...
את התקווה.

והיום אני שולח מכתב ללשכת הראשון לציון, הרב שליט"א, ואני לא
יודע עדיין אם נמסר לו המכתב או לא; אני שולח פקס כן וישיר
ביותר עם סימנים דחופים! ואפילו אם תקראו לסימנים האלה סימני
שאלות או סימני פליאה או סימני שיגעון!!! והיום בבוקר אני נכנס
לחנות ועיני ישר אל מכשיר הפקס, אולי אמצא את האישור המיוחל...
מעין "היננו מאשרים שקיבלנו את הפקס שלך בלשכת כבוד הרב, והוא
יועבר והוא יתויק והוא יישרף ייזרק ימתין..." תשובה כלשהי ולו
רשמית...
או שאין חוק שמחייב לשכת רב שליט"א לאשר קבלת מכתבים?!

האמת היא, שאינני מבין את המצב. אינני מבין את מהותו, תכליתו;
אינני יודע איך לאכול אותו, איך לאכול את הבאסה בסבבה - כמו
שאומרים!

אינני מבין אתכם, אנשים. והפעם אני עומד על זה - להבין לעומק.
אני לא מבקש מהבורא הסבר, אני לא מבקש מהבורא שייטע בי כרגע
תבונה להבין, אני מבקש ממנו תגובה. תגובה מהסוג שיש בה הבנה
לעומק. שטמון בה הסבר זה - למען יראו כבר וייראו.

גברתי המזכירה, המזכיר. אם יש במה שהזכרתי עבירה משפטית, אם את
רואה שיש במה שהזכרתי איום כלשהו, מכל סוג שהוא, יש לך אפוא
עילה דחופה לרוץ לתחנת המשטרה הקרובה ולהגיש תלונה נגדי. שמי
אלברט שבות, בעל ת.ז. 01-7713892. או תרוצי לרב שלך שישים
במכשיר הפקס הזה תגובה אישית בחתימת ידו שתשקיט אותי. שתספיק
להשקיט אותי. זו בעייתו המיידית. וזו בעייתכם האישית גם אדוני
העוזר. יש לכם עד שעה 5.00 אחה"צ שעון פנמה ליום חמישי (בפקס,
לא עם שליח אישי).

אלוהים. אם עד אז לא ייעשה כך, ואם לא תהיה לזאת תגובה מובנת
על ידיך, אזי אבין גם אני. אבין ואבין.

חתימה: אלברט שבות

הערה: אין ולא משנה אם קראתם את הדברים עד כה והבנתם לעומק,
הדברים יתקיימו גם יתקיימו בעזרת השם.
חתימה: אלברט שבות




הודעה: המשך

מאת: אלברט שבות

תאריך: 14/01/2002 - 17:02

אני מצרף כאן את שלוש הפניות האחרונות בנושא. ומחר אני שם את
המכתב עצמו וזהו אנשים. תסבלו אותי יענו עוד יומיים לא יותר.
[נא לזכור, המדובר בהודעות ששמתי בפורום "ספידי" הישראלי]





(1)

מסמך זה נשלח באמצעות יו.פי.אס (הנמען, מר ש. הלוי, הוא העורך
הראשי של האתר הדתי-יהודי "מנוף: מרכז ההסברה החרדי", כתובת
האתר:
WWW.MANOF.ORG.IL)
נוסח הפנייה:

לכבוד
מנוף (מרכז ההסברה החרדי)
עורך ראשי, מר ש. הלוי.
ירושלים

6 באוגוסט, 2001

מאת: אלברט שבות, פנמה.

מר הלוי שלום רב,

מגלישה בת כמה חודשים באתרכם, ומהעיון הרב בחומר המרשים
והמסועף המוצע באתר, אני יכול להבין את השם שנתתם לאתרכם,
וכשמו כן הוא: מנוף להסביר, לקרב... מנוף שניתן דרכו לתקן את
התמונה המעוותת של הדתי החרדי בעיני החילוני... (תבורכו על
פועלכם וכוונותיכם).

מר הלוי,
אני אינני חרדי ואינני חילוני, אני יהודי; כך נולדתי וכך אמות;
ובתור שכזה, לפני כחודשיים, כתבתי מכתב לכבוד הרב עובדיה יוסף
שליט"א, וניסיתי בכל מיני דרכים שיגיע אליו אך לשווא...
ניסיתי לשדל כמה עמותות, ארגונים, אישים, ניסיתי לנגן על כמה
מיתרים למען מטרה אחת ויחידה: שהמכתב יגיע לידי הרב, אך
לשווא... שום תגובה, שום תזוזה, שום דבר.
ולמען הדיוק, רק תשובה אחת, במהלך המסע הארוך הזה, קיבלתי מהרב
אורי זוהר, בה הודיעני שלא ניתן לעשות את הדבר [לקחת את המכתב
אל הרב עובדיה], גם לא ניתן לפרט מדוע! אני מצרף בזאת את
התשובה הזאת של הרב זוהר - מתוך גאוותי בה גרידא... הוא היחיד
שלפחות התייחס...

עוד מצ"ב העתק כל תעודות המשלוח ששיגרתי, למקרה ויש לך עניין
לעיין בשמות...

"ההתלהבות" שלי מהמכתב המקורי שכתבתי, שיגיע אל כבוד הרב...
שיגיב עליו... התלהבות זו הלכה ודעכה עם כל ניסיון חוזר וכושל,
ובמקומה תפסה לה סקרנות טבעית: וכי למה?! מה יש במכתב? אני
מודה שזה אפילו ערער אותי, אני בעצמי כותב המכתב, ובכל פעם,
אחרי כל ניסיון כושל לשליחת המכתב, קראתי אותו מחדש ומצאתי בו
רק חומר יהודי, שנכתב ע"י יהודי, אל רב יהודי, ככתובת יהודית
ראויה.

מטבע הדברים, מר הלוי, הייתה לי סיבה לכעוס ולהתאכזב, ואף לתת
ביטוי לכעס זה; ביטוי, שיכל להכות אף בי: אני חילוני מעכשיו...
אני דתי מעכשיו אך לא כמוהם... אני אפתח אתר אינטרנט ואפרסם בו
את דבריי שנפסלו להתייחסותם ואראה להם ולשכמותם את הצד השני של
המטבע... אין גבולות, מר הלוי, לביטוי של כעס. של כעס אמיתי.
של ביטוי אמיתי.

אך אני יהודי מדי מלעשות זאת. מלתת דרור, ללא סוף, לכעס
שבי...

אינני מסתיר; ועדיין יש בי כעס שנותן את ביטויו במכתב כזה
לדוגמא, וכדוגמת הרבה ניסיונות ומכתבים כמוהו; אני שולט בביטוי
שאני נותן לכעסי, כי אני יהודי, ואת זאת למדתי מיהדותי.

מר הלוי. אודה לך אם תתייחס, אודה לך אם תפרסם באתרכם את
החומר, אודה אף אם תתן יד ועזרה להגעת המכתב לנמענו המקורי.
ואם לא תעשה כן, שום דבר לא יקרה, אמשיך בדרכי בפניותיי
ובניסיונותיי. ראה הוזהרת!

בכבוד רב,
חתימה: אלברט שבות

- רצ"ב העתק המכתב לכבוד הרב עובדיה יוסף שליט"א.





(2)

מסמך זה, יחד עם כל החומר שנכתב עד כה, נשלח אל לשכת כבוד הרב
הראשי של ישראל, באמצעות יו.פי.אס

ב"ה

לכבוד
הרב הראשי של ישראל
כבוד הרב ישראל מאיר לאו.
ירושלים.

מאת: אלברט שבות, פנמה. 10 באוגוסט, 2001

כבוד הרב שלום רב,

הרבה אומרים בזמן האחרון, שישנם "איתותים" שמעידים על
הימצאותנו בתקופת ביאת המשיח.
הרחוקים מהאווירה הדתית קוראים לאיתותים האלה סימנים לסוף
העולם; העולם הולך ונחרב, אומרים. סוף העולם קרב.

אכן, האווירה כבדה - ההרגשה כבדה. קראתי את המילים שאמרת בהספד
של המשפחה שהלכה בפיגוע... מילים שמסמלות אווירה זו.
עברו על העולם ועל ישראל תקופות לא פחות קשות, אך "כבדות" זו
הנה מיוחדת... זה כמו כאשר יש לך הכל - את כל הכלים והאמצעים
ואף את הידע, ובכל זאת אתה עומד חסר אונים... יש לך ידע רב
ושתי ידיים וראש על הכתפיים ואתה לא יכול לכתוב אף מילה אחת...
ישנם חוזרי תשובה (כן ירבו), ושיא הייצוג של הכוח הדתי בכנסת -
ולמרות זאת, אווירת הריחוק מהדת באופן שוטף וכמעט רשמי
וממוסד... יש לנו כוח חזק וצבא מסודר עם אווירת חוסר אונים
משווע... [והתקופה תקופת המתאבדים...]

לפני כחודשיים, כתבתי מכתב לכבוד הרב עובדיה יוסף, מכתב שהייתי
צריך להיענות עליו ולא נעניתי; ולדעתי הענייה והאישית מאוד,
שתי עובדות אלו - המכתב, ואי-התשובה עליו, מסמלות את הפרדוקס
את הניגוד שבאווירה: יש הכל, ואין כלום. חוסר אונים.

אינני מסכים, כבוד הרב, עם עובדת "תקופת הקושי" שאנו אמורים
לעבור לפני ביאת המשיח, וכאילו זו הכנה רשמית לביאתו ודבר מובן
ומושלם מראש איתו. איננו חייבים לעבור שום תקופה קשה, ושום
אי-וודאות ושום בלבול... נא לא להתבלבל: הבורא נתן לנו את מלוא
חופש הבחירה, וקביעתי האחרונה מכאן ניזונה...

אם כבודו מסכים לקביעה זו - אזי יש על מה לדבר עדיין... תתייחס
נא למכתב המצ"ב. נא.

אין לי כמעט ספק, שפנייה זו לא תזכה להגיע אל שולחנך, על-פי
תורת ההסתברות הטבעית והמקובלת בעולמנו...
ואני לא שוכח, שאותה תורה השאירה מקום לעוד עשירית האחוז של
סיכוי, שאני מבקש ליהנות ממנו ואף להתענג תחת חסותו קמעה...

רציתי גם, פשוט, לשלוח אל כבודו פנייה זו, כאקט סמלי וראוי
לסגירת מעגל (זהו הניסיון השלושה עשר לשיגור המכתב המצ"ב).

בכבוד רב,
חתימה: אלברט שבות





(3)

מסמך זה נשלח דרך יו.פי.אס עם כל החומר שנכתב עד כה (עד התאריך
שנושא המסמך) אל הרב זמיר כהן, שתחת הכוונתו הרוחנית מתנהל אתר
היהדות: "הידברות". כתובת האתר: WWW.HIDABROOT.ORG

לכבוד
ארגון הידברות
כבוד הרב זמיר כהן
ירושלים.

מאת: אלברט שבות, פנמה. 16 באוקטובר, 2001

כבוד הרב,
אבקש בכל לשון של בקשה ותחנונים, שיעיין כבודו בחומר המצורף.
את הנתונים של כבודו, העתקתי מאתר "הידברות" שהוא תחת הנהגתכם
והכוונתכם הרוחנית.

לציין, שלעורך הראשי של האתר ישנו מושג חלקי בנושא הכללי של
החומר המצורף; אם-כי, יש להוסיף, לא הצלחתי דרך האינטרנט
לעניין את מר אורן סלע בהמשך ובפיתוח הקשר איתי, שנקלע אליו מר
סלע באופן מקרי ואף אקראי...

יש לציין עוד דבר, כבוד הרב: כותב שורות אלו הינו יהודי בן
יהודי; ונתון זה, אמור להיות בעל משקל מיוחד, בארגון זה הנתון
תחת השגחתכם.

לסיום, מותר לי לקוות, כיהודי וכאדם, שלא תסתפקו בלתת את הדעת
על החומר המצורף, כי-אם בנקיטת עמדה מעשית לגביו, עמדה בעלת
צביון יהודי, בעלת רגש יהודי, מסר יהודי, ואם תרצה - קנאה
יהודית.
זאת כמובן אם תראו לנכון.

בכבוד רב,
חתימה: אלברט שבות





כאמור, [לקוראי בפורום] נשאר המכתב לרב עובדיה, וזה מחר.




הודעה: זהו.

מאת: אלברט שבות

תאריך: 15/01/2002 - 16:37

הקישור למי שרוצה של המכתב לרב עובדיה יוסף:
http://stage.co.il/Stories/79440




עד כאן תוכן המכתב (הפתוח) לד"ר בן-דב. על המכתב הזה קיבלתי את
התשובה הזאת:

----- Original Message -----
From: yoav ben-dov
To: Albert Shabot
Sent: Tuesday, January 29, 2002 5:00 AM
Subject: Re: website ( Yoav Ben Dov )


שלום אלברט

דבריך מעוררים למחשבה, ואני אישית סבור שקיום האל הוא עניין של
אמונה וחוויה, ולא צריך הוכחה מדעית כזו או אחרת. גם בקשר
לדברים שקורים לך בחייך האישיים, הביטחון בא מתחושה פנימית ולא
מהשכל והמדע.

בכל אופן אני נוסע לחו"ל ולא אוכל לקבל דואר אלקטרוני עד תחילת
מרץ.

בברכה, יואב בן-דב




זהו, סיימתי. / אלברט שבות







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אז, רוצה לנסות
משהו חדש?






אור מהוד השרון
מציע לחבר של
שלי הצעה שאי
אפשר לסרב לה


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/11/05 23:23
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלברט שבות

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה