[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








12.5.15
הסתכלתי עליה. היא באמת הייתה מדהימה. הסדרה החדשה של תואמות
בריג'יט נילסן הייתה הלהיט העכשוי אצל יצרני דגמי התענוגות. יש
הטוענים אפילו שהם השתמשו בנתונים שקיבלו ישר מהמנתח הפלסטי של
השחקנית המקורית, כששחקנים עוד היו בשר ודם, ולא מרונדרים כמו
היום.
משפט ההפעלה אצלה היה חליטת תה. חיכיתי עם זה קצת, רציתי לראות
איך תכנתו אותה להתנהג לא בזמן עינוג. היא הייתה מאד מנומסת,
ודיברה איתי קצת על הלימודים שלה. לטענתה היא למדה משפטים
בעברית בירושלים. זה נשמע לי כל כך מגוחך שכל הזמן רציתי
להתפקע מצחוק והצעתי לה לשתות. הן לא שותות, מן הסתם, הן
ניזונות ישירות מבטריות נטענות, של דורסל נדמה לי, או תדיראן.
מאיה היא קוראת לעצמה. הן מאד אינטילגנטיות, הבנתי שהן רצות על
טטריום של אינטל, מעבד מטורף בחוזקו. שתיתי עוד כמה שלוקים של
דובונה, הוא היה מתוק מידי הפעם. הלכתי להציע את המיטה, וקראתי
לה לחלוט איתי תה. היא התפשטה תוך כדי הליכה, והייתה הדבר הכי
מדהים שראיתי בימי. חבל שהיא לא אישה אמיתית, כי בטח הייתי
מציע לה נישואין, הסקס גם היה מטורף. היא גנחה ללא הרף והרגשתי
שאני מלך העולם.
אם היה לי יותר כסף, הייתי קונה לי אחת, סתם כדי שלא יהיה לי
משעמם, אבל תאמת הן די יקרות, בערך משכורת שנתית, ואני עכשיו
בדיוק בין עבודות.
כשהמפעיל שלה בא לקחת אותה חזרה איתו, הבטריות שלה כבר היו די
חלשות, הוא שאל אם היה בסדר ואמרתי לו שיופי, ושבטח אני אשתמש
בשירותיהם עוד. הוא חייך ואמר לי שהם פה בשבילי.  הכל נהיה לי
די עצוב פתאום. הרי זה כמו להזמין זונה, לא? לאן הידרדרתי?
אפילו שאין להן רגשות אמיתיים, והן נועדו לגרום למשתמשים עונג.
הרגשתי רע בשבילן. אנדרואידים, יש הטוענים גם מרגישים רגשות,
שהרי הבנאדם הוא גם מכונה, אפילו אם הוא נוצר מהאבולוציה וכל
זה, או אלוהים או השד יודע מה, הוא גם מכונה, ולפי כל המחקרים
יש לנו רגשות, אבל מה עם רגשות האנדרואידים? אני חושב שהיה על
זה סרט פעם או משהו. אלוהים, אני צריך בת זוג אמיתית, כזו
שאולי לא תספק אותי כמו שמחקרים אמפיריים הוכיחו כהכי טוב, אבל
שתרגיש אותי ואני ארגיש אותה, אבל זה לא פשוט בעולם כמו שלנו.
העבודה האחרונה שלי, במגזר היצרני, הייתה לחשוב על  שורות מחץ
בשביל אנדרואידים מהדגם הכללי, כאלה שאתה פוגש בתחנות שרות
למיניהם. פיטרו אותי אחרי שבועיים, כי הם טענו שניסיתי להיות
יצירתי מדי, ואף בנאדם לא מדבר ככה. אבל הם לא בני אדם, טענתי,
הם אנדרואידים, אז אמרו לי שבכל זאת התפוקה שלי לא הייתה
מספקת, ושאני צריך אולי לחפש עבודה במגזר השירותים. אבל אני,
לא נועדתי לשרת, נועדתי ליצור, ככה אמרו לי ההורים שלי.
אז אני חי מקצבת סעד, למה מה קרה, זה די מקובל. הבעיה שלא
פוגשים מספיק בחורות כאן, בבית. כל הבחורות שניסיתי ליצור איתם
קשר דרך הרשת היו די מעצבנות, כי כל הטובות תפוסות, או עסוקות
מדי, או יש להם דרכים יותר טובות לפגוש בחורים נחמדים. ואני,
אני באמת נחמד, ואפילו די מוצלח, ככה אמרה החברה הקודמת שלי
לפני שהיא עזבה אותי.
אתה מוצלח, היא אמרה, אבל זה לא מסתדר ביננו, אנחנו פשוט לא
מתאימים. מאז אני לא זוכר את החלומות שלי. ישן ישן, לא זוכר
כלום כשאני קם. אני גם ישן יותר מדי.
חשבתי אולי לעבור לדירה עם שותפים, כמו שראיתי בכמה סדרות
טלביזיה מסוף המאה העשרים, אבל מי היום לוקח שותפים? אף אחד לא
מסתדר מספיק עם אנשים שהוא לא באמת מכיר.

6.6.15
לא התאפקתי והזמנתי אותה שוב. יש הבדל בינהן. הזכרונות שלהן
אמיתיים. אם הזמנת פעם את מאיה, זאת תהיה אותה מאיה בפעם הבאה,
והיא תזכור אותך. יכול להיות שיש 2000 דגמים כמו מאיה, שנראות
אותו הדבר, ונשמעות אותו הדבר, אבל אף אחת מהן לא תהיה עם אותם
הזכרונות, וטוענים שזכרונות מעצבים אופי. אז יש להן שמות שונים
בגלל זה.
הפעם ביקשתי ממנה להכין לי לשתות והיא הכינה דובונה. היא זכרה.
ביקשתי ממני גם לגלגל לי ג'ויינט, והיא גלגלה ג'ויינט מושלם.
היא עושה הכל בצורה מושלמת. ביקשתי ממנה לחלוט לי את התה,
והיסתכלתי למטה. היא פתחה לי את הרוכסן, וקיבלתי מציצה מדהימה.
מושלמת.
הקטע הזה עם המילות קוד, לא הבנתי אותו, אולי זה בגלל שאם אתה
מסתובב איתן עם עוד אנשים, והן, הן עושות כל מה שמי שסביבן
מבקש, שלא תתפדח והן פתאום ימצצו לאיזה טמבל שסתם מסתובב לידך.
אבל עדיין, זה נראה לי דבילי.

5.7.15
עשיתי איזה ג'וב בשביל מישהו. הרווחתי 4000 זוזים. זה בערך
משכורת תלת חודשית. הרגשתי עם זה מה זה טוב. היה סתם ג'וב
מלוכלך. הייתי צריך לכתוב מנשר של איזה מפלגה איזוטרית.
התקשרתי לסוכנות והזמנתי את מאיה, הפעם לתמיד, שלא יהיה לי
משעמם, עד שאני אמצא לי אישה אמיתית. זה הכניס אותי קצת
לחובות, אבל אחרי הג'וב הזה, האשראי שלי השתפר, והסוכנות פרשה
את התשלומים. האיש שלהם החתים אותי על כמה טפסים, ונתן לי
בטריה ספר, ומטען. היא הגיעה ככה, בלי מזוודות בלי שום דבר אחר
חוץ מהבגדים שהיא לבשה, והארנק הקטן והדבילי שלה. שאין בו כלום
חוץ ממסרק, כי האיפור הוא קבוע, רק השיער לפעמים נפרע. ביקשתי
ממנה להתפשט, וביטלתי את הקוד האידיוטי. אני בכלל לא שותה תה.

19.7.15
היא כבר פה שבועיים. מאז היא לא התלבשה, כי לא יצאנו מהבית.
אני די מותש, אבל אנחנו מזדיינים איזה ארבע פעמים ביום. בשאר
הזמן היא יושבת לידי מסתכלת עלי מטייל ברשת. היא קולטת הכל ולא
מדברת אם אני לא מדבר איתה, או אומר לה לדבר. זה קצת מעיק, אבל
זה נחמד. זה כמו תוכנות הפסיכולוג האלה.

30.7.15
צילמתי מה קורה כשאני ישן. כי היא לא ישנה. היא רק דואגת
להטעין לעצמה את הבטריות, ורציתי לראות מה היא עושה. היא למדה
לטייל ברשת, וכשאני ישן, ולא מבקש ממנה לישון איתי, היא מתחברת
לקונסול, ומטיילת ברשת. בהתחלה היא למדה על הסוכנות, אחר כך על
המפעלים שמייצרים אותה, קורקיקורפ הם נקראים, וגם חפשה קצת
חומר על בריג'יט נילסן, וראתה גם סרטים שלה (הסתכלתי בלוגים,
לא שאלתי אותה מה היא עושה, אפילו שבטח היא לא הייתה משקרת).

9.8.15
לאחרונה היא התחילה להתנהג מוזר. היא נהייתה פחות צייתנית, וגם
התחילה להסתובב עם החלוק שלי בבית. לא שזה הפריע לי, אבל ראיתי
שהיא הסתובבה בכמה מאגרי פסיכולוגיה, ולמדה את משנתו של אחד,
פרוייד (מישהו מתחילת המאה העשרים, שהמציא את הפסיכולוגיה
המודרנית או משהו כזה). היא גם שאלה למה אני כמעט לא יוצא
מהבית, ולמה אנחנו לא יוצאים לבלות. יום אחד היא יצאה, ביקשה
ממני קצת קרדיט, וחזרה עם שיער שחור. היא באמת צבעה, זו לא
הייתה פאה. היא גם התחילה להתאפר, שינתה את האיפור הקבוע שלה.
משהו מוזר קורה לה.

1.10.15
היא בכתה. לא חשבתי שהן יכולות לבכות. אבל הן מפרישות נוזלים
ממקומות אחרים,  וגם מזיעות, אז כנראה שגם בוכות. חיבקתי אותה,
ושאלתי מה קרה. היא בכתה ואמרה לי שהיא מצטערת שהיא לא נולדה
בנאדם, כי בחיים אני לא אוהב אותה, ואף אחד אף פעם לא אהב
אותה, ואין לה אמא ואבא, ואף אחד בעולם, ושהיא סתם זונה. ולא
סתם זונה, אלא זונה לא בנאדם. חיבקתי אותה ונרדמנו חבוקים.
לפחות אני נרדמתי אחריה, לא מבין את זה, אבל היא נראתה כאילו
היא ישנה.

2.10.15
לראשונה מזה הרבה זמן, חלמתי חלום בלילה. מאיה ואני על אי
בודד. שנינו לבושים בפרוות, כמו האדם הקדמון, ושותים מנגו. או
פרי אחר, לא מכיר אותם מספיק. כשהתעוררתי היא לא הייתה בבית.
היא חזרה אחרי הצהרים ואמרה לי שהיא מצאה עבודה. היא נהגת טקסי
בעיר.

8.10.15
יש עכשיו ארון בגדים גם לה. כל המשכורת שלה היא מוציאה על
בגדים שונים. אני לא כל כך מבין את זה. שתיתי חליטת פירות ואז
היא נכנסה, והיא סיפרה שלקוח אחד ניסה לגעת בה, והיא זרקה אותו
מהטקסי. בנסיעה. פיטרו אותה בגלל זה. חיבקתי אותה, והרגשתי
חמימות כזאת בבטן שגרמה לי לחייך. היא הייתה די מאושרת
מהעניין. אחר כך ירדתי לה, בפעם הראשונה, והיא צרחה בתענוג.
היא אף פעם לא צרחה ככה.

9.10.15
התקשרו מחברת המוניות ואמרתי שאני אחראי ושהכל בסדר. הם דרשו
פיצוי כספי ללקוח, אז צעקתי עליהם.
הם לא התקשרו יותר.

15.12.15
התחלנו לצאת בלילות העירה. היא כבר לא דומה כמעט לבריג'יט
נילסן. היא יותר חייכנית, ולא מרוחקת כזו, משהו בה זורח, היא
קורנת אור.
יש לנו גם כמה זוגות חברים, והנשים ממש חברות טובות שלה. אנחנו
לא מזכירים את העובדה שהיא אנדרואידית, ואם מישהו שם לב, כנראה
שאף אחד לא אומר על זה כלום, מנימוס, או אני לא יודע מה.
בלילה חלמתי ששנינו באחו, מוקפים כבשים לבנות, והשמש בדיוק
עולה והכל מאד מואר. אנחנו שותים יין ואוכלים בגטים עם גבינת
עיזים.

16.12.15
כשהתעוררנו היא הכינה לי ארוחת בוקר. היא אף פעם לא הכינה לי
אוכל, כי היה נראה לי די דבילי לבקש ממנה להכין אוכל, הרי היא
לא אוכלת. אז לא רק שהיא הכינה לי אוכל, היא גם אכלה איתי. היה
מאד טעים.
זוג חברים שלנו, שהיכרנו במועדון, בא בערב לביקור והבחור,
שוני, הציע לי עבודה אצלם במשרד. אחרי זה אשתו עשתה לי עיניים,
והלכה לחדר השינה שלנו. מאיה חייכה אלי, והציעה לי לחלוט עם
האישה תה. טוב, אישה אמיתית, ואם למאיה לא אכפת. דבי, קראו
לאשתו של שוני. היא כל הזמן הייתה מאד קפואה, וכאילו ציפתה
ממני לדברים אחרים. מהסלון שמעתי את שוני גונח. זה מאד הפריע
לי. גמרתי מהר מדי, וליטפתי לדבי, עד שהיא גנחה קלות, ואחר כך
התלבשה. כשיצאנו לסלון, שוני נראה מאד מרוצה מעצמו. איך לא.
מאיה הייתה באמת מדהימה.

18.12.15
היום לא הלכתי לראיון עבודה במשרד של שוני. לא רציתי לראות
אותם יותר. מאיה חייכה אלי בהבנה ונישקה אותי. אחר כך היא
ביקשה ממני לחלוט איתה תה.

מאז אני חולם כל לילה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני דווקא
מאמינה באלוהים,
אני גם מאמינה
שהוא אישה, אבל
איזו מן אישה
קוראת לעצמה
בועז רימר?!

זאטוטה
פסיכודלית,
שוקלת אתאיזם.


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/3/99 4:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בועז רימר

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה