מוטל שדוף חסר כל תוכן. סדוק מהכאב
מערטל וחושף רק חלל עירום ותחוח עקוד מדם
ושסוע זיכרונות.

מקומט קמטים של רגש. מותיר אחריו רק ריקנות טרופה ומעוותת.
מפטם עצמו באכזבות. מכחיל ללא סיכוי להינצל.

לרגע עושק קולו ופועה פעייה מתייסרת ומלאת סבל.
וקולו מעומעם נעלם בעלטה דועך ללא נפש השומעת את קריאת העזרה.

הוא רצוץ מלא בריקבון מלוכלך וסורר. ודומה כי אין לו מוצא.

הכבלים שהיו קשורים סביבו לאט לאט נשברים. הוא חופשי ללכת.
אך החופש עלום לעיניו המחפשות אחר משהו אחר, מה שהם איבדו.

סחוט לאפר מלא בתוגה. רק שיירים של המבט שלה תוקפים את
לילותיו.
משופד מעוכל בלוי. ניתך לאט ונוזל משאיר רק כתם טרוף ואדום.

מוטל על האדמה. כבר מזמן לא פועם. כבר מזמן לא חי. כבר מזמן לא
כבול. כבר מזמן לא בגוף. כבר מזמן לא מחובר. כבר מזמן לא
מאושר. כבר מזמן לא נקי. כבר מזמן לא אוהב.

הוצא מגופו הקרוע.

הלב.