ציוצו... כן, ציוצו של אדום החזה,
מילא את חלל החדר.
חודר מהחוץ הזועם ורועש,
כמנסה להפיח חיים בתוכו,
חיים שחולפים, חיים נמוגים,
חיים של מה? של סבל!
ציוצו... כן ציוצו של אדום החזה,
החודר בעוצמה על התדר.
עוד שומעות האוזניים,
כחולמות העיניים.
אהבה שם נמצאת בחדר.
אהבה?
אהבה היא מושג
וצורות רבות לה,
בתוך נשמה פורחת.
לא נבין העולם ואת הבורא:
הציפור כמו בשמו,
בציוץ שוב בשיר פוצחת.
ציוצו...
והיא יותר לא גונחת -------
7.3.97
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.