|
אין לי מושג איך הגעתי לכאן
עצוב ומפוחד כמו בחלום ישן
השתיקה הקפואה כמו פחד מאופק
מחלחלת לעצמותיי, עומד כאן משותק
עם אקדח ביד ואולי בראש
חושב אם לעמוד במתח או גופי לנטוש
מרגיש אותה בוכה כל כך כנה ואמתית
רואה אותה נופלת לבור ללא תחתית
ושוב לא מוכן עוצר את הזמן
בורח מכאן כמו בחלום ישן
כורעת על ברכיה מתחננת: "רחמים"
ולי יש לב מאבן אבל שבור בפנים
עוד עם אקדח ביד בסרט שנמשך שנים
רוצה לבכות מרחץ דמים
ושוב לא מוכן עוצר את הזמן
בורח מכאן כמו בחלום ישן
לא רוצה להתעסק יותר עם אהבה
עומד, שוכב, כואב, הלב ואין תקווה
מכוון אליה ויורה לכיוון השני
ועכשיו היא יותר רגועה וגם אני
ושוב לא מוכן עוצר את הזמן
בורח מכאן כמו בחלום ישן
|
|
|
מבקר הסלוגנים
הכי מבדח אותי.
הוא מתייחס לכל
דמות כאילו היא
כותבת לעצמה את
הטקסטים. כה
תמים, אפילו
המונולוגים של
ג'יי לנו, לא
הוא כותב אותם.
אחד שמאשר את
הסלוגנים ואין
לו איגוד
מקצועי. לכותבים
בטלויזיה יש,
לצלמים יש,
אפילו לאלה
שמושכים את
הכבלים יש איגוד
מקצועי. אבל
למאשרי סלוגנים
אין. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.