|
אם הייתי יודעת כיצד לחלום
הייתי לוקחת לי אומץ
לופתת סביבו חבלים מיליון
ולא משאירה לך קומץ
אם הייתי יודעת כיצד לא לפחוד
הייתי אוזרת עזות
על מצח צובעת לי אות נצחון
ולא מפחדת למות
אך אני לא לוחמת
אני לא חולמת
אני לא יודעת מתי
שרויה בתפזורת
ואין לי שום שמץ
כיצד לתבל את חיי
אם הייתי יודעת כיצד לא לדאוג
הייתי אולי מנצחת
אילולא שחרדתי כל כך מן ה"לא"
יכולתי לרוות איזו נחת
ומה כבר יודעת בובה על חוטים
שצועדת בתלם קבוע
שומעת, מונעת על פי החוקים
לעבר הסוף הידוע
אני לא לוחמת
אני לא חולמת
אני כבר יודעת מתי
סירנה דוממת
קינה מזומזמת
ותם המופע של חיי. |
|
|
איש אחד נכנס עם
ידיד וידידה
למסעדה, אז הוא
אומר למלצר:
אוקיי- אנחנו
מזמינים:
לי- מונדה,
לה- זניה,
ובשבילו תביא
ספגטי.
אז המלצר אומר:
מה, אתה לא הולך
לעשות מזה משחק
מילים?
אז האיש אומר
לו:
בוא-לא-נז,
אוקיי?
הבנתם? בולונז?
בוא-לא-נז?
גם אפרוח ורוד
לא מצליח תמיד
להצחיק. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.