|
כשהוא מת - כל העולם שתק,
כי לא היה עוד מי שידבר
אפילו העצים חדלו מזמרתם,
אבל הציפורים עוד צייצו
כי כשהוא מת - לא היה כבר מה לומר
אולי אין יותר למי להציק,
אולי אין יותר את מי לנסות לשנות
כי כשהוא מת -
הוא חתום בחותמת של הבורא,
כמו תמונה מונצחת על חריטות ברזל. |
|
|
חרגול, עורך
משנה ובועז רימר
טסים בכדור
פורח.
פתע מודיע
הטייס: עקב משקל
עודף אנו בסכנת
התרסקות, נא
היפטרו מחפצים
מיותרים.
חרגול משליך
סלוגן, ומסביר:
יש לי הרבה
כאלה.
עורך המשנה
אומר: יש גם
הרבה כמוני,
וקופץ החוצה.
בועז מביא נוגרה
לחרגול, משליך
גם אותו ואומר:
היה לי אחד יותר
מדי מאלה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.