[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אחאי קורן
/
הרך נולד קשה-עורף

אחיתופל פקח עיניו לראשונה כשהיה כבר כמעט בן שעה.
הוא העדיף לוותר על הזוועות שזוכה לראות כל דייר חדש בעולם, עם
כניסתו דרך שער מדמם בערוותה של ההיא שאמורה לגרום לו להרגיש
נאהב, שעה שההוא מבטיח לבמאים של פרסומות שזה הפרח הכי מקסים
בעולם, וחושב על הפירות שהפרח הזה עתיד להביא לו.

אם אחיתופל לא היה עצלן, הוא היה נאחז עוד שבועיים בקרנות רחמה
של אימו.
אך מכיוון שאימו לא דשנה אותו בדיי נקטר של רצון-עצמי דרך
הקורקבן, הוא מצא את עצמו שוכב בתוך אינקובטור עם צג שהראה כי
נותרו לו עוד שבועיים של מה שהמומחים ניסו להגדיר
כ"תחושת-רחם", אך מובן מאליו שאיש מהם לא זכר מהי באמת אותה
חמימות מופלאה ורכה של הרחם.

האור באינקובטור היה מלאכותי וקר.
מלאכותי וקר כמו האור היחיד שיכיר במשך חמש השנים הבאות, כך
ניחש. במשך כ-1,825 יום הוא הולך לשמש כמוצג במפגשים חברתיים
של אימו. במשך 43,800 השעות הבאות יהיה עליו לקנות את כילכולו
על-ידי כך שיהיה חמוד ותמים.
וזה נראה לו כמו בזבוז מוחלט של זמן,
הוא העדיף את הסביבה האינקובטורית.
הוא עצלן מידי בכדי להכנס לגיל הינקות, אל מעוז התמימות.

על קיר האינקובטור היה מחוג קטן.
אחיתופל סובב אותו לספרה חמש, מסרב בנימוס לשלם את החוב להוריו
על שהביאו אותו לעולם.

רופא צעיר, כנראה מתלמד, בחן את אחיתופל במשך כמה רגעים דרך
חלון האינקובטור וניסה להזכר במשמעותם של כמה סימפטומים מספר
הלימוד שלו.
אחיתופל בן חמש, קבע הרופא הצעיר.
"מוכן לצאת ולטעום קצת ממה שיש לעולם להציע?", שאל בחיוך, שולח
יד לעבר ידית מכסה האינקובטור.
הייתה זו הפעם היחידה בחייו שאחיתופל השתמש במבט הכה לא-הוגן
של ילד בן חמש. המבט שעתיד היה לקנות עבורו צעצועים, להעביר אל
צלחתו את פרוסת הפיצה האחרונה חרף רצונו של אביו הרעב, ואפילו
להרחיק מעליו את העונש לאחר מעשה של שובבות.
הרופא הצעיר נרתע לרגע, אז חייך חיוך רחב ויצא מן החדר.

אחיתופל ידע שלצאת החוצה משמע להרפות מסלע יחיד במרכזו של נהר
גועש, ושלא תהיה דרך חזרה. אם קודם הוא סירב לאשליה של חופש,
הרי שעכשיו אפילו את זה לא יוכל לקבל.
אט-אט יתמלאו חייו בתרחישים ידועים מראש, בהם מובטח לו סבל
ומאמצים רבים. חוקים יכפו עליו, מצטלבים זה בזה במארג שתי-וערב
של סורגים, מחרימים לו את הברירות. הוא ילך לבית הספר היסודי
בכל יום במשך שש השנים הבאות, שם יאלצו אותו להשתמש במוחו,
לאמץ את חשיבתו, וכל זאת בשביל להגיע למסקנות שידועות כבר
לכולם.
כל זה נראה לו מיותר, לכן סובב שנית המחוג,
הפעם אל הסיפרה שלוש-עשרה.

אחיתופל היה עסוק בלחוש את איבר מינו שגודלו הוכפל ולמשש את
אשכיו שטפחו, כששם לב לכך ששוב הופיעה דמותו של הרופא הצעיר
בחלון האינקובטור.
עתה נוספה תגית של דוקטור לדש חלוקו, הוא עבד קשה והקריב הרבה
בשביל להרוויח אותה, ידע אחיתופל.
"כבר בן 13", אמר הרופא ונקש באצבעו על החלון, "אביב חייך כבר
בפתח. מדוע שלא תצא?", שאל.
אביב חייו? אחיתופל סבר שלא.
הלימודים בבית הספר יהפכו שוליים בעיניו, לכן הוא יתקשה בהם.
את רוב זמנו ישקיע בניסיון לחקות אחרים; אנשים שלא יכיר, אך,
משום מה, ירצה להדמות להם. הוא יקנא בכל אלו שצולחים בהנאה את
נהר ההתבגרות, בעוד הוא נאבק על כל נשימה. הוא יסתובב מידי יום
ברחובות, נער בודד, גם אם יהיה מלווה בחברים, תר בקפדנות אחר
דבר מה שלא ידע מהו.
חושי טעם חדשים יתפתחו במוחו, והוא יאלץ לחוות שוב ושוב תחושות
של גועל בפיו, עד שיהיה שלם עם רשימת הטעמים שילוו את חייו
מעתה והלאה. הוא ילמד לאהוב ולשנוא, ויגלה ששניהם מלווים במאמץ
ותיסכול, זה יתיש אותו. מראהו החיצוני יעבור שינויים שיגררו
שינויים ביחס הסובבים אותו כלפיו, והשילוב של שניהם יצור
שינויים הרסניים בנפשו, כאלה שילוו אותו לשארית חייו.
הוא יאלץ להתמודד פעמים רבות עם כישלונות, אכזבות וסירובים,
שיינקו ממנו את מעט האמונה שקרוב לוודאי היה מצליח לגייס אחרי
כמה ציונים טובים באחד מהמקצועות הריאליים שאי אפשר להיכשל
בהם.
הוא יצטרך להתחיל לחשוב על העתיד, והוא אכן יעשה זאת,
אך החשיבה על כך רק תמלאו בלבטים קשים שיעגנו על סדר יומו ולא
יתנו לו מנוח.
"הו לא, דוקטור יקר, לא אביב- כי אם חורף, חורף ארוך מאוד",
חשב אחיתופל.
המחשבה על אותו גיל ייחודי עוררה באחיתופל אינסטינקט ספק-פיזי
ספק-נפשי שלא הכיר עד עכשיו. הוא הרים את ידו המאוגרפת ונתן
לאמה להתרומם; 'אצבע-משולשת'.
חמור-סבר אך מעט מבודח, עזב הדוקטור הצעיר את החדר, מותיר את
אחיתופל להרהר על שעשה.

אחיתופל ידע שגיל ההתבגרות נפסק בשלב כלשהו, חולף.
אך עוד ידע, שהשלכותיו והעיסוק בו לא מתנדפים לעולם.
זהו הגיל בו נזרעות ומשרישות אותן צרות קטנות שרק ילכו ויתעצמו
עם הזמן, במשך כל חייו.
בתחילה יהיו אלה המחשבות על עתידו, שיהפכו יותר ויותר מוחשיות
וקרובות. הוא ייסע לטייל - לראות את העולם - רק כדי לגלות
שהצואה היא אותה צואה, בין אם היא מורכבת מאורז ובין אם מפירות
אקזוטיים.
הוא ימצא אמונה, לפחות יחשוב שמצא, ויפטר ממנה כשיבין שהיא לא
מוציאה אותו נישכר.
הוא ילמד יזמות - ילמד כיצד ליזום מחדש רעיונות שכבר יצאו
לפועל אך נכשלו. הוא ירגיש מרומה, יחשוב כמה שחייו היו מיותרים
עד עכשיו, כמה טיפש היה שהקדיש כל דקה מזמנו ללמידה של דברים
שלעולם לא יזדקק להם, זה יכעיס אותו.
הוא ימצא שטרות אבודים של כסף על ספסל ברחוב, וישמח על כך; לא
ייתן דעתו כלל ליגון מאבדיהם.
הוא ימצא את האישה שתתאים לו באותם רגעים, היא תהיה דומה לו;
הוא יתחתן איתה, הם לא ירצו ילדים. הוא יעמוד מול המראה מידי
בוקר, יעקב אחר קו השיער שלו שילך וייסוג.
חייו יהיו מהירים, מהירים מידי, כל כך הרבה דברים לטפל בהם -
לעקוב אחריהם; שינויים מכל עבר שיטריפו עליו את דעתו, תאי המוח
שלו ילכו וירפו אחיזה ברצונותיו ושאיפותיו.
הוא יאהב כמו שלעולם עוד לא אהב, ישנא כמו שלא העלה על דעתו
מעולם שניתן לשנוא, חיים קיצוניים. הוא יאגור הכל על מנת לבזבז
הכל, לא להותיר דבר, להפטר מכל זכר לחיים כלשהם שניהל.
באותו רגע ידע אחיתופל בדיוק מה הוא רוצה.
הוא לא רצה דברים שתלויים על צווארו, הוא לא רצה דאגות,
מחויבויות.
לכן בחר בחירה של אדם עצלן, כי כזה היה אחיתופל.

הוא שאף נשימה עמוקה, עצם את עיניו, וסובב את המחוג.
סובב אותו עוד ועוד עד שהרגיש שהוא מתקרב לסוף, ואז עצר.
"רגע לפני הסוף", הראה הצג, כך בחרו לכנות את הגיל ההוא, שכן
לא יכלו המומחים למצוא לו מספר. הרגע האחד-לפני-האחרון של כל
בן אדם הוא שונה, אי אפשר להאריך באיזה גיל הוא יבוא.
אחיתופל בחר את בחירתו, ועתה יהיה עליו לשאת בתוצאות.
הוא נשם בכבדות וכל מפרק בגופו כאב.

רופא צעיר ונלהב נכנס לחדר, אחיתופל חשב שהוא מכיר אותו.
"סבא שלי סיפר לי עליך", אמר הרופא הצעיר בקול עליז, "הוא טיפל
בך כמעט עד שמת".
אחיתופל הנהן לעבר הצעיר.
"הוא הניח שהשגת מה שרצית", פתח הרופא, "שתרצה לצאת החוצה
סוף-סוף".
אחיתופל הנהן בשנית, הנהון איטי של אדם זקן.
הרופא הצעיר משך בהתלהבות את ידית פתח האינקובטור,
"מזל-טוב", אמר, מחייך.
אחיתופל התעלם.

אחיתופל נשם נשימה אחת של חיים.
ונשף אותה החוצה, בקצב של חיים שלמים, מסופק.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מוניקה
התינשאי לי? אם
כן חייגי לטלפון
555-1234!




ביל קלי...
קליינשטין. כן.
קליינשטיין.


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/4/07 17:00
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אחאי קורן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה