[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







לילך חקק
/
משחק הזרים

-"אני מתחתנת מחר" אמרתי לצעיר שישב לצדי בספסל האוטובוס (תוך
טלטול סיגריה כבויה שהמתינה בחוסר סבלנות לתחנה בה היא תוכל
להידלק). הצעיר לא הגיב.
-"שמעת אותי, אני כבר לא אוכל להתחיל עם צעירים כמוך ברחוב,
אני אצטרך לשמור אמונים". הצעיר סובב אלי את פניו היפות, והביט
בי בעניים ירוקות מהממות, מחייך במבוכה, כאילו מבקש שאנמיך את
קולי. ברגע שראיתי את עניו הירוקות כל אפשרות של בהייה בקרחת
נהג האוטובוס, עד לתחנה בה אני ארד נדחתה על הסף. וכל מה
שרציתי באותו הרגע היה לנשק את הנער הנבוך, ובכך להחזיר לי את
ביטחוני העצמי שמימלא תמיד היה לי. וכך עשיתי - תפסתי אותו
משני צדי ראשו והדבקתי לו נשיקה יונקת, ומלאת להט. הצעיר
השתחרר ממני, אחז בידי בצעד מפתיע, משך אותי מתוך הספסל ולחץ
על כפתור העצירה.

האוטובוס עצר ואני נגררתי אחריו, דרך הדלתות האחוריות שנפתחו.
הוא גרר אותי לסמטה מבודדת, השעין אותי על קיר מתקלף של בניין
ישן וגבוה והחל מנשק אותי נשיקות מלאות תשוקה. הופתעתי, אבל
המשכתי במשחק.
השעה הייתה שעת צוהריים קיצית במיוחד ואנשים מיעטו להסתובב
ברחוב כך שיצא שהיינו די לבד, ובאין מפריע. הצעיר הרים את
חצאיתי ומשך כלפי מטה את הגרביון הדק והתחתונים, הגרביון נקרע!
הוא פתח את מכנסיו הרים אותי מעלה, וחדר אלי. גבי השתפשף בקיר
המחוספס, הרגשתי צריבה, אבל ההנאה גברה, הריגוש הזה של סקס
במקום ציבורי הוא מדהים. זה נמשך דקות בודדות, הוא הוריד אותי
ונשען מתנשף על הקיר לצדי. הוציא סיגריה מהכיס האחורי, והדליק
אותה. אחרי שלוש שאיפות גדולות, הוא חייך אלי ואמר...
-"מתחתנת אה?!"
-"כן" עניתי. "אתה יודע לחץ של המשפחה, מצידי להישאר רווקה על
גיל 35 לפחות, אבל... תפסתי מישהו עשיר, משפחה טובה, אז הלכתי
על זה".
הייתה בינינו שתיקה לכמה שניות אז הצעתי:    
-"מה דעתך להיפגש שוב הערב?"
-"אני לא יכול יש לי מסיבת רווקים ענקית הערב ואני חייב להיות
נוכח בה. דרך אגב איפה את מתחתנת אולי אני אבוא להגיד לך מזל
טוב".
-"באולמי 'הנרקיס'" עניתי.
-"אני אבוא!" אמר בביטחון ובחיוך משגע, סגר את מכנסיו נשק לי
ברוך והלך. אני נשארתי בסמטה הזו עוד מספר דקות, השבתי לעצמי
מראה מסודר ואז הלכתי.

למחרת ביום החתונה הוא שוב הופיע, ראיתי אותו מרחוק לבוש
בחליפה כחולה עם אותן עיניים גדולות ירוקות. הוא צעד לעברי
בצעדים גדולים, עמדתי במקומי כמהופנטת, לא ראיתי אף אחד סביבי
מלבדו, ומלבד העניים המדהימות שלו. ליבי הלם בחוזקה מהתרגשות.
לבסוף, עמדנו האחד מול השני, אני בשמלת הכלה הלבנה שלי הוא
בחליפה הכחולה מביטים אחד בשני. הוא התקרב, אחז במותניי ונשק
לי בפה.
-"אתה הורס לי את האודם, פלטתי מבין שפתי ודחפתי אותו במחאה,
לא מספיק שאתה מאחר אתה עוד רוצה שאני אהיה מכוערת מול
המצלמות?!"
-"מה שלומך יפיפייה שלי, איך הייתי אתמול?" שאל.
-"היית מדהים מתוק שלי" עניתי. "אני אוהבת כשאתה משתף איתי
פעולה ומסכים להיות זר לכמה שעות,'משחק הזרים' מרגש אותי, אתה
פשוט שחקן מהסרטים.
טוב יאללה האורחים מחכים אנחנו צריכים להתחתן אתה יודע. הפעם
על באמת, בלי משחקים."
אחרי חצי שעה כבר היינו נשואים. בטוחים שנמשיך לשחק מדי פעם
אנשים זרים, שנפגשים כאילו בפעם הראשונה...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בשעון חול הזמן
בירידה כל
הזמן...
קצת כמו שלי,
לא?


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/1/02 19:44
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
לילך חקק

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה