לתקרה, לקיר, לכרית, לארון. שוב לתקרה ושוב לכרית, מתהפכת
ומשתוללת, מנסה להלחם במחשבות. נותר לי רק לקוות לשינה שתקח
אותי מכאן.
אני שונאת שקיעות, שקיעות ואת כל מה שקשור בהן. בכל יום מחדש
השמש דוקרת את השמיים ופוצעת אותם. צובעת את העולם באדום וכתום
ומפזרת אבק אשליות על אוהבים צעירים. אבל אני לא קונה את זה,
את כל ההצגה הזו שלה. מהר מאוד היא נגמרת, מסתלקת מהתמונה
ומותירה את המסך שקט ושומם. הייתי רוצה לתאר לכם שמיים קסומים,
זרועי כוכבים ותקוות. אך לא כך הדבר. הרי מתי הייתה הפעם
האחרונה שראיתם שמיים זרועי כוכבים? בפלניטריום? כך חשבתי.
שקיעות ען בסך הכל הדרך הדרמטית של השמש לצאת את הבמה. הכל כדי
שלא נשכח שליותה אותנו עוד מחלומותינו האחרונים. אחרי שקיעתה
של הכוכבת לא נותר לנו אלא צל חיור, מעריץ מתלמד. סוף ההצגה,
סוף היום, סוף לתקוות. אנו נאלצים לארוז את כל מעשי היום ולנוע
לכיוון היציאה. השקט שנותר הוא בעצם הבדידות, ואי אפשר שלא
להרגיש בה. מתגנבת למוחינו, חושבת שאיננו שמים ליבנו אליה. איך
אפשר שלא? העניין הוא שללא השמש, אין בנו כוחות להתנגד. אחרי
הבדידות באה השינה, או ניסיונות השואפים לשינה.
אני שונאת שקיעות. הן מסמלות את סוף היום, סוף התקוות וסוף
המעשים. נשכבת במיטה ומתהפכתמ לתקרה, לקיר, לכרית ולארון.

הייתי יכולה לחסוך את כל המילים האלו וכל האוויר הזה ולהגיע
ישר לנקודה.
כרגיל, אני מוצאת את עצמי חושבת עליך.
המשותף בין התקרה, הקיר, הכרית ואפילו הארון הוא לא המבט שלי,
אלו המחשבות שלי. מתהפכת, משתוללת ונכנעת. מקווה לשינה שתיקח
אותי אליך, אך נלחמת בה. נמאסו עליי הבקרים האלו, ההתפכחות
הזו, התגלית שאינך אמיתי. אני מעדיפה להשאר כלואה בין התקרה,
הקיר, הכרית והארון. מעדיפה לחשוב עליך ולא להפסיק, אף לשניה
אחת. מעדיפה את הקפה שלי עם כפית סוכר ואת המציאות שלי רציפה.
הבנתם?
אין לי חשק בשינה או בחלומות, אין בי רצון בשקיעות או בזריחות.
נמאס עליי המעגל האינסופי הזה, היקום הבלתי נגמר וכל החלל
המבוזבז הזה.

זאת לא מחאה, או מלחמה, או אפילו ביקורת מסוג שהוא. אין בי מן
התכונות האלו. אולי פעם היו אך הם לא הותירו שום רמז מאוחריהן.
אני מצידי נכנעתי ממזמן. וכשאני מדברת על זמן איני מתכוונת
לימים או חודשים. אני מודדת את עצמי בשנות אור. כן, שנות אור,
ופאונדים כמובן. לאן המונולוג הזה מגיע? ועד מתי הוא ימשך? אני
עדיין לא יודעת, הרי יש כלכך הרבה חלל למלא, כלכך הרבה שנות
אור שזקוקות לתכלית. אך כנראה שזהו לא המקום שלי וגם לא הזמן
הנכון. בסך הכל ניסיתי לומר שחשבתי עליך.

תקרה, קיר, כרית, ארון.