אמנם דיבורה לחשני היה.
נכון מילותיה בחרה בקפידה.
וגם הסבה פניה בהטיה לכיוון החלון והסתירה מבטה מעיני כל
כששיער הבלונד מציץ אך במעט מעבר לכתפה וציפורניה המזוייפות
מקשטות כף יד חבושה.
אך כל אלה לא יכלו למנוע מבעדי ולמרות רצוני להיות עד
לסיפור האהבה הזה.
דבריה האחרונים שהדהדו אל המכשיר הנייד ובחזרה אלי עדיין מכים
בי:
" אינני פוסלת אותך כבן-אדם
אני רק פוסלת אותך כבן זוג."
ואני, שמן שכמותי,
בסך הכל מצאתיה מספיק רזה
על-מנת לתפוס
מקומי לידה על ספסל האוטובוס.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.