[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







י.ב.
/
החדר הלא נכון - חלק 2


בכניסה של דאנקן דונאטס, 31 במרץ, 8:02

"איחרת", אמר מרסלו לאחר שראה את ג'יימס מתקרב.
מרסלו הסתכל בשעון הזהב שלו, והוסיף: "עוד פעם".
"לא טוב לאחר ככה ג'יימס".
ג'יימס הסתכל בשעונו והשיב: "2 דקות סך הכול! זה לא כאילו
איחרתי בחצי שעה או משהו".
"השוטרים ייצאו מהתחנה ב-9:00, ואם אנחנו נפספס אותם לא תהיה
לנו עוד הזדמנות. זוהי ההזדמנות האחרונה שלנו לתפוס את
מקניל."
"אם לא נתפוס אותו היום, מארשט יהרוג אותי ואתכם".
"תמיד צריך לדייק. אתה צריך לדעת את זה ג'יימס".
"בסדר, בסדר", אמר ג'יימס בעצבנות.
"איחור זה לא הרגל טוב", אמר מרסלו, "תזכור את זה".
ג'יימס עמד ליד מרסלו, ובמרחק של כמה מטרים מהם, עמדו בו, ג'ק
ופרדי.
ג'יימס החזיק בידו תיק נשיאה שחור. בתוכו הוא החזיק עוזי וכמה
מחסניות.
בו החזיק תיק של גיטרה. שם הוא החזיק את רובה הציד שלו וקופסה
של כדורים.
ג'ק ופרדי שמרו את האקדחים שלהם בכיסים של המעילים שלהם.
מרסלו החזיק מחזיק מפתחות עם 4 מפתחות. ג'יימס שיער שאלה הם
המפתחות של המכוניות.
"איפה ג'ימי? הוא אמר שהוא אף-פעם לא מאחר", שאל ג'יימס.
"הוא יגיע, הוא יגיע..", השיב מרסלו.
עברו כמה דקות ומרסלו החל לשרוק איזה שיר מעצבן.
ג'יימס נשען על אחת המכוניות שחנו מול דאנקן דונאטס.
"נו... איפה הוא?", שאל ג'יימס בחוסר סבלנות.
מרסלו עמד לענות בדיוק כאשר ג'ימי הגיע.
"מצטער", אמר ג'ימי עם חיוך.
"איחרת", אמר מרסלו.
"אני אף-פעם לא מאחר", אמר ג'יימס בציניות לג'ימי.
"שתוק כבר! היו פקקים, מה אני אמור לעשות?".
"לא משנה, בוא נתחיל", אמר מרסלו. מרסלו התחיל להרים את ידו
כדי לסמן לשאר החבורה שיבואו, כאשר ג'יימס שאל אותו: " 'לא
משנה'?! זה לא מה שלי אמרת! לי עשית הרצאה שלמה על איך 'שאיחור
זה לא הרגל טוב'!".
"דבר ראשון, ג'יימס", מרסלו אמר, "זוהי הפעם הראשונה שהוא
איחר, ולך לא!".
"ודבר שני, אם אתה היית מתחנף כמו שהוא מתחנף אלי, אז הייתי
מתייחס אליך יותר יפה!".
ג'יימס התחיל לצחוק. ג'ימי האדים מבושה.
מרסלו לא צחק אתו.
לקח לג'יימס כמה שניות להבין שמרסלו רציני.
לאחר שהבין, הוא הפסיק לצחוק. ג'ימי חזר לצבעו המקורי לאחר שגם
הוא הבין.
ג'יימס, המום, לא הספיק להגיד משהו, ומרסלו כבר הרים את ידו
וסימן לשאר החבורה לבוא.
"אוקיי.. הכנתי לכם את המכוניות, ואני רוצה שתמהרו ותיסעו
לתחנת המשטרה לפני שהשוטרים יצאו משם עם מקניל".
"יש לכם את הנשק שלכם?", שאל.
כל אחד מהם נענע את ראשו.
"יופי. עכשיו קחו את המכוניות, תעקבו אחרי השוטרים למקום
מתאים, תבצעו את העבודה, ותביאו את מקניל לבית של ג'יימס.
בסדר?".
מרסלו חיכה כמה שניות והתחיל לחלק את המפתחות.


מול תחנת המשטרה של הרובע ה-3, 31 במרץ, 8:35

ג'יימס חיכה במכוניתו לשוטרים שיוציאו את מקניל מהתחנה.
הוא חיכה במכוניתו מול תחנת המשטרה של הרובע ה-3 מעבר לכביש.
מאחוריו חיכו פרדי, ג'ימי וג'ק, ובו במכוניתם.
פרדי עישן סיגריה והסתכל לכיוון האנשים ששבים והולכים במדרכה
לידו.
ג'ק היה בתוך המסחרית, ולא היה יכול לראות מה קורה בחוץ.
ג'ימי לא עשה כלום, ובו פיהק כל הזמן.
אחרי כמה דקות ג'יימס שמע מישהו שורק שיר מעצבן שחוזר על עצמו
כל כמה שניות..
הוא הסתובב והסתכל אחורה, וראה את ג'ימי שורק את אותו שיר
שמרסלו שרק בבוקר.
"לא יאמן.. גם שמרסלו לא נמצא, הוא עדיין מתחנף אליו!", ג'יימס
חשב.
"מעניין מה יקרה אם אני אגיד לו את זה...", ג'יימס השתעשע
ברעיון.
ג'יימס חשב שהוא יפסיק לשרוק, אבל אחרי כ-10 דקות, הוא עדיין
המשיך..
ג'יימס חשב שאין טעם להתחיל לריב אתו, והוא הדליק את הרדיו.
ברדיו השמיעו איזה שיר ראפ מעצבן שאי-אפשר להבין מילה אחת
ממנו.
ג'יימס הסתכל במראה האחורית וראה את ג'ימי, עדיין ממשיך לשרוק,
מתופף על ההגה לפי הקצב של שיר הראפ. ג'יימס החליט להחליף תחנה
כדי לעצבן את ג'ימי.
בתחנה הבאה השמיעו שיר קלאסי, של "מוצרט או משהו", חשב
ג'יימס.
הוא הסתכל שנית במראה, וראה את ג'ימי שורק, לא מתופף לפי הקצב
(למוסיקה קלאסית אין בדיוק קצב), אבל נדמה היה לג'יימס שהוא
שורק מנגינה אחרת. אז הוא החליש את הרדיו, ולהפתעתו, ג'ימי שרק
את השיר הקלאסי.
ג'יימס ראה שאין מה לעשות, וכיבה את הרדיו.
הוא הסתכל שמאלה, לכיוון תחנת המשטרה, וראה 2 ניידות משטרה
עומדות מול התחנה, ובניידת הראשונה מקניל ישב במושב האחורי.
בשתי הניידות היו שוטרים, והם עמדו לצאת.
"אף אחד לא שם-לב להם", חשב ג'יימס בגיחוך, ובמהירות צפר
פעמיים כדי ששאר החבורה יהיו מוכנים. ג'ימי הפסיק לשרוק והסתכל
לכיוון הניידות.
פרדי זרק את הסיגריה מהחלון ושם את הידיים על ההגה, שיהיה
מוכן.
ובו, שישן על ההגה, התעורר בבהלה כאילו התעורר מסיוט. הוא
הסתכל לכיוון תחנת המשטרה והבין למה ג'יימס צפר.
שתי הניידות התחילו לזוז, וג'יימס חיכה כמה שניות לאחר שהן
נסעו, כדי לשמור מרחק, והחל לנסוע אחריהם. שאר המכוניות נסעו
אחרי ג'יימס.
לאחר כרבע שעה של נסיעה, ג'יימס הבחין מרחוק במקום שיתאים
לביצוע העבודה.
שתי הניידות היו במסלול הימיני, וגם כך היו ג'יימס והחבורה.
ג'יימס עבר למסלול השמאלי, והחל לעקוף את שתי הניידות.
יחד אתו, פרדי החל להגביר את מהירותו כדי להישאר צמוד לניידות
מאחורה.
ג'יימס עקף את הניידות, והחל לחזור למסלול הימיני, מלפני
הניידות.
ג'יימס עבר רמזור שעמד להתחלף בצומת סואנת, וכשהרמזור התחלף
לכתום, שתי הניידות עברו, ופרדי בקושי עבר.
ג'ימי, ג'ק ובו, שלא היו צמודים לפרדי, לא הצליחו לעבור.
ג'ק פתח את עיניו כאשר ג'ימי עצר בפתאומיות.
"למה עצרנו?", ג'ק שאל בזמן שעבר למושב הקדמי.
"יש אור אדום", ענה ג'ימי.
ג'ק הסתכל קדימה, וראה שהניידות והמכונית של פרדי לא נמצאים
שם.
"איפה לעזאזל הניידות?!", צעק ג'ק.
"הם עברו את הרמזור בכתום", ענה.
"למה לא עברת את הרמזור המחורבן?!".
- "לא יכולתי, הצומת הייתה עמוסה מידי, הייתי מתנגש עם איזה
מכונית".
"מרסלו יהרוג אותנו!", צרח ג'ק בייאוש.
"אל תדאג, אני עדיין רואה את הניידות", אמר ג'ימי, "וזה רמזור
קצר".
בינתיים, ג'יימס ראה שעוד כמה עשרות מטרים הם מגיעים למקום.
"ידעתי שזה יקרה! אני הייתי צריך לנהוג! לעזאזל!!", צרח ג'ק
שוב ושוב.
"ידעתי!.. ידעתי!!".
ג'יימס ידע שעוד כמה שניות הוא עומד לעשות עצירה פתאומית.
הוא הסתכל במראה הצדדית, וחיפש את מכוניתם של ג'ימי ובו, אך
הוא לא מצא אותם.
ג'יימס עצר בפתאומיות את מכוניתו, והניידת הראשונה עצרה
והתנגשה במכוניתו של ג'יימס מאחורה. הניידת השנייה עצרה גם היא
בפתאומיות וכמעט התנגשה בניידת שמולה.
פרדי בא ועצר בדיוק מאחוריהם אחרי כמה שניות.
ג'יימס הוציא את ראשו ואת העוזי שלו מן החלון וכיוון אותו אל
שני השוטרים שישבו מקדימה בניידת הראשונה.
"אל תזוזו!!", צעק ג'יימס.
"תשימו את הידיים שלכם מאחורי הראש!", ושתי השוטרים שמו
באיטיות את הידיים מאחורי ראשיהם. ג'יימס עכשיו זז מראש לראש
עם העוזי שלו כל כמה שניות. כל פעם שהוא זז לשוטר אחר, אותו
שוטר רעד ונראה מפוחד.
"מוזר... יחסית לשוטרים שמקבלים כסף על ידי מי ששכר אותנו,
ויודעים שאנחנו 'נחטוף' את מקניל, הם נראים מאוד מפוחדים..",
חשב ג'יימס.
"אולי במחשבה שניה, הם יודעים לעשות הצגה טובה..", חשב.
בינתיים, פרדי הוציא את הרובה שלו מן החלון, וצרח: "אל תעיזו
אפילו לזוז!!".
"תרימו את הידיים!".
השוטרים בניידת השנייה לא הרימו את הידיים.
"תרימו את הידיים המחורבנות שלכם!!", צרח פרדי שנית.
השוטרים החלו להרים את הידיים.
"עכשיו!", צעק, והשוטרים הרימו את הידיים במהירות.
הם חיכו 10 שניות בערך, וג'יימס שאל את פרדי: "איפה לעזאזל
השאר?!".
"אני לא יודע, הם היו אמורים להגיע כבר", ענה פרדי.
אחד השוטרים בניידת הקדמית ניסה להגיע לאקדח שלו וג'יימס ראה
את הניסיון, כיוון את העוזי אל השוטר, וצרח: "אל תחשוב על זה!
אני אפוצץ לך את מוח אם רק תעיז!".
השוטר המפוחד החזיר את היד שלו למקומה.
ג'יימס ופרדי חיכו בערך דקה, ורק אז המסחרית והמכונית של בו
הגיעו.
שתי המכוניות עצרו ליד הניידות, ג'ק יצא מן המסחרית ואמר
לג'ימי: "רמזור קצר?!".
ג'ימי עבר למושב הימיני, הוציא את האקדח שלו, טען אותו, הוציא
אותו מן החלון, וכיוון לראש של השוטרים בניידת הראשונה. "אל
תעיזו לזוז", אמר.
בו הוציא את רובה הציד שלו מן החלון, וצעק: "אני אפוצץ אתכם רק
אם תנשמו".
"איפה לעזאזל הייתם?!", צרח ג'יימס.
"נתקענו ברמזור אדום", ענה ג'ימי.
" 'אני אף-פעם לא מאחר' ", חיקה ג'יימס את ג'ימי.
"זהו! נמאס לי מהחרא הזה!", צעק ג'ימי וכיוון את אקדחו אל ראשו
של ג'יימס.
כולם הסתכלו לכיוון של ג'ימי וג'יימס.
השוטר שנהג בניידת מאחורה ניצל את המצב הזה כדי להגיע לאקדח
שלו.
ג'ק במהירות הוציא את אקדחו עם משתק הקול, והצמיד אותו לרקתו
של ג'ימי.
"אל תחשוב על זה", אמר ג'ק. "אתה לא רוצה לעשות את זה.. אנחנו
מקצוענים, לא חבורה של חובבנים מחורבנים!".
"מרסלו יהרוג אותך אם תעשה את זה! תחשוב על זה.. אתה לא באמת
רוצה לעשות את זה..".
"אני אהרוג אותך אם תעשה את זה.. תירגע, פשוט תוריד את
האקדח".
ג'ימי הוריד לאט את האקדח, שם אותו במושב שלידו, ולקח סיגריה.
השוטר בניידת השנייה הוציא את אקדחו באיטיות, ולאט, לאט, הרים
אותו.
בו פתאום שם-לב למה שהשוטר עושה, וצרח: "תרים את הידיים
המחורבנות שלך!!".
השוטר, מרוב פאניקה, הרים את האקדח במהירות כדי לירות בבו.
בו, שרובה הציד שלו היה מכוון לראשו של השוטר, ירה, ובמהירות
טען וירה שנית.
אחרי הירייה הראשונה, דם ומעט חתיכות בשר עפו באוויר. ובזמן
שהם עפו באוויר, בו במהירות ירה שנית, וגרם לנזק גדול בהרבה
מהירייה הראשונה לראשו של השוטר.
דם, בשר, וחתיכות של עצמות שבורות ומוח התעופפו באוויר ונחתו
של הכביש, ניידת המשטרה, מכוניתו של בו, ועל חולצתו ופניו של
בו והשוטר שישב ליד.
השמשה הקדמית של הניידת הייתה עכשיו מחוסה בחלקה בדם.
"לעזאזל! זו חולצה חדשה לגמרי!!", צרח בו.
ג'ימי הסתכל במראה האחורית לכיוון בו והגופה, ואמר: "כשאתה
נמצא בעסק מלוכלך, אתה צריך לצפות להתלכלך לפעמים".
ג'ק עבר ליד הניידת הראשונה ולא מצא מקניל.
הוא עבר לניידת השנייה וגם שם לא מצא את מקניל. הוא הסתכל
פנימה כדי להיות בטוח, והוא ראה שאף-אחד לא נמצא במושב האחורי.
"איפה לעזאזל מקניל?", צעק ג'ק.
"מה זאת אומרת 'איפה מקניל'? הוא לא שם?", שאל ג'ימי.
"לא, הוא לא באף אחת מהניידות".
- "אתה בטוח?", שאל ג'ימי.
"כן, בדקתי בשתי הניידות, והוא לא באף-אחד מהן".
ג'ימי פנה אל ג'יימס, ושאל אותו: "ג'יימס, אתה ראית את הניידות
לפני שהן יצאו. ראית את מקניל שם?".
ג'יימס, שעדיין כעס על ג'ימי שכיוון אקדח אליו, ענה: "ראיתי
אותו שם, יא חתיכת חרא! מה אתה חושב שאתה, מכוון אלי אקדח?!".
"מצטער ג'יימס.. הייתי לחוץ, בגלל העבודה והכל..", ענה.
"אז איפה לעזאזל מקניל נמצא?", שאל ג'ימי שהתחיל להיות לחוץ.
"לא יודע! חיפשתי בשתי הניידות", אמר ג'ק.
ג'ימי יצא מן המסחרית, עבר את השוטר חסר הראש, עמד ליד ג'ק,
ובחן את המושב האחורי.
מקניל לא היה שם. הוא עבר בחזרה לניידת הקדמית, בחן את המושב
האחורי.
לאחר כמה שניות של הסתכלות, ג'ימי חייך, ואמר לג'ק: "בוא שניה
ג'ק.. תראה את זה...".
ג'ק הלך לניידת הקדמית והסתכל על המושב האחורי. לאחר שהסתכל,
הוא התחיל לצחוק.
מקניל היה שרוע על רצפת הניידת, רועד כולו, וממלמל: "בבקשה אל
תפגעו בי... אני אשלם לכם... בבקשה אל תעשו כלום.. בבקשה..".
ג'ק פתח את הדלת האחורית של הניידת, הוציא את מקניל והכניס
אותו למסחרית.
ג'ימי בינתיים בדק את סוליות נעליו.
"לעזאזל! הנעליים שלי מלאות בדם..".
ג'יימס צחק לאחר ששמע את ג'ימי.
אחד השוטרים בניידת הקדמית שוב ניסה להגיע לאקדחו. ושוב,
ג'יימס שם-לב לכך.
"אתה רוצה לגמור כמו החבר שלך פה?!", צעק ג'יימס. "זה מה שאתה
רוצה? כי לי אין בעיה לעשות את זה.. אני בקלות אפוצץ לך את
המוח!". ושוב, השוטר החזיר את ידו למקומה.
"בוא נזוז.. בסדר?", שאל ג'יימס את שאר החבורה.
"בסדר..", אמר ג'ימי.
"מקניל... אפשר לשאול ממך את הנעליים?", שאל ג'ימי ונכנס
למסחרית.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
את מוכנה לא
להכניס לי את
הכוס שלך מול
העיינים כשאני
קורא בבמה
חדשה?



החבר של שלי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/4/99 14:15
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
י.ב.

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה