האישה הכי יפה שראיתי בחיים שלי פתחה את הדלת וגלשה פנימה
בקלילות.
ביד שלה הייתה תעודת זהות שלי וטופס ארוך, והיא מילאה בו
פרטים.    
הסתכלתי על האישה הכי יפה שראיתי בחיים שלי ואמרתי לעצמי שזה
לא מה שאני צריך עכשיו. היא הרימה אליי את העיניים ואמרה לי
בשקט סע.    
התנעתי, הסתכלתי יפה במראה, הפעלתי איתות שמאלה ויצאתי לדרך.  
   
מאחוריי השארתי את המורה שלי ואת חבר שלי, מחזיק לי אצבעות.  
   

האישה הכי יפה שראיתי בחיים שלי אמרה לי שמאלה, מבלי להרים את
העיניים מהטופס, כנראה מההרגל. בכביש החוצה הייתה תנועה לא
מעטה,  וזה נתן לי רגע לנשום עמוק. היא הפסיקה עם הטופס והרימה
את העיניים לכביש. ניצלתי הזדמנות ונכנסתי לנתיב.            
             

האישה הכי יפה שראיתי בחיים שאלה אותי אם אני מכיר את הכבישים
באזור ואמרתי לה שכן. היא אמרה לי שאני אסע לכיוון נס ציונה,
ושאני
אקח איזה מסלול שאני רוצה. היא כבר תוביל אותי אחרי זה.
בינתיים  שמתי לב שהתחיל להחשיך בחוץ וזה עשה אותי עוד יותר
עצבני ממקודם.  
לא לקחתי כמעט שיעורי לילה, והאוירה הזו בכלל לא מוצאת חן
בעיניי.  
הדלקתי אורות והסתכלתי אל האישה הכי יפה שראיתי, אבל זה לא
הרשים אותה כנראה.                                          
   

התקרבנו אל רחוב הר המוות, שזה הרחוב הכי תלול שראיתי בחיים
שלי.  
חשבתי איך למצוא דרך אחרת לנס ציונה מפה, אבל לא הצלחתי.
קיויתי שהיא לא תגיד לי שמאלה פתאום, כי אפשר להשתגע מלהחזיק
את האוטו על  קלאץ' בזינוק עד שנרגעת פה התנועה ממול. העפתי
מבט אל האישה הכי  יפה, אבל לא יכולתי להגיד אם היא הולכת
להגיד משהו. העברתי את המבט  למראה הצדדית שלידי. שמאלה, אמרה
לי האישה הכי יפה.                

התנועה ממול הייתה כבדה. שיחקתי עם הברקס והקלאץ' ולא הרגשתי
שהאוטו מצליח להחזיק את עצמו. ברגע שנתגלתה לי ההזדמנות עזבתי
את הברקס ונתתי פול גז, אבל האוטו לא זז. מיהרתי לשים ברקס
לפני שהרגל  הכי יפה תעשה את זה במקומי, ואת ההזדמנות  פספסתי.
               

לא הבנתי מה קורה פה, ולמה האוטו לא מחזיק. גם בהזדמנות השניה
האוטו לא זז, מאחורה צפצפו לי נהגים עצבניים, אבל האשה הכי
נראתה כאילו שום דבר לא מזיז לה. בהזדמנות השלישית שלחה האשה
הכי את הרגל  קדימה, שמה לי ברקס והורידה לי הילוך משני
לראשון. לא ידעתי איפה  לקבור את עצמי מהבושה - מנסה לעשות
זינוק תלול כזה בשני...        

את הפניה שמאלה השלמתי בסוף, והמשכתי לנהוג לפי ההנחיות של
האישה.  
כשהגענו חזרה למשרד הרישוי הגישה לי האישה את התעודה שלי ואמרה
לי  בבקשה, שאני אקח. הסתכלתי לה בעיניים, אבל היא לא שמה לב
ויצאה מהאוטו. כלבה.