[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








שתיתי יותר מדי. שכבתי בגבי על המיטה כשים סוער בתוך ראשי. מלי
באה לפעמים. אנחנו מדברים, אוכלים משהו, והיא מזכירה לי שוב-
אל תאהב אותי, תחבב. אני כבר לא מהלל בפנייה את יופי עיניה,
אני כבר לא משתטח לרגליה בהצהרות אהבה. היא עם השיגעונות שלה
ואני עם שלי, ובינינו מתחנו סכר לא לתת לאהבה להפריע לידידות.
אבל אם היא הייתה פה, הלילה... אני עייף. נתתי לה את ליבי
בחתיכות חתיכות, לבסוף החזירה לי אותו, כולו, אמרה אני לא
רוצה. תביט בי, תדבר איתי, תחבב אותי, אל תאהב. אבל הנה היא
כאן בתוך הזיית הבירה, דופקת בדלת, עומדת מולי שותקת ואז
מחבקת, אומרת אני אוהבת, אוהבת, אוהבת כל-כך... אני מסובב את
ראשי על הכר, וכאילו המוח מסתובב לכיוון ההפוך. אני מזדקף
ויושב במיטה, משפשף את פניי. על הרצפה יש חצי קרלסברג, אני
מרים אותו לאט, גומע לגימה גדולה ועוצם עיניי. הלב מתגלגל רגע
בחזה. אני מדליק סיגריה, נובלס, ומשתין באסלה. יש ספר מקומט
בכריכה רכה על מיכל האסלה, פעם אהבתי אותו, אני מביט עליו
בתיעוב. אני מנער את הזין ושוטף ראשי בכיור. במראה מביט בי אדם
רטוב עם זיפי זקן וסיגריה רטובה בין שפתיו. אני זורק את
הסיגריה למקלחת, דורך יחף על טיפות מים והולך להביט על המצבה
השחורה. היא עומדת על המזנון, גאה ומתריסה. אני מכבה את הנורה
האדומה הקטנה בכפתור, עוקר את מוט הכושר מהמשקוף, ומתחיל לכסח
אותה, באיטיות, באדישות. בכל היא אשמה. אני נשען על מוט הכושר
ומביט על גופתה, ניצוצות גסיסה מתלקחים בה. אני מנתק אותה
מהחשמל. אני לוגם שלוק בירה ומדליק סיגריה. המיטה קוראת לי
להתמוטט עליה. אני שם בלופ שירים מתים וכף רגלי דורכת על שבר
זכוכית מכוס שרעדה לי ביד אחר-הצהריים. אני נשען על השידה
ומחלץ את הזכוכית מהרגל, זורק אותה מהחלון. ב-שביל קטן של דם
אני פונה ויושב על הספה, משעין את ראשי אחורה, מביט בזווית
התקרה והקיר, בגאות גלי האלכוהול.

אני דופקת חרש בדלת ופותחת אותה. אני רואה דם, טלוויזיה
מנופצת, שישיית בירות ריקות על הרצפה, סיגריה שהשאירה חריכת אש
על הספה, ואותו עם שיער לח, זיפי זקן, וכף רגל פצועה. אני
נעמדת מעליו, מפשילה מכנסיים ותחתונים, ומשתינה על הקמט העקשן
במצחו. הוא מתעורר סהרורי רגע, מביט בי מת, ואוכל לי בזעם
ובייאוש את הקוס. אני עוטפת אותו ברגליי ודופקת את הראש שלו
לתוכי, רוכבת על שפתיו. הוא אוכל אותי כמו חיה, ואני בכאב
שזורם כמו חשמל בעמוד השדרה גומרת על פניו. אני מרגיעה אותו
ויושבת על רגליו, מרגיעה את שפתיו באצבעותיי. לוחשת לו תן לי
לטפל לך ברגל, לגלח ולקלח אותך, להשכיב אותך לישון במיטה,
ולהירדם איתך.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
טוב תראו...
עם כלללללללללל
הכבוד שיש לי
לאיש האדום
והעובדה שהוא
אדום והכל.
אני פשוט חושבת
שיהיה הרבה יותר
הגייני לאתר אם
הוא יתחיל לצחצח
שיניים





זאת שנזכרה
פתאום ששיניים
לבנות.


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/2/06 6:13
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גיא שמש

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה