[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








זה התחיל לפני כשבוע וחצי.
בהתחלה זה היה סתם שיעול יבש, לא ממש התייחסתי לזה והמשכתי
בשגרה כאילו כלום לא קרה,
יום אחרי זה קמתי עם חום, אבל לא משהו רציני, אמרתי לעצמי שכמה
אקמולים במהלך היום יספיקו
והיום באמת עבר דיי טוב, חוץ מחולשה שכזו, פשוט הרגשתי חלש,
כאילו כל הכוח עזב אותי...
בלילה הלכתי לישון, עדיין עם קצת חום אבל לקחתי אקמול...
התעוררתי בערך ב 5 בבוקר, כולי אדום וקודח, נורא כאב לי החזה,
מין דגדוג שכזה שלא נתן לי להפסיק להשתעל, אפילו הקאתי כמה
פעמים, פעם אחת אפילו הקאתי דם!

כמובן שישר הסיעו אותי למיון בבי"ח סורוקה, שם הם היו נורא
נחמדים והשכיבו אותי במעיין מיטה שכזו, עשו לי בדיקות מקצות
האצבעות ועד האוזניים ואפילו לקחו לי מעט דם מהווריד, אני
לתומי חשבתי, בגלל השיעול, שזו הייתה דלקת ריאות...
הרופאים הנחמדים אפילו עשו לי צילום רנטגן של החזה.
כשקיבלתי אותו סקרנות השתלטה עליי, לא יכולתי שלא להציץ...
מה שראיתי קצת הפחיד אותי, משהו מוזר, בערך במקום בו הרגשתי את
הדגדוג המעצבן שגרם לי לשיעול הבלתי פוסק, מין חלל לבנבן קטן
ומעליו כתם שחור בגודל האגרוף שלי...
נראה היה שהכתם השחור פולש קצת לכיוון קנה הנשימה.
רצתי מהר לרופא, כשהראיתי לו את הצילום הייתי מיוזע לגמרי, לא
ידעתי אם הזיעה הופיעה כתוצאה מהמאמץ של הריצה או מהפחד שתקף
אותי אחרי שראיתי את הצילום...
הרופא במיון העיף מבט בצילום וחייך בחמימות...
ואני שלא יכולתי להפסיק להשתעל, ומידי פעם יצא לי אפילו דם
הבטתי בו בתדהמה, הוא החל להסביר לי קצת על המצב שלי, הוא אמר
שכל אדם עובר את זה, שזה חלק מתהליך ההתבגרות, שאלתי אותו אם
זה כמו אבעבועות רוח והוא אמר שזה משהו כזה, משהו שקורה רק פעם
אחת בחיים, הוא אמר שאצלי זה קרה בגיל קצת מאוחר ובגלל זה
התגובה שלי לזה כל כך חריפה, הוא אמר שזה עדיין לא הגיע לשיא,
שזה עוד יחריף, אבל לבסוף זה ייגמר ולא אצטרך לעבור את זה שוב
לעולם...
המילים שלו היו מרגיעות, נשמתי לרווחה (ופתחתי בפרץ שיעול),
ביקשתי ממנו בכל זאת שיתן לי איזושהי תרופה, משהו שיקל עליי,
הוא נתן לי משככי כאבים, כשביקשתי משהו כנגד השיעול הוא אמר
שנגד השיעול אין מה לעשות...
חזרתי הביתה, עדיין קודח ומשתעל, לקחתי את משככי הכאבים והלכתי
לישון.
במהלך כל אותו שבוע השיעול הלך והחריף, הדם שהשתעלתי יצא
בכמויות שהלכו וגדלו, החולשה נמשכה והייתי ממש חיוור.
עוד דבר שהרגשתי היה הדגדוג הנורא בחזה, היה נראה כאילו הוא
מתקדם למעלה, קצת במעלה גרוני...

שלשום השיעול כבר הפך להיות בלתי נסבל...לא יכולתי לקחת נשימה
בלי להוציא אותה בשיעול, כבר שכחתי איך לנשוף...
כבר לא יכולתי לאכול, בליעה הייתה קשה מידי בשבילי, הרגשתי
כאילו יש לי מין חסימה מוזרה בגרון, אה כן עוד דבר מוזר שקרה
זה שהגרון שלי הפך להיות אדום וממש רתח מחום וכל שאר הגוף היה
חיוור וקריר.
אתמול כבר הייתי מיואש, השיעול והחום כבר גרמו לסחרחורות,
הייתי על סף עילפון, ראיתי מטושטש, התחלתי לקחת משככי כאבים
ללא אבחנה, פשוט כאב לי כל כך, בערב הרגשתי משהו, הרגשתי את
הדגדוג ממש באמצע הגרון שלי, הרגשתי שמשהו חוסם לי כבר את
הנשימה, הרגשתי שאני נחנק!
ואז בכוחות שאני לא בטוח מאיפה הם באו, במאבק אמיתי על החיים
שלי, השתעלתי כל כך חזק ויצא  כל כך הרבה דם... יצא גם עוד
משהו...

מין חתיכת בשר אדומה, היא הייתה מכוסה בדם, נראה שהיא רטטה,
התכווצה והרפתה במין קצב שכזה, אחרי כמה זמן היא הפסיקה, הצבע
שלה גם הפך כהה יותר, אבל מאז שהיא יצאה אני מרגיש כל כך הרבה
יותר טוב...מה אתה חושב על זה דוקטור?"

גבריאל הושיט יד לתיק שלו ושלף משם את חתיכת הבשר, עטופה בשקית
פלסטיק.
"הבאתי את החתיכה שיצאה לי"
רופא המשפחה של גבריאל הביט בשקית וחשב לעצמו, לבסוף אחרי דקות
ארוכות של הרהורים הוא התחיל לדבר, היה לו מבטא רוסי כבד
במיוחד "מממ.. זה באמת קורה לך בגיל מאוחר, הייתי רוצה לדעת
גבי, קרה משהו עם אפרת לפני כשבועיים?"
גבי הביט בו בתדהמה "האמת היא שאני ואפרת נפרדנו לפני
כשבועיים, נפרדנו..., יותר נכון היא זרקה אותי..., אבל אתה
יודע? עכשיו כשאני חושב על זה... זה לא כל כך מזיז לי, ממש לא
כמו קודם דוקטור..."
הרופא הנהן והמשיך לדבר במבט מהורהר "ואפרת, הייתה האהבה
הראשונה שלך?"
גבי חשב מעט וענה "לא, לא הראשונה, היו 2 לפניה, שתיהן הסתיימו
בערך באותה הצורה..."
"ברוך הבא!!!!" צעק לפתע הרופא ועל פניו היה מבט עליז ומלא
חיוכים.
"מה? לאן? ל...למה אתה מתכוון?" גבריאל החל לגמגם לעברו
"ברוך הבא לעולם הגברים" אמר הרופא במבטא הכבד שלו
"אני עדיין לא מבין" אמר גבי, בעודו מביט ברופא מעט כמי שעברה
עליו דעתו..
"אתה מבין מותק, אחרי שליבו של גבר נשבר שלוש פעמים רצופות הוא
הופך לחסר תועלת, לנטל, המערכת החיסונית מתייחסת אליו כאל
אנטיגן והגוף נפטר ממנו" הוא המשיך לקשקש קצת על לימפוציטים ו
מקרופג'ים ועוד המון מונחים רפואיים שגבי לא כל כך הבין, פשוט
נתן בו מבט המום.
הרופא המשיך "חתיכת הבשר שהשתחררה בשיעול שלך גבי, לא הייתה
סתם חתיכת בשר רגילה, היא הייתה הלב שלך, כשבחור צעיר פולט
החוצה את ליבו, או 'מנקה את החדר' כפי שאנחנו אוהבים לקרוא
לזה" הוא הופך לגבר ויכול להתקבל ולתפקד כחלק מהעולם הזכרי"
גבי החל למחות, המחשבה הראשונית שלו הייתה שהרופא פשוט מטורף,
אבל אז הוא העיף מבט לכיוון שקית הפלסטיק שעתה נחה על השולחן,
הוא ראה שגודלה וצורתה של חתיכת הבשר אכן היו כגודלו של לב,
ההבנה לאט לאט החלה לשקוע...
הרופא, ששם לב למבטו של גבי, אמר  "אה כן, עכשיו נשאלת השאלה
מה אתה מתכוון לעשות בלב שלך?... המון גברים ממסגרים אותו
ושמים בארון כחלק מזיכרונות גיל ההתבגרות"
גבי החל לענות אבל זה היה כבר יותר מידי בשבילו.. המילים שתכנן
להגות הפכו לבליל חסר משמעות של הברות וצלילים.
הרופא חייך ולחץ את ידו, ברך אותו לשלום ברמיזה קלה שעליו
לראות כבר את המטופל הבא.. בעודו יוצא גבי יכל לשמוע את צחוקו
המאושר של הרופא שהצליח למלמל בין פרץ צחוק אחד למשנהו:
"והן כל הזמן שואלות למה אנחנו כאלה חסרי רגישות..."







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אחותך זונה
החיים קייטנה
יבש בגינה...


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/2/02 23:50
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ג'פרי דירדן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה