הגיע הזמן
שאבעט בפנים של
משורר קדוש
שזה כמו פרה קדושה
רק עם הרבה יותר חרא

יש לי איזו איבה קמאית לנתן זך
שהיה קצין בצבא הכיבוש
ואחר כך הלך ללמוד באוניברסיטה

בקורות החיים שלו כתוב
שהפסיק ללמוד
בגלל קשיים כלכליים
ואני מחייך לעצמי חיוך מריר
ומרחם בכל לבי על נתן הקטן

יש איזו תכונה כזו לחלק מהסופרים
והמשוררים
שבאים מרקע של עבודה פקידותית
קטנה באיזה משרד
וממיינים דואר

בחיי
לחשוב עליו
יושב שם
במערכת של העיתון
של מפלגת העבודה האשכנזית
ממש מוציא לי את החשק
לקרוא אותו שוב

בהמשך הביוגרפיה שלו
מציינים את הקובץ שהוציא עם
חוסיין (לחוסיין הם קוראים ערבי ישראלי!)
כאילו שזה אמור לשנות משהו
לאדם כמוני

מישהו צריך להגיד לו
שהכתיבה שלו משעממת
ולא חכמה בכלל
רק ערימות
של המשלות ודימויים
שאולי עובדים
יופי
על ההמון האינפנטילי
שקורא
אהוד מנור
אבל גורמים לי
לאבד את העשתונות הספרותיים שלי

הבעיה אצלי מר זך,
אני מתנצל
ומתחנן שתרשה לי לשיר
את שיריך
בזמני הפנוי


היחיד שאיכשהו לא יקבל בעיטה
אלא רק סטירה
הוא אבות ישורון
שהנציח את הוריו בשמו שלו
וכך יצר לעצמו תסביך נהדר לשחק אתו


אני מתנצל מראש בפני חובבי נתן זך
ובפני מר זך עצמו
אני במצב רוח רע
ואתה פשוט בסביבה
(יש לי לא מעט ספרים שלך
ואני מעריץ גדול).