[נכנסים שני אנשים, פסבדו-קדישא. אחד מסודר והגיוני (גבוה),
השני איגור מד"ר פרנקנשטיין (גיבן). ניגשים לקנלו...]
גיבן: שלו-
גבוה: [קוטע אותו. ודוחף אותו] שלום.
קנלו: שלום.
[פאוזה]
גבוה: נו, אז איפה ה...?
קנלו: ה...?!
גבוה: ה... בר מינן.
גיבן: [מחכך ידיים בהנאה. מזיל ריר] יש פה ריח של גופה.
גבוה: [דוחף אותו שוב.] תסלח לו, [עושה תנועות של משוגע על
הרקה] אל תשאל. ובחזרה לעניינו, היכן ה... נו... [עושה תנועות
של צוואר חתוך].
קנלו: מה?! מה אתם רוצים ממני? מי אתם בכלל?!
גיבן: חי חי חי...
גבוה: [דוחף אותו] אנחנו שגר-פגר.
קנלו: מה אתם?!
גבוה: אנחנו... [פאוזה] שגר-פגר! [פוצחים בפזמון]:
[הנחיות: הגבוה אומר את המשפט, והגיבן משלים]
שניהם: אם הסבתא שלך מתה דיינו
ואם גם השנייה מתה עלינו
אם מוקי קפץ לכביש קפיש
ואם את אמא עקץ עכביש עסק-ביש
[רק ללקוחות... מתחיל לצווארון]
גבוה: רק ללקוחות = רק ללקוחות שגר-פגר
גיבן: רק עם קווי... =   רק אם אתה כבר מת
קנלו: [מצטרף בסערה]רק עשר =יבואו לקחת 'תך באוטו שחור
[קנלו נאנח בהנאה. מתעשת מיד]
קנלו: מצטער, אין כאן אף אחד שעונה לדרישות שלכם.
גיבן: אז למה צלצלתם?
קנלו: איזה צלצלנו ואיזה בטיח! אין כאן טלפון בכלל! [טרטור
טלפון. נותן לו מכה. משתתק]
גבוה: סליחה אדוני, אנחנו קיבלנו קריאה מהמשרד להגיע דחוף ל...
[מסתכל בפתק, לא מבין מה כתוב.]
גיבן: אמרו לנו שהסירחון מגיע כבר עד השמיים!
גבוה: [דוחף אותו אחורה] סליחה.
קנלו: אני מצטער מאוד, אצלי בתחנה לא מתים! אין לי ביטוח לזה.
גיבן: [תופס לקנלו בלחי] אתה נראה קצת חיוור.
קנלו: עוף מפה!
[גיבן וגבוה פונים ממנו]
גבוה: תקרא שוב את ההזמנה.
גיבן: [שם משקפיים על קצה האף - הופך לאינטלקטואל. קורא] הו!
זה מעניין. חתולה על גג פח, לוהטת. אינגה תעניק לך... [נבהל]
היי! מי שם את זה פה?! [מוציא את הפתק הנכון] הו! גם זה
מעניין. אחד בספטמבר 98'. אישה בגיל הזהב, מתה משילוב קטלני
בין מצוינות לקטעים בפנימייה. [מוריד ת'משקפיים. חוזר לעצמו.
מרחרח] בכל זאת יש פה ריח של גופה.
גבוה: אנחנו חייבים לחזור עם משהו לבוס. אחרת נשחה עם הדגים.
[גיבן לא מבין] נצחק עם מלאכים. נעצום את העיניים. נכנס לארון.
נצא לחופשה ארוכה ללא תשלום.
גיבן: אה... 'בנתי [קורץ לו].
גבוה: טוב. אז בוא נחפש לקוח אופציונלי.
[ניגשים לאנשים שמחכים בתחנה]
[עוברים ליד איש שיושב על הספסל ומדבר עם מישהו]
גבוה: מה שלומך?
איש: טוב, תודה.
גבוה: אני מצטער לשמוע.
גיבן: [ניגש לחבר של האיש. מרחרח אותו. לגבוה] מריח מזעה!
גבוה: [לגיבן בהתרגשות] אני חושב שעכשיו זה זמן מצוין לבדוק
את הפגרומטר!
גיבן: את מה?!
גבוה: את הפגרומטר, ההמצאה שתביא לי את פרס נובל.
גיבן: על מה אתה מדבר?
גבוה: [כבר מתחיל להתבכיין] נו... בחייך, הפגרומטר!! המחשב
הזעיר שהמצאתי לאיתור לקוחות פוטנציאליים. [מוציא מכיסו מחשבון
רגיל]
איש: [הקשיב להם בינתיים. לוקח לגבוה את המחשבון] על מה אתה
מדבר?! זה מחשבון מדעי רגיל.
גבוה: [בדרמטיות חוטף את המחשבון וממשיך בדרמטיות] לא.. לא..
זה שלי!! שלי!!! אני המצאתי את זה. ואני אוכיח לך שזה עובד...
איגור!!
[איגור מוציא שוב את המשקפיים ומקבל את המחשבון מהגבוה - שוב
חוזר לאינטלקטואל]
גבוה: [לאיש] בן כמה אתה?
איש: 38.
גבוה: איגור - תכניס 38.
גיבן: הזנתי.
גבוה: כמה ילדים יש לך?
איש: שלושה.
גבוה: איגור - תחבר שלושה.
גיבן: הזנתי.
גבוה: מאיזו עדה אישתך?
איש: [במעט ביישנות] אישתי.. המממ... פולניה.
גבוה: [בהתלהבות קלה] אה אה! או, אנחנו עוד נטפל בך בקרוב!!
איגור - תחסיר עשרים!
גיבן: הזנתי.
גבוה: היית חולה לאחרונה?
איש: בחורף האחרון, רק הצטננות קלה.
גבוה: בלי כאב גרון?
איש: בלי!
גבוה: בלי הקאות?
איש: בלי!
גבוה: אוי יו יוי, לא טוב, לא טוב! איגור - בחזקת שתיים וחלקי
עצרת ארבע עשרה.
גיבן: עצרת ארבע עשרה... הזנתי.
גבוה: מחלות תורשתיות?
איש: כלום!
גבוה: [מוציא מכיסו מדחום, תוקע אותו בפה האיש. אחרי כל מחלה,
"לא" של האיש]  סכרת? לא!    עקמת? לא!     שחפת?   לא!     אז
אולי התקפי לב?  לא!     התקפי חרדה?  לא!     התקפי צחוק?
לא!      לא טוב, לא טוב. איגור- תכפיל בסינוס... [פונה לאיש
מוציא לו את המדחום מהפה] 37 מעלות.
גיבן: הזנתי.
גבוה: [מרוצה מעצמו, מוציא יומן מהכיס] טוב, אז למתי לרשום פה
את האדון. איגור?!
גיבן: לעוד 153 שנים - וקצת.
גבוה: [פאניקה קטנה] מה? מה? תן לי לראות!! [חוטף את המחשבון]
153.. טוב, כנראה עוד צריך לעבוד על המכשיר.
איש: כנראה.
גבוה: [מוציא כרטיס ביקור מכיסו של הגיבן, מנגב אותו על חולצתו
ומגישו לאיש.] תתקשר אלינו כשתצטרך.
איש: [קורא את הכרטיס] "שגר פגר"?!
[חוזרים על הפרסומת - בפחות התלהבות]
גבוה: אנחנו גם עושים שירותי הסעדה וניקיון.
איש: תודה רבה.
[ניגשים לאישה שיושבת על הספסל]
גבוה: [שם אצבעות על הצוואר. לגיבן] קח זמן. [פאוזה]
גיבן: סטופ!
גבוה: 90 פעימות בדקה. רע מאוד.
גיבן: אולי אני אפחיד אותה?
גבוה: לא, לא. [בלחש] יש פה יותר מדי אנשים.
[רואים את ילד העיתונים מגרד ביד שמאל ומשתעל]
גיבן: תראה! הוא חוטף התקף.
גבוה: בגיל כזה?
גיבן: לא.. קראתי באיזה ספר מדעי שגם בגיל צעיר אפשר לקבל התקף
לב...
גבוה:   [בספקנות] קראת ספר מדעי?
גיבן: כן. זה היה ספר-קלטת עם אלכס אנסקי.
גבוה: יופי לך.
[ניגשים לזקן שמחכה שהרכבת תמעך לו את המטבע]
גבוה: הוו... הוא נראה כמו לקוח רציני!
גיבן: [הולך לרחרחו ועושה תנועות של מסריח] אוווף!
זקנן: [לא מזיז את העיניים מהפסים] אני מצטער לא, לא התקלחתי
כבר 40 שנה, אני מפחד לפספס את הרכבת.
גבוה: למה אתה מחכה?
זקנן: אני מחכה שהרכבת תמעך לי את המטבע של המאה לירות.
גבוה: [מסתכל על הפסים] איזה מטבע?
זקנן: שם, על המטבע שעל המסילה.
גבוה: [מסתכל שוב] אני לא רואה פה שום מטבע כזה.
זקנן: [מבוהל] מה!?! הוא חייב להיות פה!!
גבוה: אני מצטער אדוני, אין פה מטבע. אבל אולי אני יכול...
זקנן: אז הילדים האלה לא באמת חיפשו שם צבים.
גבוה: איזה ילדים?
זקנן: לפני 38 שנה היו פה כמה ילדים שירדו לפסים לחפש צבים...
[מתחיל להחזיק את ידו השמאלית] וכששאלתי אותם מה הם עושים [ממש
מראה סימנים של התקף לב]
הם אמרו ש... [מת מההתקף כאשר הוא שוכב על גבו ורגליו עדיין
בתנוחת ישיבת שומר]
[בזמן הזה הגיבן יורד לפסים ומרים מטבע, ועכשיו מראה אותו
לגבוה]
גיבן: הוא בטח התכוון למטבע הזה!
גבוה: כן, את זה ראיתי, אבל זה מטבע של חמישים לירות והזקן
חיפש של מאה...
גיבן: [שוב מסתכל על המטבע] לא, זה של מאה.
גבוה: ידעתי שהוא נראה לי גדול מדי בשביל להיות חמישים, חבל.
[הגיבן והגבוה מסתכלים על גופת הזקן]
גבוה: נו, למה את מחכה, בו ניקח אותו.
[פותחים את האלונקה ועומדים להרים את הזקן, אבל שמים לב שהוא
ממש מסריח, מנסים עוד פעם להתקרב, ומפסיקים לנסות]
גבוה: עזוב, אנחנו במילא לא מקבלים תוספת סיכון.
[ממשיכים להסתובב]
גבוה: [מצביע על זקן שישן על הספסל] אני חושב שיש פה סיכוי טוב
ללקוח.
גיבן: כן!
[ניגשים אליו]
גבוה: [עושה אצבע צרידה ליד האוזן שלו] הוא לא מגיב!
גיבן: תן לי. [לזקן] היי אתה. [לגבוה] אני רק מוודא שהוא מת
[שולף נוצה מהכיס, מדגדג אותו ברגליים. הזקן מתעורר]
זקן: [צוחק] הי הי הי. תפ... תפ... תפסיק... עם... זה... זה...
זה... מדג... דג...
[גיבן מאוכזב]
גבוה: אל תדאג, אני חושב שאלה עוויתות שלאחר המוות. נראה שהוא
מת ביסורים.
גיבן: [מרחרח את הזקן] אבל הוא מריח כמו חי.
גבוה: הוא בטח התפגר כרגע!
זקן: [שומע אותם] היי! מה אתם מדברים שם? אני עוד חי!
גבוה: [מתעלם] טוב, בוא ניקח אותו.
[גיבן מביא אלונקה, מתחיל להעמיס]
זקן: [נאבק בהם] תעזבו אותי, רק נמנמתי קצת. מה לא בסדר בזה?
גבוה: [מתעלם] תחזיק אותו טוב. יש לו עוויתות קשות.
גיבן: [נאבק בו] פראי!
גבוה: אני ארגיע אותו. [שולף פטיש ענק מתחת לספסל. נותן לו בום
בראש. הזקן מתעלף]
זהו. גאלנו אותו מייסוריו שלאחר המוות. תעמיס אותו.
[לוקחים את הזקן על האלונקה, מכסים אותו בסדין ויוצאים. בדרך
הוא מתעורר ומזדקף]
זקן: הי! אני חי! [מיד הגבוה שהולך מאחור נותן לו שוב עם הפטיש
בראש]
גבוה: הבוס יהיה מרוצה.
[יוצאים תוך כדי שירה:]
גבוה: רק ללקוחות שגר-פגר
גיבן: רק אם אתה כבר מת
זקן: [מתעורר] יבואו לקחת 'תך באוטו שחור.