בלילה רעות חלמה שהיא מתה ועולה לגן עדן, והיא נורא נבהלה כי
זה לא היה לבן, זה היה סגול כזה, סגול בהיר, ואז היא הבינה שזה
פשוט הצבע שהיא הכי אוהבת, ונרגעה. ולא היה שם אף אחד, רק גבעה
מתונה בצורת כוכב, שעליה ניצב בית יפהפה, גבוה מאין כמותו,
לפחות אלפיים קומות, לבן כמו הלבן בעיניים של ג'וני (ג'וני),
ופשוט מדהים. והיא התחילה לעלות בגבעה הקטנה, לעבר הבית,
והשמיים ניגנו לה סימפוניות קלאסיות יפהפיות שלא נשמעו בשום
מקום אחר, והעננים נראו כמו ג'וני (ג'וני), והשמש הייתה חמה
ונעימה והרוח לחשה לה (ג'וני) בשיער, ובלי לשים לב היא הגיעה
לבית, ודפקה על הדלת. הדלת נפתחה ומשב רוח לוהט הגיע אליה,
וקומת הקרקע הייתה הגהינום, ונשים ערומות עונו על סדים ע"י
שדונים קטנים ומכוערים, ואנשי עסקים קפצו ראש לתוך בריכות
ענקיות של שמן רותח, והיא התחילה לפחד קצת, ואז באה רוח לבנה
וסחבה אותה משם אל המעלית, ורעות לחצה על הכפתור של הקומה
השניה. היא הייתה חייבת למצוא את ג'וני (ג'וני!) בתוך כל
הבלאגן הזה, שלא יילך לאיבוד! ובקומה השניה היו מלאכי מוות
בפנסיה, והזקנים שלהם מילאו את החדר והזדחלו לעבר המעלית, ניסו
לתפוס את רעות, ניסו למשוך אותה אליהם, אל האפילה, אבל בדיוק
הדלת נסגרה, ורעות נשמה לרווחה ולחצה על כפתור שלוש, ובקומה
שלוש היו כל בעלי החיים, ושלושה עכבישים ענקיים ניסו לקפוץ את
דרכם אל תוך המעלית, אבל נתקעו בדלת, שבדיוק באה להיסגר, והדבר
האחרון שרעות ראתה בקומה הזאת היה כלוב מזהב, ענק כמו הבריאה
עצמה, ובתוכה היו כל הדינוזאורים וכל הדודואים שרק היו קיימים
בעולם, כל החיות הנכחדות. והיא לחצה על קומה ארבע, הקומה
האחרונה, ובארבע היו בני האדם, חלקם שלווים ורגועים, חלקן
עצבניים ונוירוטיים, ורעות לא אהבה את הקומה הזאת, היא שידרה
עצב בלתי מתפשר ואבלות על דברים של מה בכך, והיא הוציאה את
הראש מהמעלית וחיפשה את ג'וני (ג'וני?) והיא לא ראתה אותו,
ואיך זה יכול להיות שג'וני (ג'וני!!!) לא כאן, הוא חייב
להיות כאן, חשבה. ובדיוק כשהיה נראה לה שלמות זה הדבר הכי גרוע
שקרה לה בחיים, הדלת נסגרה, וכפתור נוסף, מספר חמש, ביצבץ על
לוח הכפתורים, כפתור גדול ואדום כמו האהבה עצמה, עם הכיתוב
"רעות" חרוט עליו בכסף. והיא הביטה בו כלא מאמינה, ולחצה
עליו, ואיך שלחצה עליו נפתחה הדלת, כאילו היא, הדלת, ממש לא
יכלה לחכות, והדלת נפתחה והיא מצאה את עצמה בחלל שחור אינסופי,
ומשהו דחף אותה מחוץ למעלית והיא נפלה. קרן אור קטנה זרחה
מאיפשהו, ושתי לבבות אדומים כמו שילדים מציירים ריחפו לאיטם
לידה, ושטו במהירות לעבר קרן האור, ורעות הסתכלה על קרן האור
והתחילה מרחפת לשם בעצמה, בלי לזוז, בלי לחשוב, בלי לפחד,
ובסוף היא הגיעה ומצאה את עצמה בחדר לבן, מרוהט בנברשות ורהיטי
עץ, ונשמע בום קטן וכל הרהיטים נעלמו, ובמקומם הופיע ג'וני
(ג' ו נ י!!!!!!) והוא היה מלאך גדול, עם כנפיים יפהפיות,
והוא היה הדבר הכי יפה שקרה לה בחיים, והוא הסתכל עליה והיא
ידעה שאין ממה לפחד, אף פעם, לעולם, והוא נחת לעברה לאט לאט,
התקדם והתקדם, ואז נשר על הרצפה לידה והסתכל בה עוד קצת, ורעות
הרגישה שהיא בוכה בלי לשים לב בכלל, היא בכתה מרוב היופי. והוא
נשק לה, נשיקה רכה והכי עדינה שהוא יכול, הכי עדינה שיש בכלל,
ואמר "ק ו מ י

כבר, בייבי. יאללה. בוקר." היא פתחה את עיניה וראתה אותו, והיא
משכה אותו אליה וחיבקה אותו, ונישקה אותו פרק זמן כמעט
אינסופי, לא משנה הריח של הבוקר ולא משנה איך היא נראית ולא
משנה כלום, היא נישקה אותו. והוא קם, ואמר "אני הולך להכין
לך קפה." והוא הסתובב ועיניה של רעות נפערו והחיוך שלה נפרש לה
מאוזן לאוזן, והיא כמעט והתעלפה, כמעט ובכתה, כמעט וצחקה, והיא
כמעט בערך מכל דבר בעולם, אבל היא בטוח אהבה אותו, כמו שהיא לא
אהבה שום דבר בחיים. הוא הסתובב והיא ראתה שיש לו כנפיים של
מלאך.