[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ח. תמיר
/
החולצה השחורה שלי

פתאום היא לא שם, חולצת המזל השחורה שלי. לאן היא יכלה להעלם?
אני יודע שזה נשמע מטופש, אבל היא באמת חולצת מזל. בכל פעם
שהייתי יוצא איתה, הייתי מלך. בחורות פשוט היו נופלות לרגלי.
הייתי יוצא לפאב, חש את המבטים, ואם היה לי מצב רוח - הייתי
חוזר עם מישהי הביתה. אם לא - סתם הייתי נהנה מהעובדה שאני
יכול.
חמש שנים כבר יש לי אותה, והיא אף פעם לא מתלכלכת, אף פעם לא
מתבלה - תמיד מוכנה בארון ותמיד מביאה תוצאות. קניתי אותה שבוע
אחרי שאני ואפרת נפרדנו. הייתי צריך משהו בשביל לשפר את ההרגשה
- אז פוצצתי 3000 שקל בקסטרו. היום אני כבר לא מוצא שם גרב
שמוצאת חן בעיני, אבל אז הכל נראה לי טוב. 3000 שקל והרגשתי
מצויין. יום שלם. אחרי זה הייתי בדיכאון חצי שנה.
כשהתחיל להתבהר, החלטתי שצריך לצאת קצת. פתחתי את הארון, והנה
חיכתה לי החולצה שקניתי חצי שנה לפני כן, ועוד לא הספקתי
ללבוש. יצאתי למסיבה, והפלא ופלא - כבר לא הייתי לבד. וכך, כל
פעם שהרגשתי לבד, הייתי פותח את הארון, והיא הייתה שם, מחכה,
קורצת לי. מוכנה לעזור לי להעביר עוד לילה בלי לישון באלכסון.
כך העברתי את הזמן, מאושר. ובכל פעם שמישהי הייתה מנסה להתקרב
יותר מדי, הייתי מנתק מגע, ומוציא את החולצה לבלות. בהתחלה
הצטערתי שלא קניתי שתיים כאלה, אבל אחרי שראיתי שהיא לא מתבלה,
כבר לא היה אכפת לי.



את מיכל הכרתי דרך האינטרנט. זה היה קצת מוזר, המהלך של
הדברים. קודם לצ'וטט, אחר כך לשמוע את קולה בטלפון. רק אחרי
שבועיים נפגשנו. ואני, שניסיתי להנמיך ציפיות, השארתי את
החולצה השחורה שלי בבית.
מיכל גרה בבאר שבע. שעה ורבע נסיעה. אף על פי כן, פגישה כמעט
עיוורת, נסעתי. יצאנו למקום מצחיק שיושבים בו על כריות
והמלצריות לא מתייחסות אליך בכלל. צחקנו על זה שבטח בסוף
המשמרת הם מטאטאים את העצמות של האנשים שמתו מרעב. גם מיכל באה
בלי ציפיות, אבל צחקה כל הלילה. בסוף הערב היא הקיאה, אפילו
שלא שתתה טיפה של אלכוהול, ואני חשבתי שזה הדבר הכי חמוד שעשו
לי בפגישה ראשונה.
נפגשנו עוד כמה פעמים, והיא גילתה לי שסבתא שלה ביקשה ממנה לא
לשכב איתי עד שיעברו חמישה חודשים. שכבנו אחרי הרבה פחות,
מוקדם ממה שהיא בעצמה תכננה, ואני ידעתי שזה בגלל שלבשתי את
החולצה השחורה. היא הזהירה אותי להוריד אותה לפני שאני נכנס
אליה לחדר, בגלל שיש לה חתול שמשיר שערות שאח"כ לא יורדות
מהבגדים. אבל החולצה הזאת אף פעם לא מתלכלכת, אז לא דאגתי.



פתאום היא לא שם, חולצת המזל השחורה שלי. לאן היא יכלה להעלם?
אה, כן. לבשתי אותה כשהייתי עם מיכל. מוזר שלא זכרתי להחזיר
אותה לארון. הוצאתי אותה מהתיק - והיא הייתה מטונפת, מלאה
בשערות של לואי, החתול המרושע שלה. איך יכול להיות שהיא
התלכלכה? כיבסתי אותה. עוד פעם. ועוד פעם. השערות של החתול הזה
באמת לא יורדות מהבגדים.
מה אני אעשה עכשיו? לעזאזל היא ולעזאזל החתול שלה! כנראה שאני
אצטרך לזרוק את החולצה הזאת בגללם.
האמת, ידעתי את זה כבר מהפגישה הראשונה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
רגע, אבל, אם צ
סופית זה "ץ",
אז מה זה ץ
סופית?



ץ סופית שוקע
בעצבות בשאלות
קיומיות.


תרומה לבמה




בבמה מאז 8/7/06 15:10
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ח. תמיר

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה