סוף העולם הגיע.
הנשים ילדו ולדות מתים. כל חיות הפרא השתוללו באחו. השמיים
הכתימו באמצע היום. חום עז תקף את הכדור. הרי געש פרצו
בפתאומיות. הקטל בדרכים הפך אחד גדול מעבר למה שהיה. פיגועים
חדלו. רעידות אדמה בקעו מתוך הכדור. קורי אטום שיצאו משליטה.
גלי ענק שטפו ערים וארצות בשלמותם. בניינים התמוטטו ולקחו איתם
את השוכנים בם. חולי קטלני נגע ברבים מאנשי הכדור.  ילדים גדשו
באנקות כאב. יללות פעוטים צווחו מפיהם של ילידי האתמול. ספינות
נערמו בים. חלקי גופות פזורים בכל עבר. פינות וסמטאות בהם
אחדים מתבודדים על צערם.

אני אוהבת אתכם.
אוהבת מכל הלב.
אך את סוף העולם לא אוכל לסבול
הוא קרב ובא - אני מרגישה.

היא כתבה, הניחה את המכתב על השידה, התייחדה עם עצמה מספר דקות
ונרגעה. הכדורים כבר החלו להשפיע מעט על הלב הדואג והכואב.
החבל שהיה מוכן על קורת הדלת שלה נשזר סביב צווארה. הכיסא הקטן
הופל. דמעות החלו לשחות לעבר הרצפה כממהרות. העיניים נעצמו.
הפנים האדימו והלבינו. הגוף נהיה רדום. כך לאט גם המוח נרדם
ולאחריו הלב.

כשאמא חזרה לבית ראתה למול עיניה את ילדתה תלויה על חבל בקורה
של דלת חדרה. הכאב צבט בליבה ובצרחה עלומה נעתקה נשמתה. האב
הכואב שנכנס אחריה ראה את אשתו שכובה על הרצפה עדיין אוחזת
בידה את שקית המצרכים שהביאה מהמרכול. ליבו צבט וניסה להנשימה.
במהלך עיסוי ליבה, ראה את ביתו תלויה מול עיניו על קורת המשקוף
של חדרה. כאב ליבו החל לילל בקול רועם. צעק ברעד גדול. שכניו
הזמינו משטרה ואמבולנס.

יום אחרי, הקטל בדרכים עלה מדרגה. בביה"ח באזור המרכז נשים
ילדו ולדות מתים. הנה, הצונאמי הגיע. ליקוי החמה הגדול בא. קור
האטום בקהיר יצא משליטה.

איך היא ידעה את זה לפנינו?

08.10.2005