|
הדמעות יבשו ובאופק אין הם נראות.
אך למעשה מעולם
לא היו הן מנוצלות.
בסתר מאחורי גבי לכוס השחורה נטפו.
אט אט את הכוס הן מלאו.
עתה הגיע העת
שעל דפנות הכוס יזלגו
חלפה בגרותי.
עייפתי מלשהות במחיצתי.
ברחובות הכרך מסתובב סחור סחור.
בחוץ חום וזיעה מזעזעים.
קר ומתכתי בפנים.
ציניות חותכת כל חלקה טהורה.
אנוכי זר בבית חותכת... ומזכירה.
אפילו פרחי הבטון קמלו.
רוחות המערב המלוחות נשבו,
ואת דלת הפלדה ברוך ליטפו.
ושם... התפוגגו |
|
|
אני לא סוטה,
אני סתם חומד
לצאן!
חרגול מדגים את
שליטתו
האבסולוטית
במילה הכתובה,
לבועז לא נותר
אלא לקנא
תגובת מערכת:
ממשרדו של בועז
נמסר שאין הוא
מקנא בכלום
במיוחד לא בשום
דבר ממשפחת
החרגוליים. כוחו
של מחנה החרפרשץ
גדול הוא אך
כאין וכאפס
לעומת כוחה של
הבמה החדשה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.