על הכביש המוביל לבית הקברות,
יש מגרש חניה והרבה הרבה פרות.
פרות חומות, אדומות, לבנות ושחורות,
הולכות על הכביש  שמוביל לבית הקברות.
ועכשיו תשאל, מדוע כך הן הולכות?
והתשובה ברורה, אין עוד פרות אחרות,
אלו הפרות שהולכות לבית הקברות!
ומה מחפשות אותן הפרות? אולי כפרות?
לא ולא! הפרות רק הולכות בכביש של בית-הקברות.
הכביש שומם, ריק מאדם, כי  רק הפרות מסתובבות שם.
פתאום מעבר לכביש, מגיח מציץ לו אוטו חדיש,
הוא נוסע מהר ומאבד שליטה, טראח, הוא פוגע בפרה.
טוב, אחת הלכה, אמרו האחרות,
אלו, שהולכות על הכביש לבית הקברות.
אחרת נצמדה יותר מדי לשיחים,
ונטרפה על ידי עדר זאבים.
פרה אחת שמנה מאוד, נחטפה לתוך אוטו ורוד,
לקחו אותה  מהר חבורה של דרקים,
והפכו אותה להרבה נתחים של סטקים.
ומה עשו יתר הפרות?
המשיכו ללכת, על הכביש המוביל לבית הקברות!
הן לא הפסיקו ולא נעצרו, אפילו שעוד חמש חברות נעדרו.
כך זה המשיך ומספרן הדלדל,
עד שהגיעו לביתן בבית-אל.
שם הן חזרו כולן לרפת גמורות,
ולא ספרו לאף אחד על החוויה בבית הקברות!