לכל אחד יש השדים שלו

שכבנו מחובקים. היא לחשה לי באוזן: אתה המלאך שלי. קמתי
מהמיטה, התנצלתי שאני חייב ללכת והיא נתנה לי חיוך עצוב.
לא לקח לי הרבה זמן להסתלק. זה לא שהייתי צריך להתלבש, גם ככה
לא הזדיינו או משהו קרוב.
הגעתי הביתה. בחיים שלי לא הרגשתי כל כך מותש...
על כל השבוע מלא הצרות שלה היא הספיקה לספר בארבע השעות האלה,
ואני כמו אידיוט מחזק, מחבק וכואב כל צרה: מהנעל ב-400 שקל
שנשרטה ועד הבחור שזיין אותה בשירותים אתמול ואפילו לא אמר את
השם שלו... אפילו לא חיכה שהיא תתלבש, פשוט יצא מהתא שכולם
יראו איזה כוס שווה הוא פתח, והיא דווקא חיבבה אותו.
התיישבתי על קצה המיטה והורדתי נעליים... לא הייתי רגיל ללכת
כל כך הרבה.
גרביים, מכנסיים ואז המעיל. תמיד השארתי את החולצה לסוף.
נעמדתי מול המראה, בדקתי את עצמי עם חולצה... לא הבנתי מה
ההבדל ביני לבין כל בחור אחר... אז איך הן יודעות שאני מלאך?
הורדתי את החולצה לאט לאט, לתת לעצמי כמה שיותר זמן לראות את
עצמי ערום במראה... תמיד היו שלוש שניות קצרות לפני שהן נפרשו,
שלוש שניות של אנושיות, ערום ואנושי כמו אדם וחווה ואז הן היו
קופצות, מגיעות מקיר אל קיר.
לא הבטתי יותר במראה. אמרתי לעצמי שאם אני אדמיין את עצמי כמו
שאני רוצה להיות אז ככה אני איראה... הבטתי במראה... שום דבר
לא השתנה - עדיין מלאך עם שתי כנפיים.
לקחתי את הקופסה שישבה לי מתחת למראה והוצאתי ממנה את
התחבושות, את האלכוהול ואת חתיכת העץ. שלוק מהאלכוהול לפתוח את
התחבושת ולנשוך את העץ וככה לאט לאט למשוך עוד נוצה.
התעוררתי מהכאבים אחרי שעה בערך, הרצפה מכוסה בדם והכנפיים חצי
אדומות וחצי שחורות מהזנחה.
הסתכלתי על הגרזן שישב בקצה החדר, חושב - אני אעז לעשות את זה
שוב?
פאק איט, על מי אני עובד? אני לא מסוגל לעמוד בכאב של נוצה אחת
אז איך לעזאזל אני אעמוד בכאב של הגרזן. ליטפתי את הגדם מחצי
הכנף השמאלית, זיכרון של מה הגרזן מסוגל לעשות, מצטער שלא
הייתי מספיק חכם לחתוך את כל הכנף. אני עדיין לא מסוגל להחזיק
כל כך הרבה כאב כדי לחתוך כנף שלמה.
חבשתי את הפצע, שפכתי הרבה אלכוהול ושתיתי מספיק כדי להירדם עם
הכאב.
הנוצות הראשונות היו קלות להסרה, הן היו קטנות וחלשות אבל ככל
שתלשתי יותר ככה הכאב היה חזק יותר.
בלילה חלמתי שאני הבחור הזה במועדון... היא ראתה אותי מהצד
השני של החדר וחייכה... שמתי עליה זין וזה שיגע אותה.
היא התחילה לרקוד צמוד עם חברה שלה והסתכלה עליי כל הזמן.
חייכתי והלכתי לקחת לעצמי בירה... ואיזה הפתעה, היא הגיעה דקה
אחריי לבר וגם הזמינה בירה, אבל היא שמרה על הכבוד העצמי שלה;
היא ישבה שני כיסאות מימיני ולא הסתכלה עליי.
ביקשתי ממנה סיגריה. היא הוציאה אותן מהכיס והידיים שלה רעדו
כשהיא הדליקה לי את הסיגריה. נתתי לה מבט... את ה-מבט ואז
התחלנו לדבר בלה בלה בלה כל מיני זיוני שכל מאעפנים שלא ממש
היה אכפת לי מהם ודאגתי להראות עד כמה לא אכפת לי מהם.
זה קנה אותה. היא התחרמנה עליי, תוך שני שירים היא הייתה
מוכנה.
דחפתי לה יד לתוך החולצה מול כולם והיא התחילה להתרחק. תקפתי
אותה - מה את, ילדה קטנה? היא הסתכלה על חברה שלה שנתנה לה את
המבט שלה - מה את עושה לעזאזל?
היא אמרה לי שהיא רוצה אבל לא כאן מול כולם...
איך הן תמיד כולן אותו דבר, לקחתי לה את היד והובלתי אותה
לשירותים. היא נכנסה ראשונה ורק אז ראיתי בפעם הראשונה עד כמה
השירותים קטנים. פתאום כל הדמות שהייתי בחלום נשברה...
נלחצתי... מהלכלוך... יש לי בכלל קונדומים? איך היא תצליח
ליהנות מזין בשירותים? היא תפסה אותי ומשכה אותי לתוך התא.
לפני שהספקתי לדבר היא הייתה בלי חולצה ושלחה ידיים לחולצה
שלי. נלחמתי בה ולא יכולתי להחזיק אותה מספיק חזק, לא רציתי
להכאיב לה והיא הורידה לי את החולצה.
שתי הכנפיים נפרשו בחדרון הקטן, נכנסות כמו חומה ביני לבינה,
מגנות עליה ממני. שנייה אחרי הן מילאו כל כך מהחדרון שלא היה
מקום... הן פשוט דחפו אותי מהשירותים.
לתוך הדלת הפתוחה נכנס בחור אחר וסגר את הדלת מאחוריהם... אני
הסתובבתי וחזרתי לרחבה. הייתי שם לבד, כולם צעדו בזוגות זוגות
לתוך תיבת נוח שמעליה סימן שירותים... כולם אותו דבר - אישה
והבחור... הבחור מהשירותים... לא יכולתי להסביר איך הוא
נראה... פשוט שונה ממני, ככה הוא היה נראה, הוא פשוט לא היה
אני.
ואני? היונה היחידה בתיבת נוח... הלכתי לחפש לעצמי את ענף הזית
שלי...
התעוררתי.
אלוקים, זה היה חלום מפגר... תפסתי את הראש ולקחתי עוד לגימה
מהאלכוהול...
עוד קצת ואני אהיה בחור אמיתי... עוד קצת וזה ייגמר... שלחתי
יד ללטף את הגדם השמאלי, תזכורת שזה ייגמר כל רגע...
לא ידעתי מה לעשות, רציתי לבכות; במקום גדם הייתה שם כנף.
נעמדתי מול המראה.
שתי הכנפיים היו שלמות, צחורות ונקיות.
התיישבתי על הרצפה, עטפתי את הבקבוק בשתי הידיים, בתקווה שהוא
ייתן לי איזה סוג של תשובה, אבל חוץ מרצון להקיא הוא לא נתן לי
כלום.
מה אפשר לעשות לעזאזל? איך אני נפטר מהכנפיים?! קמתי על
הרגליים וצעקתי לו לבן זונה שיידע שהוא לא יצליח! אני איפטר
מהכנפיים! אני לא אהיה מלאך כל החיים שלי!
לקחתי את הבקבוק וניפצתי את המראה, הפכתי את השולחן, העפתי את
הכיסא. לא היה אכפת לי שישמעו, לא היה אכפת לי שייכנסו לחדר
ויראו אותי עם כנפיים פרושות.
שיראו מי אני, יתקשרו למשטרה, שייקחו אותי וינתחו אותי, לא
אכפת לי!!! יותר סבל מזה לא יכול להיות...
אולי הם יעקרו לי את הכנפיים מהשורש כדי לראות איך הן פועלות.
שישתילו אותן למישהו אחר! שייתנו אותן לבחור מהשירותים, שהוא
יסבול! גם ככה הוא יתקדם בחיים כי הוא מניאק ואני אשאר כאן עם
הוויסקי ואמשיך לבכות אבל לפחות בלי הכנפיים! שיעקרו את הזונות
מהשורש!!!
ואז הכול נראה ברור... בטח שהן גדלות מחדש... השורש! השורש!!!
צריך לכרות אותן מהשורש!!!
הדבר היחידי שהיה מונח במקום שלו היה הגרזן.
הדבר היחידי שלא התקרבתי אליו במסע ההרס של החדר...
אחזתי את הגרזן, נעמדתי מול המראה החצי מנופצת, הבטתי על עצמי
במיליון חלקיקים וכל אחד מהם אמר לי תעשה את זה... תכרות את
הכנפיים מהשורש!!!
אחזתי את הגרזן עם הלהב מולי. הרמתי אותו מעל הראש ונגעתי עם
החוד בשורש הכנפיים היפות, הצחורות, הנקיות והכל כך מקוללות
שלי.
הורדתי את הגרזן על הרצפה בשביל תנופה נשמתי עמוק ושלחתי את
הגרזן לכיוון הגב.
הגרזן צרח או שזה היה אני?
הכנפיים התקפלו או שזה היה אני?
השורש נחצה לשניים... או שזה היה החזה שלי?
במיליון חלקיקים של מראה יכולתי לראות את הלהב של הגרזן מבצבץ
מהחזה שלי.
הדם נזל לאיטו, נשפך מהחזה שלי לרצפה. שתי הכנפיים שלי נפלו
בחבטה על הרצפה, פרודות אחת מהשנייה.
עמדתי מול המראה וניקיתי את הדם מהחזה שלי...
ככה עמדתי דקה ארוכה... בלי כנפיים... סתם עוד בחור...
החזקתי את עצמי על הרגליים... לא ליפול... למשוך את הרגע עד
הסוף... להיות עוד אחד רגיל... להיות מניאק... לא להיות
מלאך!!!
הסתכלתי עמוק בתוך העיניים של הבחור שעמד מולי במראה...
בחור רגיל... בלי כנפיים... עם גרזן בגב שמבצבץ מהחזה...
אתם יודעים מה הבנתי? כשהסתכלתי במראה... בלי הכנפיים... כשסוף
סוף שהגשמתי את הפנטזיה של להסתכל במראה יותר משלוש שניות בלי
כנפיים...
תוך כדי שנפלתי על הרצפה לתוך שלולית הדם שלי הבנתי.
גם בלי כנפיים, גם בלי נוצות, גם בלי ההילה שוויתרתי עליה לפני
שנים.
אני עדיין מלאך.